חבל אואזיס, כמעט הייתם הביטלס

בקיץ הקרוב ימלאו 20 שנה ל-"Definitely Maybe", אלבומה הראשון והמשובח של אואזיס, אבל קשה להאמין שהלהקה תטרח לציין את המאורע המכונן ביותר בקריירה שלה באיחוד מפתיע. בימים אלה מנהיג ליאם גלאגר את ההרכב בידי איי (שמורכב רובו ככולו מפליטי אואזיס), בעוד האח הגדול נואל מתמקד בקריירת הסולו שלו ומכיכוב בשלל פאנלים בתכניות אירוח בריטי. האחים גלאגר מצויים כבר ארבע שנים בסכסוך הארוך בתולדותיהם, זה שהביא לסופה של הלהקה רגעים לפני הופעה בצרפת - ויש שחשבו כבר אז, כשהם הודיעו על סיום פעילותה בקיץ 2009, שהפירוק הגיע עשור מאוחר מדי.

אואזיס. התפרקו עשור אחד מאוחר מדי

עד 1999 נחשבה אואזיס ללהקת הרוק הבריטית הגדולה מכולן, אולי החשובה ביותר מאז הביטלס. בתוך חמש שנים הפכו האחים גלאגר ושותפיהם מחבורת פרחחים ממנצ'סטר לכוכבים הגדולים ביותר בממלכה המאוחדת, שברו שיאים אדירים והפכו לסמל לרוח נעורים מרדנית עבור דור שלם של בריטים. אותו אלבום בכורה משובח, ואלבום הלהיטים הקאנוניים "?What's the Story) Morning Glory)" שהגיעו אחריו הפכו את אואזיס להרכב הפופולרי והמצליח ביותר באנגליה, והקנו להם שם מעמד נצח של מלכים. אפילו האלבום "Be Here Now", שיצא ב-1997 ונחשב עבור רבים לאכזבה, זכה להכרה ממרחק הזמן, בזכות מספר להיטי ענק על זמניים שהכיל, דוגמת "All Around The World", "Don’t Go Away", "Stand By Me", והשיר המצוין "D'you Know What I Mean?".

אלא שמשהו קרה לאואזיס אחרי אותו אלבום פריצה. התהילה וההצלחה הבלתי נתפסת נתנו אותותיהם באחים גלאגר, שהתמודדו איתן בשלל דרכים לא בריאות. נואל הודה בראיונות רבים שהרגלי ההסנפה שלו הפכו אינטנסיביים, עד שהחל לחטוף התקפי חרדה איומים שהביאו אותו לזנוח את אורח החיים הפרוע. ליאם, מצידו, אף פעם לא ויתר על ההנאה שבסמים, התמכר לפרסונת הרוק סטאר המופרע וסיפק לתקשורת שלל תקריות אלימות, פליטות פה וכותרות. על הדרך עזבו חברי הלהקה המקוריים פול "בונהד" ארת'ורס ופול "גיגסי" מק'גינס את ההרכב המתפרק ("מי לעזאזל עוזב את הלהקה הגדולה ביותר בעולם?!" תהה נואל בזמנו), ונראה שאואזיס היתה בדרכה לשום מקום.

אבל כמו עוף החול שהיא, אואזיס מצאה דרך להסתדר, ובתנאים לא תנאים הקליטה את אלבום האולפן הרביעי שלה, "Standing On The Shoulder Of Giants", שיצא בפברואר 2000, שלוש שנים אחרי קודמו. יציאתו של "SOTSOG" (ששמו נשאב מציטוט של אייזיק ניוטון - פלוס עיוות קטן של יחיד-רבים, ציטוט שגם מופיע בצידי מטבע שני הפאונד הבריטי, אגב) סיפקה את "Go Let It Out", סינגל ראשון לא רע ואואזיסי מאוד במהותו, ועד צאתו כבר היתה הלהקה חמושה בשני חברים חדשים וראויים, בדמותם של הגיטריסט גם ארצ'ר, והבסיסט אנדי בל.

האלבום ששינה את התמונה(עטיפת האלבום)

לרגע נדמה היה שהשנה הראשונה בשנות האלפיים תראה את אואזיס חוזרת לכושר בגרסה חדשה ובריאה יותר, מוציאה אלבום מופת נוסף שיצטרף לשלישייה הראשונה שקדמה לו. אבל הרגע הזה חלף מהר, והחליפה אותו ההבנה שמשהו ממש לא בסדר בממלכת הטירוף של הגלאגרים.

"Standing On The Shoulder Of Giants" הכיל עשרה שירים, קטע אינסטרומנטלי אחד ואפס רגעים מרגשים. תשכחו משירים מצוינים כמו "Supersonic" או "Bring It On Down"; מקטעים מגדירי תקופה כמו "Cigarettes n' Alcohol" או "Live Forever", על המנוני ענק מזן "Don't Look Back In Anger" אין בכלל מה לדבר. אלבומה הרביעי של אואזיס כלל קומץ רגעים חביבים, השאלות מוזיקליות בוטות וכמה מהמילים המטופשות ביותר שחווה הרוק הבריטי, שגם כך התפשר לא אחת על הליריקה שלו.

רוצים דוגמה? יש לא מעט כאלו: למשל "I Can See A Liar", שמכיל שורות כמו: "I Can See A Liar, Standing By Fire". והשיר האולטרא-מטופש "Little James" שנכתב על ידי ליאם, כותב שירים טרי בשלב זה, שהיה אמור להוות מעין גרסה מודרנית מקושקשת ל-"Hey Jude" של פול מקרטני - וכולל משפטי קאלט מביכים שכתב לבן שלו כמו: "חי בשביל הצעצועים שלך, אפילו שהם עושים רעש" (כי אין דבר שמתחרז עם "Toys" כמו "Noise"). ממש כמו השיר ממנו הוא לקח השראה, גם "ג'יימס הקטן" הסתיים בשירת "נה נה נה" ארוכה אבל התוצאה רחוקה מאוד מלהשתוות למקור. למען האמת, אפילו בתור מחווה מדובר בכישלון ענק.

 "Little James". ג'יימס הקטן, שמור נפשך מהחריזה של אבא

אפשר להאשים בכך את העובדה שבשנת צאתו סגר אלן מק'קגי, מנהל המוזיקאים האגדי, את הלייבל "Creation", שהיה אחראי במידה רבה על הצלחתן של רבות מלהקות הבריט-רוק של התקופה. או אולי היתה זו החלפתו של המפיק אוון מוריס, שהפיק את שני אלבומיהם הראשונים של ההרכב, שהסיטה את האחים למחוזות מוזיקליים פחות ראויים. כך או כך, קשה היה להתעלם מהעובדה שאואזיס מודל 2000 נמצאה במשבר - אישי ואמנותי כאחד.

פה ושם היו באלבום גם יציאות לא רעות, שתיים מהן אפילו שורדות את מבחן הזמן: הראשונה היא "Who Feels Love?", שמתכתב עם הפאזה ההודית בקריירה של החיפושית ג'ורג' האריסון, והשנייה היא-"Gas Panic", שיר שכתב נואל על רגעי הפאניקה האיומים שחווה בעקבות השימוש המסיבי שלו בסמים, יציאה אפילה ולא אופיינית לאואזיס, שבהופעות אף הפכה למפגן פסיכדליה עוד יותר לא אופייני עבור הלהקה התלת אקורדית.

כל השאר? ובכן, מביך ומיותר. אפילו הבלדה הכאילו מרגשת "Sunday Morning Call" לא מצליחה להשתוות לשירים הגדולים ששר הגלאגר המבוגר, והשיר החותם את האלבום, "Roll It Over" מנסה להיות גרסה מחודשת ל-"Champagne Supernova" ונכשל כישלון חרוץ. הקטע הפותח את האלבום "Fuckin' In The Bushes" הוא אמנם בין הטובים שהקליטה הלהקה (גם הבמאי גיא ריצ'י חשב כך, שבחר להשתמש בו לסצנה מפורסמת בסרטו "סנאץ'"), אך מדובר בקטע קצר ולא משמעותי במיוחד.

"Gas Panic". מהשירים הראויים היחידים באלבום

אבל הצרות של אאוזיס לא הסתכמו באלבום מקושקש אחד, שעל עטיפתו מופיעה תמונת קו הרקיע של ניו יורק, פלוס מגדלי התאומים מאחורה (שנפלו רק שנה וקצת לאחר צאתו). גם סיבוב ההופעות של ההרכב טמן בחובו שלל תאונות ושערוריות שלא היו מביישות סרט המשך דמיוני ל"ספיינל טאפ", אודות הלהקה המגוחכת ביותר בעולם.

סיבוב ההופעות של "עומדים על כתף ענקים" כלל (עוד) מריבה בין שני האחים (שבגללה עזב נואל את הסיבוב למספר הופעות), גירושים, זוגיות חדשה של ליאם וניקול אפלטון, ושתי הופעות ענק באצטדיון וומבלי - האחת מהם תועדה ל-DVD ההופעה המצוין "Familiar To Millions", בעוד השנייה שודרה בטלוויזיה הבריטית בשידור חי והנציחה את ליאם עולה על הבמה שיכור לגמרי, מחרב שירים שלמים ומקלל את אחיו על הבמה. עד סוף הסיבוב (שנחשב להצלחה, לפחות מבחינה כלכלית) נראה היה שהפירוק קרוב מתמיד.

"Where Did It All Go Wrong?" פה, בדיוק פה

אבל מאז הקליטה אואזיס עוד שני אלבומים פושרים, ואחד נוסף ואחרון שדוווקא הפתיע לטובה. אבל עבור רבים, "Standing On The shoulder Of Giants" היה הנקודה שבה האחים גלאגר הפכו ממטאורים לכוכבים נופלים, לפחות מבחינה מוזיקלית. ניכר שגם נואל וליאם הפנימו את גודל הכישלון עם השנים שעברו, ובראיון שהעניק ב-2002 לתחנת רדיו 1 הבריטית הודה ליאם כי "יש אנשים שסבורים שהאלבום הוא די חרא, אבל אני חושב שהוא אדיר. הוא פשוט קצת שונה".

בראיון מ-2011 הלך האח נואל כמה צעדים קדימה כשהודה: "לא היינו צריכים להוציא את האלבום בכלל. באותה תקופה לא היתה לי כל סיבה או תשוקה לעשות מוזיקה. לא היה לי דרייב. מכרנו כל כך הרבה תקליטים לפני כן, ונראה היה שאין שום טעם בכלל. הלכתי וכתבתי אותו בסוף, אפילו שלא היתה לי השראה ולא יכולתי למצוא כזו באף מקום. פשוט כתבתי שירים לשם הקלטת אלבום. היינו צריכים תירוץ כדי לצאת לסיבוב הופעות. אבל בזמנו לא חשבתי כך. כולנו חשבנו ש-"Go Let It Out" היה טוב". אז חשבתם.