ותרו על גיוס החרדים

מבין אלו שמדברים על נושא גיוס החרדים, אני מהמעטים שגדלו בבית חרדי. קיבלתי חינוך חרדי למהדרין עד גיל 17 במוסדות בעלז וחב"ד. כשעזבתי את הישיבה, כמו כל החרדים, לא ידעתי צורת אות אנגלית ולא היה לי מושג בדברים בסיסיים במתמטיקה ובהיסטוריה שכן לא למדתי לימודי ליבה. התמודדתי בהצלחה עם החוסר העצום והשלמתי את בחינות הבגרות בשנה אחת עד לגיוסי לצה"ל.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

ביטול הערבית - הפוך, גוטה / דדי קומם

מחאת החרדים נגד גיוסם (צילום: גיל יוחנן)

עד היום, אני ממשיך ללמוד תורה באינטנסיביות וגם מלמד תורה, ואין דבר שגורם לי הנאה יותר מלימוד מעמיק בדף גמרא. אני מזדהה עם הצורך העמוק של הדתיים ללמוד תורה, להעמיק ולאהוב את התורה. רק מי שלמד בצורה מעמיקה מבין את החוכמה וההנאה וחשיבות הלימוד, ואת הקושי בהבנת הטקסטים הקדומים והמרתקים. אולי רק אחד מכל חמישה חרדים מסוגל להתמיד ולהבין בצורה מעמיקה את התורה, וכן להגות בתורה שעות רבות ביממה. יכולת זו דורשת התמדה, הבנה עמוקה, ומחויבות שאין כאמור ליותר מ-20% מהאוכלוסייה החרדית. אבל מצד שני, אותם 80% שמתקשים בלימודים (או שאינם חפצים בכך) ורוצים להצטרף למעגל העבודה מאוימים על ידי זה שיגייסו אותם לצה"ל, ובפועל הם חסרי השכלה כללית ומקצועית שמקשה עליהם למצוא תעסוקה הולמת, שתפרנס אותם בכבוד. לכן הם נשארים בישיבה ללא תועלת תוך בזבוז משאבים עצום.

בתיקון החוק המוצע אנו צועדים בכיוון הנכון, דהיינו לשחרר בחורי ישיבה מגיל 22 מהצבא. דעתי, גם אם היא אינה פופולרית היא שיש לשחרר את כל החרדים מהצבא. המדינה מצדה צריכה להפסיק את המימון החלקי לאלו שלא ממשיכים ללמוד בישיבה ולהפנות את הכספים להכשרה מקצועית ואקדמאית שתוכל להכשירם לחיי עבודה.

אני מודע לבעיות הערכיות והמוסריות הקשות בעצם שחרור החרדים מעול הצבא. יהיו שישאלו שאלות אמיתיות וקשות מדוע ייגרע חלקם בין השאר בבתי הקברות הצבאיים ויהיו אף בציבור החילוני והדתי-לאומי שישאלו שאלות קשות כמו מדוע "דמם של החרדים סמוק מדמם שלהם". קיימת גם סכנה כי בסופו של דבר המהלך יוביל לכיוון הקמת צבא מקצועי ולא "צבא העם" עם כל הבעייתיות שבדבר.

אך מול זה עדיף להיות חכם מאשר צודק, כי כאשר נושא הגיוס והשוויון בנטל הופך להיות למאבק פוליטי, ערכי ואמוני, החרדים לא יתגייסו - ולא יעזרו החוקים, הצווים והסנקציות הפליליות. מאז הבחירות האחרונות, החברה החרדית הולכת ומסתגרת בתוך עצמה. עד לפני שנה הפוסקים הגדולים והחשובים בציבור החרדי דווקא הלכו ונפתחו ברמת הפרט כאשר ניסו להקל על חי היומיים ורבנים סיפקו אישורים לצאת לעבודה, ללימודים ולצבא. מאז הבחירות האחרונות, כשהמתח בנוגע להשתלבות של החרדים בחברה בכלל ובשוק העבודה בפרט עלה על סדר היום, חדלו האישורים הפרטיים לחלוטין והחברה חרדית שוב הסתגרה בפני הציבור הכללי.

ח"כ ישראל אייכלר, מהרהוטים שבדוברים החרדים, אמר השבוע את האמת ולא חזר על חצאי השקרים והקלישאות של "לימוד תורה כערך עליון" "ממיתים עצמם באוהלה של תורה" וכדומה, כי הוא יודע שמעט מהם אכן לומדים תורה כל הזמן. החרדים לא רוצים להשתתף ב"כור ההיתוך" של החברה בישראל כי הם חוששים שלא יוכלו לשמור על אורחות חייהם החרדיים ועלינו לכבד את זה.

צריך להיות גלוי לב ולומר שיש שנאה בחלק מהציבור הכללי לציבור החרדי. לחלק מהשנאה יש אולי הסבר וחלק נובע משנאה טהורה הגובלת לעיתים באנטישמיות. חשוב לדבר בשפה ברורה ואמיתית, ולשאול את חבריי המעסיקים: אם יבואו שני מועמדים בעלי כישורים דומים - חרדי ולא חרדי - את מי תקבלו לעבודה? בדקתי את העניין אצל המנהלים בחברה שלי ואצל ידידיי והתשובה הייתה ברורה: הם לא יעסיקו חרדים בגלל שוני בלבוש ובשפה. אז היכן האחריות שלנו? ואיך ישתלבו החרדים בעבודה וביצירה?

כשהציבור החילוני ישכיל להפסיק להתעסק כל העת בגיוס החרדים וכשהמתח בנושא הגיוס ויחסי חרדים חילוניים יירד קצת מסדר היום, הרבה יותר חרדים יתגייסו מרצונם. הם יעשו זאת לא מכפייה ומתוך לחץ כפי שמנסים לעשות החילונים. אני צופה שבעוד כ-15 שנה, חרדים יהוו יותר מ-10% מכול מחזור גיוס, אך הציבור החילוני חייב לקחת בחשבון כי הדבר ידרוש התאמות ושינויים בצבא המוכר לנו כיום - ונשאלת השאלה אם לזה הוא מוכן.

שמואל סלבין, איש עסקים ומנכ"ל משרד האוצר לשעבר

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il