אישור כיסוי ראש? פיפ"א משתפת פעולה עם רמיסת זכויות אדם / טור
בהחלטתה לאפשר לנשים מוסלמיות לשחק כדורגל עם חיג'אב או רעלה, נתנה פיפ"א יד לסמליות כניעת האישה בפני הגבר בעולם המוסלמי. ומה עם כיפה? תכף יבואו הטרמפיסטים. וגם: הגיע הזמן להחזיר את הנוחות בשבתות לכדורגל שלנו. שרון דוידוביץ' מסכם שבת
ציון 1 - לא מבינים את גודל העוולה
כשפיפ"א החליטה לאפשר חבישת כיסוי ראש בכדורגל, היא ודאי הייתה מאושרת.- "כל הכבוד לנו", אמרו בטח העסקנים במשרדי הישיבות, "בזכותנו, יותר נשים יוכלו לקחת חלק במשחק הנפלא בו אנו שולטים". לו רק היו מבינים את גודל הטעות שעשו.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
התקנה החדשה מיועדת לעולם המוסלמי, ותאפשר לנשים לעלות למגרש עם כל כיסוי ראש. החל מרעלה ועד לחיג'אב ומי יודע, יום יבוא וגם הבורקה. אלה אינם רק כיסויי ראש, אלא כאלה המכסים לעיתים הרבה יותר רק ראש. מטרתם היא להעלים את גוף האישה כליל ממבט עינו של הגבר בעולם המוסלמי.
ניתן לומר שהבחירה ללבוש היא זכותה הפרטית והאישית של כל אישה, אבל לא במקומות רבים. מקומות בהם החיג'אב ודומיו הפכו לסמלים - סמל השליטה הגברית באישה בעולם הדתי-קיצוני. היותה רכוש פרטי של הגבר, אשר ייקבע מה תלבש, כיצד ומתי וכניעתן המוחלטת בפניו.
החלטת פיפ"א הגיעה לאחר ניסוי ותהייה של שנתיים, כך מספרים. כנראה שהמחקר לא היה כל כך מעמיק. אם בפיפ"א היו באמת חוקרים, היו מגלים שבאלג'יר, כמו גם מדינות אחרות, הגיעו דיווחים על הרג נשים רק מכיוון שלא חבשו רעלה ברחוב.
אם היו חוקרים, היו ודאי יודעים כי באפגניסטן, למשל, עדיין קיימת "משטרת דת", אשר מטרתה לאכוף את לבישת החיג'אב, על פי חוק. היו מוצאים שעדיין קיימים משטרים האוכפים את גבולות האישה. שבתוניסיה, מורות איימו על תלמידותיהן שאם לא יילבשו את החיג'אב - יוכו.
ולכל זה, פיפ"א נתנה את הסכמתה בניסיון להתחנף שוב למדינות מוסלמיות (קטאר 2022, מישהו?). אירגון עולמי בסדר גודל עצום, משתף פעולה עם דעות חשוכות שרומסות זכויות אדם. כי הרי ברור שמי שלובשת חיג'אב, עושה זאת מרצונה החופשי, לא?
ומה עם לבישת כיפה אצל הגבר היהודי? זכותו של כל אדם לעשות כרצונו. למזלנו, אנחנו עדיין מדינה חופשית (בחלקים נרחבים). אך
עולות שתי בעיות:
1. כשהדת נכנסת לספורט, הפוליטיקה מצטרפת אליה. במקום 11 כדורגלנים שרצים בצבע אחיד עם אותה חולצה על המגרש, לפתע יהיו סמנני זיהוי שיהפכו את הספורט, למשהו הרבה פחות פשוט. 2. הטרמפיסטים - אלה שישימו כיפה בגרב מיוזעת או בתחתונים, רק כדי לנשק אותה לאחר גול, כאילו זה מכבד את הדת. אלה שינהגו באוטו שלהם למגרש, אבל יעלו לשחק עם כיפה, רק כדי לשמוע את הקהל המסורתי מוחא כפיים בקול גדול.
ועדיין, זכותו של כל אחד לעשות כרצונו. כך קבעה פיפ"א.
ציון 2 - גיא לוי: לאבא של מי יש סולם?
גיא לוי פוטר באמצע השבוע שעבר מהפועל רמת גן מסיבה שלא הייתה כל כך ברורה. אמש, בתוכנית "שער השבת", הוא חשף את הסיבה עם שיר מיוחד שכתב לצלילי מנגינת "לאבא שלי": "לאבא שלי יש סולם, מגיע הוא עד גבעתיים. ואבא שלי מממן, אז אני בהרכב בינתיים. ובא מאמן שחשב שיכול, להחליט מקצועית ולקבוע המון, ורק בגללי, בזכות אבא שלי, קיבל הוא עכשיו מכתב פיטורים". האמת שאנחנו לא כל כך יודעים על מי הוא מדבר.
צודק לוי, נפוטיזם זו מחלה נפשעת בכדורגל שלנו. מקרה ארקין כמעט גרוע כמו מאמן בן 28, ללא ניסיון, שמקבל קבוצה בליגה הבכירה מאבא שלו, שהוא הבוס שלה. או גרוע כמו מאמן ללא שום הצלחה מקצועית, שמקבל שנה לאחר רדת אביו מכס יו"ר ההתאחדות, את אימון הנבחרת הצעירה של ישראל. מה הייתם שרים על זה?
ציון 3 - בני יהודה מלחמה
כדורגל משחקים 90 דקות. שטויות. אם זה היה נכון, בני יהודה הייתה נלחמת עכשיו על אירופה. אבל היא לא, אחרי עוד שער דרמטי בתוספת הזמן והפסד 1:0 לרמת השרון. ועדיין, שוררת התחושה כי בני יהודה תשרוד. "זה היה השיא", אמר אבוקסיס לאחר המשחק. ואולי צדק. הקבוצה שלו נראית הרבה יותר טוב בחודשיים האחרונים ואם באמת מדובר בשיא, אז כבר אין לאן לרדת ברמת הלוזריות. בני יהודה תישאר בליגה.
ציון 4 - שדה זרים
המספרת האדירה של חמדי סליחי ב-1:1 של הפועל עכו מול מכבי חיפה, הייתה שיאה של עונה נפלאה עבור הזרים בליגת העל. אחרי שנים של קיטורים על רכישות זולות או פספוסים יקרי ערך, מלווים בכותרות בלתי נסבלות בתקשורת של "זרים לכדורגל", הגיעה עונת המפנה.
10 שערים לקוראץ' מהפועל חיפה, 9 לפלט מב"ש, 7 למנגה, 7 לראיוס, 6 לגלבאן והרשימה נמשכת. ועוד לא דיברנו על שחקני ההגנה, או על החיזוקים המרשימים עד כה (פחות או יותר) של עבודרחימי מהפועל ת"א ופרישקין ממכבי חיפה. אז אולי רמת הזרים כאן השתפרה? או שמא רמת המקומיים ירדה כל כך הרבה....
ציון 5 - שבת כדורגל עדיפה על הסחנה
כמעט 10 אלף אדומים הגיעו אתמול לבלומפילד ב-15:30 בצהריים. כשהקבוצה שלהם בתקופה הכי רעה מזה שנים, עם כדורגל משעמם ועצוב, הם הגיעו. לא בגלל הנאמנות הבלתי מתפשרת, לא בשל חשיבות המשחק מול קריית שמונה והקופה של חיים רמון. רק מסיבה אחת פשוטה - זה היה נוח.
שעת צהריים נוחה ביום השבתון של מרבית הציבור הישראלי, מביאה למגרש יותר אנשים ובעיקר, יותר ילדים. קשה לזכור מתי בפעם האחרונה הייתה כמות כזו של בני נוער וצעירים במגרש כדורגל. בעצם אפשר לזכור - זה קרה בפעם האחרונה בה החל משחק כדורגל בשבת ב-15:00.
גם אלפים רבים מאוהדי הפועל ב"ש, הגיעו כי ידעו שמשחק המתחיל במרכז ב-17:40, יאפשר להם להגיע בשעה סבירה הביתה לאחר שעתיים נסיעה. הגיע הזמן להחזיר את המשחק המרכזי של המחזור לשבת אחר הצהריים, לאזור השעה 17:00 או 18:00.
במקום להתחרות על רייטינג עם מאסטר שף או משחקי השף, להביס את פגוש את העיתונות וגלובוס של הערוץ הראשון. במקום להרדים את הילדים במחצית המשחק מהבית, לוותר על הטיול לצוק מנרה או שדה הכלניות בדרום ולהגיע איתם לשעתיים וחצי של משחק כדורגל.
לפנייה לכתב/ת 
