מה שקורה כשבורג אחד לא מתפקד במערכת

אנחנו מדברים בטורים האחרונים על מערכות מורכבות. הזכרנו קני נמלים, את מערכת החיסון, את המוח ואת הכלכלה.

בכל הדוגמאות האלה מדובר במערכות שלהן כמה מאפיינים. הן למשל מורכבות ממספר רב של חלקים בסיסיים. קן נמלים מורכב מאלפי (אולי יותר) נמלים.

לכל הטורים של אושי שהם-קראוס

במערכת מורכבת, כל חלקיק פועל על פי חוקים פשוטים, הוא מאותת לפריטים האחרים (הנמלים משדרות מסרים באמצעות ריחות שונים שמתאימים למצבים שונים שבהן הן נתקלות). מאפיין נוסף הוא שמערכות כאלה פועלות בצורה סבירה ויותר ללא שום פיקוד מרכזי. בקן נמלים, כמו בכלכלות, אין מערכת ששולטת ומנווטת את ההתנהגויות של כל הפריטים ואת האינטראקציות שלהם.

כלכלה

אני אמור להגיע מחר ב-11:00 לרופא השיניים שלי. אני מביט ביומן הנייר של חברת פלפוט מהרצליה. הנייר יוצר בטייוואן (נניח) הודפס בסין, הוטס מטייוואן לסין במטוס שגלגליו יוצרו בסינגפור, הגומי הובא מאוזבקיסטן במשאיות שהשלדה שלהן מיוצרת באיראן מחומרים שהוטסו מלפלנד במזחלות שעשויות עץ וכו' וכו'.

תחשבו כמה מליארדי אינטראקציות צריכות להתרחש כדי שכשאני אגיע לכיסא של הרופא, הוא באמת יחכה לי ויהיו לו כל החומרים המתאימים שהובאו מ... באמצעות... שיוצר ב... וכו׳.

זו מערכת ענקית. זה כמעט בלתי נתפס. והיא רוב הזמן מצליחה (איכשהו) לפעול. מצליחה לתפקד. אין שר לענייני רפואת שיניים גלובלי שמקצה חומרים והמערכת פועלת באמצעות איתותים. האנשים והחומרים מסתדרים ביחד באמצעות איתותים. כמו איתותי הריח של הנמלים.

האיתות הבולט בכלכלה הוא המחיר. באמצעות התבססות על המערכת הגלובלית של המחירים אנשים מקבלים את ההחלטות שלהם: לאן ללכת, מה לקנות, איך לחבר דברים, להוביל אותם ובכלל לייצר אותם מלכתחילה.

עכשיו נשאלת השאלה -  אם מדובר במערכת מדעית מתקתקת כזאת, ויש לנו מחשבי ענק מפותחים, איך זה שכלכלנים מצליחים לפספס פעם אחרי פעם בניתוחי העתיד שלהם? איך יתכן שלכל קבוצת כלכלנים הסברים שונים למציאות? הרי כל זה ניתן לתחזית, לא?

לפי התפישה של התחום שעליו אנחנו מדברים, כלכלה של מערכות מורכבות, חיזוי אינו אפשרי. נדגים את זה אולי באמצעות אלקטרונים דכאוניים, או אולי באמצעות אופה שמכור לסוכר.

רדוקציוניזם ואנטי רדוקציוניזם

כשמנסים לתרגם את המונח רדוקציה במדע או בפילוסופיה רואים שזה קצת קשה. רדוקציה היא הפחתה, אבל היא גם העמדה של משהו על משהו אחר תוך כדי הפחתת הראשון. ההסבר מבלבל, ולכן דוגמה תעזור כאן יותר.

תביטו בעצמכם. עכשיו תביטו בצילום רנטגן של השלד שלכם. האם השלד הוא אתם? כן. האם השלד הוא כל מה שאתם?

לא. יש כאן רדוקציה של הגוף האנושי לדרגת מבנה עצמות. כאילו צמצמנו או הפחתנו חלקים מהגוף לטובת בסיס עקרוני כלשהו.

כשמדען יגיד לך שאתה בעצם שק נוזלים תרגיש שהוא עושה לך רדוקציה. אבל רדוקציה היא לא רק דבר שלילי. בעזרת רדוקציה אנחנו מסבירים ומנתחים תופעות, לומדים עליהן ומתפתחים. כשעושים לגורמים האנושיים שלי רדוקציה לצינורות ולנוזלים בגוף מצליחים ללמוד על הגוף שלי לא מעט. אולי יצליחו לרפא אותי.

נעבור לשעון. שעון כמו השעונים המכאניים של פעם. יש לפניי שעון מקולקל. אני מביט בו ורואה מערכת. המערכת הזו בנויה מכל מיני חלקים שמסוגלים לפעול ביחד. ההנחה הבסיסית של השען היא שהמערכת הזאת שווה בדיוק לסכום החלקים שלה. אפשר לעשות לה רדוקציה לסך כל החלקים שלה. היא עשויה גלגלי שיניים וקפיצים, למשל. עכשיו, כדי לגלות מה הבעיה, אני צריך לפרק את השעון לחלקים שלו, אחד אחד, לגלות מהו החלק הלא תקין ואז למצוא אינטראקציה לא תקינה ולתקן אותה.

נניח שקפיץ מסוים שבור. זה אומר שהפעולה (האינטראקציה) שהוא צריך לקיים עם עוד שלושה קפיצים פגומה. ומכאן האינטראקציות שהם מקיימים עם החלקים האחרים פגומות גם הן. ברגע שאחליף את הקפיץ, הכל יסתדר.

על מערכות מסוג זה מדבר הפילוסוף רנה דקארט כשהוא מסביר איך עושים מדע טוב. מפרקים את המערכת לחלקים שמהם היא מורכבת. בוחנים אותם, לומדים אותם ומחברים בחזרה. מערכות כאלה הן מערכות שניתן לצפות. תן לי מכונאי רכב מנוסה, קרבורטור מקולקל והנה המכונאי יכול לחזות איך יתנהג הרכב.

״מערכות דיכאוניות״

אבל מה קורה אם הקפיץ הראשון יריב עם הקפיץ השני? מה יקרה אם הקרבורטור הירוק לא מוכן לעבוד עם כבלים אדומים? מה קורה אם הוא מגיב רגשית בשריפתם וצביעתם לוורודים. ומה יקרה עם הרדיאטור לא מוכן להתמודד עם קווים בצבע ורוד? ואם החוטים גזעניים? במילים אחרות, מה קורה למערכת כשהחלקים שלה מנהלים בינהם אינטראקציות פנימיות?

על מערכות כאלה נגיד שהן מערכות שגדולות יותר מסכום החלקים שלהן. השעון הוא מערכת ששווה בדיוק לחלקים שלה בסדר מסויים. אפשר לעשות רדוקציה של שעון לחלקים שלו. אבל אי אפשר לעשות רדוקציה של כלכלת כפר פועלת לחלקים שמרכיבים אותה. איכשהו המערכת היא משהו גדול יותר, מורכב יותר ואולי אפילו אחר מכל החלקים שמרכיבים אותה.

כלכלה ניאו קלאסית

מקובל לקרוא לכלכלה הנהוגה במאה השנים האחרונות כלכלה ניאו קלאסית. לא נתעכב על ההיסטוריה של המושג. מה שחשוב לנו הוא להבין שהכלכלה הזאת, המיינסטרימית (של הזרם המרכזי בכלכלה), בנויה על ההנחה שאפשר לעשות לה רדוקציה למערכת מתקתקת כמו שעון.

אם נעלה את מחיר הלחם, יקנו פחות, האופה ירוויח יותר, ולאנשים לא היה כסף לקניית מוצרים אחרים. אבל הכלכלנים בתחום החדש יחסית (משנות השישים) שבו אנחנו עוסקים - כלכלה של מערכות מורכבות - מתנגדים להנחת היסוד של הכלכלה המיינסטרימית. כלכלה, מבקרים הכלכלנים של המערכות הסבוכות, היא לא מערכת שדומה לשעון. אי אפשר לעשות לה רדוקציה פשוטה לקוביות שנקרא להן ״אנשים״, למשולשים שנקרא להם ״חפצים״ ולכמה כללי התנהגות בסיסיים. זו טעות יגידו כלכלנים של מערכות מורכבות. כלכלה היא מערכת לא רדוקציוניסטית ולכן היא לא ניתנת לתחזית עתידית פשוטה.

בואו נחזור לאופה. הבעיה שלנו היא שהאופה הוא לא סתם מרובע שמוצמד לאובייקט הלחם (משולש בדוגמה שלנו) ומחבר אותו לקוביה אחרת (השכנה הרעבה שלי). האופה יכול להיות אדם שהתמכר לקמח לבן. הוא יאכל את הלחם. השכנה לא תקבל כלום ולכן היא תאכל כל היום תפוחים. זה אומר שלא יספיקו התפוחים לגברת אחרת וכך הלאה.

אתה יכול להכין עוגה בכל מיני צורות. לשפוך חומר אחרי חומר ולערבב. זו מערכת פשוטה שניתן לחזות את ההתנהגות שלה. למשל את הטעם שלה. אבל להכין מטען חבלה זה יותר מסובך (לא ניסיתי. אני מניח). הבעיה היא שלמרכיבים יש יחסים ״אישיים שונים״ אחד עם השני. הם מנהלים אינטראקציות. תכניס חומרים מסויימים בסדר שונה והנה הם יתחילו להגיב זה לזה והמערכת תפעל בצורות שונות. היא למשל יכולה להתפוצץ עליך. עכשיו תחשבו על מערכת שבה לא חמישה מרכיבים אלא מאות מליארדים, כמו שוק הון ותראו למה זה קשה כל כך.

בואו נגדיר זאת בצורה ברורה יותר. מערכות מורכבות הן מערכות שבהן המרכיבים יוצרים בינהם אינטראקציות או גושי אינטראקציות שונים. הבעיה היא שגושי האינטראקציות החדשים שנוצרים משפיעים בדרך מסויימת הן על החלקיקים שמרכיבים את הגוש והן על החלקיקים האחרים. ומכאן נוצרים דפוסי אינטראקציות חדשים שמשפיעים שוב ושוב בצורות שונות על המרכיבים האלה. וזה מה שיוצר מערכת שהיא בלתי ניתנת לצפיה ולחיזוי בהתבסס על ההתנהגות של החלקיקים הבודדים עצמם.

ד"ר אושי שהם-קראוס , פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. הנה רשימת ההרצאות המעודכנת שהוא מעביר לקבוצות ולחברות. אתם מוזמנים להאזין תכנית הרדיו השבועית שלו 'קצה הקרחון על חברה וכלכלה' יום רביעי לאחר חדשות 12 ברשת א' של קול ישראל