תשע הנשמות של מושיק עפיה
מושיק עפיה חולם על קאמבק ומוציא שיר חדש - ופאר טסי חולם על הפריצה הגדולה. אבי שושן מנסה להמר מי יגשים את החלום, ומי יתעורר בבהלה
קצת לפני "חי בלה לה לנד", הציעו למושיק עפיה להצטרף גם ל"הישרדות VIP". מבלי שהיה יום אחד על האי (או בכלל חשב לעלות על המטוס), זה לא יהיה מופרך לשער שהוא בטח היה קוטף את תואר "השורד האחרון". בשביל עפיה, המושג "הישרדות" הוא לא הרפתקה של מספר שבועות באי בודד, אלא דרך חיים בחמש השנים האחרונות. למזלו של עפיה, יש לו מספר נשמות זהה לזה של חתול: איכשהו הוא מצליח בסוף לעמוד על הרגליים, לנער את עצמו ולהמשיך קדימה.
"חיבור משמיים" קוראים לסינגל החדש של עפיה שיוצא הבוקר (א'). השיר נפתח בפומפוזיות של חצוצרות והכרזה בשמו של עפיה כאילו מדובר בכניסה המפורסמת של דן שילון בימי הזוהר של המעגל. אם כי הפעם, עפיה לא משחרר אמרות נטולות כיסוי ומצליח לספק להיט רחבות מוצלח במיוחד שצפוי לתת לו את מה שהוא זקוק לו כל כך -עבודה. לא פיאסקו כמו "מודה טעיתי" שהוציא לפני כמה חודשים, לא מסכן כמו שהצטייר בכתבות האחרונות - אלא זמר רלוונטי שמצליח להישמע שוב כמו הכוכב שפעם עמד ראש בראש מול שמות כמו קובי פרץ ואייל גולן (כן, היו ימים כאלה).
משום מה אני אופטימי לגבי עפיה. למרות שהוא האויב הכי גדול של עצמו, הפעם גם הוא כבר יודע שזו אולי ההזדמנות האחרונה שלו לחזור לשורה הראשונה של הזמרים המזרחיים בארץ. למזלו, יש לו צבע קול ייחודי, הוא אינטליגנט, התקשורת מחבקת אותו והקהל אוהב אותו. הוא בהחלט צריך לצפצף על כולם, לחזור לאולפן ההקלטות ולשכוח מהנסיונות לאמירה איכותית, כי קלאסיקות כמו "שובר שתיקה" כבר יש לו ועם זה לא הולכים לסופר. שירים כמו "חיבור משמיים" יזכו להצלחה בתחנות הרדיו האזוריות - ומשם הדרך סלולה חזרה לשוק החתונות של קיץ 2014.
רעב להצלחה
בזמן שעפיה עובד על הקאמבק, פאר טסי - זמר ויוצר צעיר מנסה לעשות את הפריצה הגדולה ולהפוך לכוכב הבא במוזיקה המזרחית. על פניו, השטיח כבר סלול לו: הוא מנוהל על ידי אחד ממשרדי ההפקות הגדולים והחזקים בארץ, הוא כותב ומלחין מוכשר שבכירי הזמר המזרחי עומדים בתור כדי לקבל ממנו שירים (חתום בין היתר על הלהיט "הלב על השולחן" של אייל גולן) ויש לו את אחד הקולות המדויקים בז'אנר. אך האם הוא יהפוך לכוכב?נתחיל בזה שצבע הקול של טסי דומה באופן מפחיד לזה של אייל גולן. אוזן בלתי מזוינת תתקשה להבחין, לפחות בהתחלה, מי זה ששר מבין השניים. מה בכל זאת עושה את ההבדל? גולן הוא מלך הרומנטיקה - זמר ענק מלא בחום ונשמה בקול שלו. כששומעים אותו שר בלדה כמו "אם יש גן עדן", מיד הדמעות זולגות. טסי, אמנם כמוהו מדויק ויכול לעלות לגבוהים ולהישאר נקי וצלול, אבל בניגוד לגולן חסר הרגש והחום, החשובים כל כך בז'אנר. חוץ מזה, אייל גולן כבר יש - אז למה שמישהו ירצה לשמוע את הכפיל הפחות מוצלח? (ע"ע דודו אהרון שבתחילת דרכו במועדונים נשמע העתק חיוור של גולן, ורק לאחר ששינה את סגנון ההגשה כדי לבדל את עצמו, זכה לפריצה הגדולה).
אבל זה לא רק צבע הקול. טסי גם חייב לעבוד על הגשת השירים. במופע ההשקה שלו שהתקיים לפני כשבוע, הוא עמד על הבמה בביטחון ראוי להערכה בעיקר כשבקהל היו אייל גולן, ליאור נרקיס ודוד אהרון. אבל הבטחון הזה התברר כמאמץ יתר להרשים: הגשת השירים היתה מוגזמת, הבעות הפנים נראו לעיתים כמו התכווצויות בלתי רצוניות, תנועות הגוף גסות, ונפנופי הידיים נראו היסטריים. לעתים נדמה היה שהוא מתאבד על כל ביצוע ולרגע ששוכח שממוזיקה צריך קודם ליהנות ולא להתענות ובטח שלא לגרום לקהל לפחד שעוד רגע צריך להזמין אמבולנס לזמר.
בנוסף לכל אלה, טסי נבלע על הבמה. אולי זו קומתו הנמוכה, התאורה הבעייתית או העובדה שהוא נטול זמרות ליווי - בשורה התחתונה, גם גבר נאה כמו פאר טסי, חייב לבלוט יותר ולהיות המופע המרכזי עבור הקהל. כרגע, כשהוא לבד על הבמה באולם החשוך, צריך לאמץ את העיניים כדי לא לפספס אותו. אין ספק שטסי בחור מוכשר ולא אופתע אם למרות כל הבעיות שמניתי, הוא עוד יזכה להצלחה. יש לו מבט של רעב בעיניים, ואנחנו כבר יודעים מה קורה שמשחררים לטבע חיה רעבה וחזקה.
