איפה נשמר המידע שלנו?

הספרייה הגדולה של אלכסנדריה היתה מרכז הידע הגדול ביותר של העולם העתיק. בשיאה, הכילה הספרייה מאות אלפי מגילות פפירוס, ששיקפו את מירב התרבות היוונית וההלניסטית הקדומה. בין השאר הספרייה הכילה ידע מדעי רב של אותה התקופה, לצד מגילות פילוסופיה, היסטוריה ואמנות.

הידע העצום הזה החל להיעלם ולרדת לטמיון עם אסונות שונים שפקדו את הספרייה, החל מקרבות שהתחוללו באזור במהלך הכיבושים הרומיים, פרעות של הנוצרים הקדומים ועד לכנראה השמדתה הסופית בתקופת כיבושי האסלאם. למרות זאת, עד חורבנה הסופי הספרייה שרדה כ-800 שנים, ובמהלך ההיסטוריה אף מוקד ידע אחר לא הצליח להשתוות לגודלה, לפחות עד המאה ה-19.

הצג מפה גדולה יותר

עוד סיפורים - בספריית הפייסבוק שלנו

במעבר חד למאות ה-20 וה-21

אם יש משהו שמזכיר היום את כמות הידע שנשמרה בספריות העולם העתיק, אלו הם מרכזי המידע של חברות עמק הסיליקון הגדולות. מפלצות אלקטרוניות אלו מכילות גיבויים על גבי גיבויים של המידע הקיים ברחבי הסייבר-ספייס, החל מתמונות בפייסבוק ועד למידע הרגיש ביותר של סוכנויות המודיעין. הפריחה הגדולה של מרכזי המידע החלה עם פריחתה של בועת "הדוט.קום", והצורך של חברות רבות ליצור "דריסת רגל" משמעותית ברשת, וכך מונופולי טכנולוגיה רבים החליטו להקים לעצמם מרכזי טכנולוגיה עצמאיים. אולם במשך תקופה ארוכה, על חלק ממרכזי המידע הללו, במיוחד של החברות הגדולות, שרר מעטה של איפול, בעיקר מטעמי אבטחה. כיום, עם הסרת חלק ממעטה האיפול, נראה כי מרכזי המידע הגדולים הינם פלא טכנולוגי של ממש: הגודל המאסיבי שלהם, צריכת החשמל האדירה וכוח האדם שנדרש לתפעולם מגיעים לממדים של עיר קטנה.

השרתים של גוגל. פה מצאים המיילים שלכם

בשנים האחרונות, חברות צרכנות האינטרנט והטכנולוגיה הגדולות, כגון אפל, מייקרוסופט, גוגל ופייסבוק השקיעו מיליוני דולרים בהקמת מרכזי מידע עצמאיים. כך למשל גוגל מחזיקה כ-13 מרכזי מידע ברחבי הפלנטה, בהם יש בסה"כ כמיליון שרתים. אמזון מחזיקה שבעה מרכזים, ולמייקרוסופט כמות דומה. מדוע זה קורה? למה לחברות הגדולות כ"כ חשובות להחזיק מקרוב את מרכזי המידע הללו? הסיבה הראשונה היא אבטחה. מידע אישי וממשלתי רב נמצא בידי חברות עמק הסיליקון, ופיקוח אישי וצמוד יותר מאפשר לאבטח אותו בצורה מיטבית. אולם חשוב מכך, לחברות יש עניין בעצמאות תקשורתית ופיזית, ולכן יש יתרון של ממש בהקמת ותחזוקה של שרתים פרטיים. לדבר יש משמעות יתרה כיוון שלהבדיל ממגילות הפפירוס, עדיין לא לגמרי ברור מה יעלה בגורל המידע שמאוחסן על גבי מדיה קשיחה בעשרות ומאות השנים הבאות.

בניינים חכמים וצפים

כצפוי, החברה שמחזיקה כיום את מרכזי המידע הגדולים והמסקרנים ביותר, היא גוגל. רק ב-2012, פתחה גוגל את שערי מרכז המידע שלה בצפון קרוליינה ובמקומות נוספים לקהל הרחב, ואיש התקשורת הראשון שנחשף לאחד ממרכזי המידע של גוגל היה סטיבן לוי ממגזין Wired. השמירה הקנאית על מעטה הסודיות מובן, כיוון שגוגל רואה במרכזי המידע הללו את הלב הפועם של החברה ואינה מעוניינת לחשוף מידע טכנולוגי למתחרותיה. למעשה, כל שימוש במוצר מבית גוגל הינו ממשק עם אחד ממרכזי המידע הללו. מחשבי העל של החברה מטפלים במשלוחי אי מייל, צפייה בסרטוני יו-טיוב, אבטחת מידע ששוכן בשרתי גיבוי ענניים כגון הגוגל-דרייב וכן מחשבי-על שדורשים יכולות חישוב גדולות כמו תוכנות זיהוי הקול של האנדרואיד ופרויקטי אינטליגנציה מלאכותית.

חלק גדול מהציוד הקיים במרכזי המידע של גוגל נבנה ומפותח על ידי החברה עצמה. אינטל חשפה כי גוגל היא צרכנית השבבים החמישית בגודלה של החברה, מה שמעיד על כוונותיה של גוגל גם בתחום חומרת הרשת. אחת הטכנולוגיות המעניינות שגוגל פיתחה היא ה- Spanner, מערכת של מחשבי-על המצוידים בשעונים אטומיים ואנטנות GPS, על מנת לסנכרן באופן מדויק את מעבר המידע ברשת העצומה שהיא מחזיקה. פרויקט מעניין נוסף, עליו גוגל כבר רשמה פטנט, הינו מרכז מידע צף, אשר דגמים שונים שלו החלו להיבנות בסן-פרנסיסקו, פורטלנד וקונטיקט. גם על המצוף המוזר עדיין שורה מעטה חשאיות, אולם הערכות קובעות כי גוגל מתכוונת להשתמש במקור המים הבלתי נדלה לקירור מחשבי-העל האדירים שברשותה, או פשוט להקים מרכז מבקרים מקורי במיוחד.

הטכנודרום של ה-NSA

מרכזי המידע של מלכת הרשתות החברתיות פייסבוק מסקרנים אף הם. כרגע החברה מחזיקהכ-150 אלף שרתים, מספר זעיר ביחס למיליון של גוגל, אולם הצהרת כוונות רצינית של החברה בנוגע לעצמאות תקשורתית, אשר צריכה לשלוט ב-350 מיליון תמונות, 4.5 מיליארד לייקים ו-10 מיליארד הודעות ביום בודד. מלבד מרכזים קונבנציונליים שהחברה מחזיקה במקומות כגון אורגון, יש בידה גם כמה מרכזים מעניינים יותר. כך למשל, מעט דרומית לחוג הקוטב הצפוני, בעיירה השבדית Lulea, פתחה החברה את מרכז המידע היעיל ביותר אנרגטית שנבנה אי פעם. המבנה דמוי ספינת החלל מנצל את אנרגיית המפלים של האזור והקור העז על מנת לצמצם משמעותית את הוצאות האנרגיה על קירור עשרות אלפי השרתים שבבניין.

גם סוכנות איסוף המודיעין הענקית, ה- NSA, הקימה מרכז מידע משלה עמוק במדבריות יוטה. הקמת המגה-בניין, אשר כונה על ידי הוול-סטריט ג'ורנל, "סמל לתעוזתה של סוכנות המודיעין" עלתה לממשלת ארה"ב כ-1.5 מיליארד דולר, ומטרתו היא ליירט ולעבד מידע מכל עברי הפלנטה. לפי ההערכות, כמות המידע שתאוחסן במרכז יכולה להימדד רק ב"אקסה-בייטים". הסוכנות נתקלה בקשיים משמעותיים בהקמת הפרויקט, כולל קצר חשמלי עצום שהשמיד ציוד בשווי מאות אלפי דולרים.

אנרגיה ירוקה ואבטחה חמושה

ואם במקורות אנרגיה עסקינן, בשנים האחרונות מתרחש מירוץ של ממש בין חברות עמק הסיליקון כיצד להפוך את מרכזי המידע שברשותם ל"ירוקים יותר". כך למשל פייסבוק מקימה באיווה מרכז מידע שמקור האנרגי הכמעט יחידיי שלו תהיה הרוח, מיקרוסופט מתכננת לבנות מיני-תחנות כוח קטנות שיופעלו באמצעות תאי דלק סמוך למרכזי המידע שלה, אי-ביי מפעילה את המחשבים ששולטים במכירות הפומביות באמצעות גז טבעי וגוגל מקררת את מחשבי העל באמצעות מי אסלה.

רוח רוח רוח רוח, למה לא תעשה לייק?

לא רק אנרגיה מעסיקה את חברות הענק. המידע הרב והציוד יקר הערך שנמצא במרכזי המידע יכול להוות יעד נחשק במיוחד עבור האקרים, מדינות עוינות וארגוני פשיעה. כך למשל ב-2007, שודדים רעולי פנים פרצו למרכז מידע של C I host, חברת תקשורת אמריקנית הממוקמת בשיקגו. ב-2011, התרחשה פריצה פיזית למרכז המידע של זכיינית התקשורת האירופאית Vodaphone, הממוקם בבסינגסטוק, אנגליה. בפריצה נפגע ציוד יקר ערך, וחלק משירותי החברה, כגון שיחות וסמסים נפגעו באופן זמני. לפיכך, חלק גדול ממרכזי המידע מאובטחים בצורה שלא תבייש בסיסים צבאיים, ומכילים אזורים מסווגים, מצלמות אבטחה ולעיתים אף שומרים חמושים. אחד ממרכזי המידע המאובטחים ביותר בארה"ב ממוקם דווקא בלאס-ווגאס, ותפקידו להפעיל את כל בתי ההימורים של עיר החטאים. המרכז נשמר באדיקות על ידי שומרים חמושים, רובם לוחמי מארינס לשעבר.

מרכזי המידע ביום שאחרי מחר

אז מה יעלה בגורלם של מרכזי המידע? האם נגזר עליהם להיעלם בנבכי ההיסטוריה כמו הספרייה הגדולה של אלכסנדריה, או שמא הטכנולוגיה המתקדמת תצליח לשמר את המידע לזמן רב יותר, ואולי אפילו לנצח? התשובה לכך כנראה שמורה לעתידנים בלבד. אולם ניתן להגיד בבירור, כי בדומה לספריות העולם העתיק, מרכזי המידע גדולים הינם הפגנת כוח של חברות עמק הסיליקון הגדולות: ככל שהם רבים יותר וגדולים יותר, יש בכך עדות לעוצמתה של החברה.

מעניין יהיה לראות מבקרים עתידיים חוצניים בכדור הארץ, בתקופה שבה המין האנושי ייעלם. האם הם יימצאו שרידים של מרכזי המידע הגדולים? ואם כן, מה הם יחשבו עלינו אחרי שיפענחו את תוכנם, ויגלו בהם אינספור תמונות "סלפיז", "אני והחמודות שלי בדרך לאילת", והררים של דואר-זבל?