שקר השוויון והבל הנטל

סיסמת ה"שוויון בנטל" היא בלתי אפשרית, ויש בה שקר ברור אפילו ביחס לאורך השירות – ולכן היא מוכרחה להיכשל, ולהותיר אכזבה ותסכול. לא יכול להיות שוויון בין לוחמים קרביים, המשקיעים מאמצים יוצאי דופן ואף מסכנים את חייהם במהלך השרות הסדיר ובמילואים, ובייחוד בעת מלחמה – לבין חיילים המשרתים במערכות חשובות וחיוניות, בתפקידים חשובים הדרושים לצה"ל, אבל אין בהם אימונים מפרכים, ולא סכנת חיים.

איך אפשר להשוות (למשל), בין חיילים קרביים במסלול סדיר מקוצר של ישיבת הסדר הנמשך 16 חודשים, שלרוב ישרתו במילואים שנים ארוכות - בין שלוש לארבע שנים קרביות (עוד לפני שדיברנו על מלחמה) - לבין חיילים שישרתו שלוש שנים במודיעין, באספקה או בשלישות, ולרוב לא ייקראו כלל לשירות מילואים (בין היתר, כי חסר תקציב ליחידות מילואים שכאלו)? אצל מפקדים וקצינים הפער גדול בהרבה.

עוד דעות בערוץ היהדות :

• הפגנת המיליון? ל'חרדים השקופים' לא אכפת/ אליעזר היון
• הכי קרביים, הכי תורמים: למי מפריעים הסדרניקים?/ הרב אליעזר מלמד
• כשחכמים טועים: יש שנאת נשים בתלמוד/ רוחמה ווייס
  

אם הסיכומים של ועדת שקד ייבחנו מנקודת מבט של "שוויון", הם בוודאי יאכזבו. כשם שאין שוויון בכישרונות וביכולות, וכשם שאין שוויון כלכלי-חברתי, כך לא היה ולא יהיה שוויון בנטל.

שלבו את החרדים במערך התרומה

במקום שוויון בנטל, צריך לדבר על "שיתוף בנטל" – אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שכולם שותפים בשירות משמעותי. שירות קרבי בצה"ל מבוסס במידה מכרעת על מוטיבציה התנדבותית, ואי אפשר כלל להעלות על הדעת לגייס חיילים לשירות קרבי מכוח "חוק שוויוני". צה"ל מבין היטב את משמעות השירות הקרבי, ומצליח מאוד בגיוס טובי הבחורים למסלולים הקרביים מתוך מוטיבציה גבוהה, ובכלל זה גם בחורים חרדיים שמתגייסים ברצון למסלול הנח"ל החרדי, ולמסלולים נוספים.

מי אמר "שיתוף בנטל" ולא קיבל?(צילום: ירון ברנר)

גם מתנדב בזק"א שותף בנטל

לו יכולתי להשפיע על הדיונים בכנסת ובצה"ל, הייתי יוזם מפגשים של ראשי ישיבות בציבור החרדי,

מציג בפניהם את בעיות האמת של שעת חירום צפויה, ואת ההיקף של הסכנה לחיי אדם, ומציג לפניהם באופן לא פוליטי ונטול אידיאולוגיה, את תרומתם האפשרית של בחורי הישיבות להיערכות נכונה – גם על פי ההלכה – למצבי חירום צפויים.

כל מי שמכיר את עולם התורה באמת, יודע ששילוב קורסים כאלה בימי שישי ובחופשות "בין הזמנים" לא יפגע בלימוד התורה, לא בזמני הלימוד, לא בהתמסרות המלאה ללימוד תורה, ולא באווירה הישיבתית. אין שום צורך להוציא שום בחור ישיבה מלימוד התורה, ולא מאווירת הישיבה – די לקבוע שיש חובה הלכתית להתכונן לשעת חירום, ולשלב קורסים אחדים בישיבות בזמנים מתאימים ובאווירה מתאימה.

קריאה קדושה לראשי הישיבות

ראשי הישיבות יכולים לשכנע את רוב הציבור הישראלי, שהם ותלמידיהם שותפים מלאים בנטל הביטחוני האמיתי, לא רק בעצם לימוד התורה - אלא גם בהיערכות לסכנות בשעת חירום. אם הציבור יראה בעיניו קורסים של הצלה לבחורי ישיבות, יצטמצם מאוד הלחץ הציבורי שפוגע כל כך בלימוד התורה, וישתתק הכוח הפוליטי המאיים על תקציבי הישיבות.

בצעד כזה אתם יכולים להציל את כבוד התורה, ואת עולם התורה במדינת ישראל, לסלק מעל השולחן את כל האיומים התקציביים והפוליטיים, לקרב רבים לתורה וללומדיה, ולהרבות קידוש השם בארץ, ובעולם כולו.

• לכל הטורים של הרב יואל בן-נון