גלילונה: חתול, מפלצת או ילדה יפה

אחת הסכנות, נקרא לזה כך, ביצירה מצליחה שנמכרת היטב לאורך שנים - היא כניסה לתבנית שקשה להשתחרר ממנה, ואולי אף מפחיד. רינת הופר, שהפכה למזוהה עם קו אופייני מאוד הן מבחינת האיור הן מבחינה טקסטואלית, פרסמה בשנים האחרונות כמה ספרים הפונים כולם לאותו כיוון ודוברים את אותה ה"שפה", וכעת עושה צעד משמח לשביל מעט אחר, המאפשר ביטוי לצד נוסף יצירתי שהיא חולשת עליו.

לא מדובר במעשה חדש לחלוטין. לפני יותר מעשר שנים היא שילבה יצירה באמצעות מִחזור קופסאות גפרורים בספר בעל השם המתבקש "שירים מקופסאות גפרורים" (כנרת זמורה-ביתן 2001), והנה היא חוזרת לגזור, לצבוע ולחבר - לשמחת כל חובבי היצירה, והפעם בעזרת גלילי נייר טואלט ריקים.

"גלילונה". לקרוא, לצבוע, לחבר ולגזור(איור: רינת הופר)

ב"גלילונה" היא פורשת כפולות מאירות עיניים שבכל אחת מהן מופיע שיר מחורז ומאויר, כשלצדו הוראות לגזירה ולהרכבת דמויות שונות המתאימות לסיטואציה, העשויות, כאמור, גלילי נייר טואלט ריקים: חתולים וכלבים, פיות, מכשפות, ג'ירפות, ברבורים, ליצנים ועוד עשרות רבות ומגוונות. ללא שום הדבקה או תוספות מיוחדות, מתקבלות תוך השקעה מינימלית (ואם רוצים אז יותר) בובות משחק משעשעות, שמבלים באמצעותן סביב השיר, משחקים משחקי דמיון נוספים, וממחיזים שירים חדשים. הגלילים המקושטים נותרים כמובן לשימוש בהמשך כיד הדמיון הטובה על הילדים ועל הוריהם.

לא לשכוח את הילדים

בספר ישנם לא פחות מ-72 רעיונות להכנה, חלקם וריאנטים על אותו נושא כגון מפלצות או משפחה, וחלקם יוצרים משחקים מדליקים כמו פאזל מסתובב, בובות כף יד, פרצוף שמשנה את הבעתו או "לץ קופץ". לזכות הופר ייזקף כושר ההמצאה שלה, היצירתיות - והעובדה שלא הסתפקה במגוון בסיסי של דמויות, אלא העמיקה את חקירתה בנושא והביאה רעיונות מקוריים ליצירה בקלי קלות. אמנם לא חסרים רעיונות ברשת ליצירה בעזרת הגלילים, אך היא עושה זאת במרוכז ובשיטה פשוטה וברורה, שתגרום לכם להפסיק לשלוח את הגלילים הריקים לפינת הגרוטאות בגן הילדים ולשמור אותם לעצמכם. אה, לילדים, בטח.

"גלילונה". עטיפת הספר של רינת הופר. השפה מוכרת

ההנחיות הכלליות לעבודה מובאות בתחילת הספר, וברגע שתופסים את העיקרון הבסיסי מדובר בעבודה של שניות בודדות המוקדשות לגזירה, עוד כמה שניות לקיפול - וצביעה ככל שמתחשק להשקיע. אין שום צורך להדביק או לגזור צורות מורכבות יותר מאשר קווים ישרים ועגולים, וברוב המקרים, אלה שאינם דורשים הרכבה מורכבת יותר של כמה גלילים יחד, מתקבלות תוך דקות ספורות דמויות משעשעות למשחק מהנה ולליווי הקריאה. במובן זה עושה הופר לגלילי הנייר את מה שעשה רוני אורן לפלסטלינה: חומר הגלם זול ונגיש, ההוראות מתאימות גם למאותגרי-בתיה-עוזיאל, והשמיים הם הגבול לעשייה.

היצירה אכן תופסת הפעם מטבע הדברים את הבמה המרכזית, אך קסם החריזה של הופר שהוכיח את עצמו בקלאסיקה "איילת מטיילת" ובלהיטים אחרים, לא נעדר כאן. בישירות ובפשטות שבה היא ניגשת לסיטואציות, היא מצליחה ללכוד רגעים קטנים או מחשבות תועות ולהפוך אותן לפנינים חלקלקות המתגלגלות על הלשון: "כשקר בחוץ, אני לובשת שכמייה. כשחם מאוד, אני לובשת גופייה. כשיורד גשם, אני נועלת מגפיים, וכשעצוב לי בלב, אני לובשת כנפיים. אני עפה כמו פיה, מפזרת קסמים ורודים, ואז מקפלת את הכנפיים ומחזירה לארון הבגדים".

"גלילונה". תתחילו לשמור את הגלילים(צילום: עדנה אברמסון)

הופר משחקת ברעיונות כמו "שבלול וזחל יצאו לתחרות/ משפת הנחל עד עץ התות. השבלול הגיע אחרי שעות מספר. והזחל? – הזחל הגיע פרפר!" ומשתעשעת בעברית כמו "אם פרח פורח ופרפר מפרפר -

אולי גם דבורה יכולה לדבר? ומה עושה ציפור, צופרת? אני חושבת שהיא מצַפֶּרֶת. הציפור מצַפֶּרֶת ציפּוּרים - לפרפרים ולדבורים". השירים לחלוטין עומדים בזכות עצמם, גם ללא הגלילים, בצורה ראויה.

הבעיה היחידה בספר היא התחרות העזה על הקשב של הקורא ושל המתבונן, שמקורה בעריכה גרפית בעייתית. בחלק מהכפולות יש הפרדה ברורה בין העמוד הימני שבו הוראות היצירה - לבין זה השמאלי שבו ממוקמים השיר והאיור שמלווים את הסצנה. אך במקרים רבים ישנן הוראות גזירה גם בעמוד השמאלי, עם שיר או בלעדיו, לפעמים מופיעות הפניות להוראות המצויות בעמודים אחרים, וכן הלאה. למרות הניסיונות לבדל בין הכותרות השונות, המבט הולך לאיבוד מדי פעם בכפולה ומנסה להבין מה לפניו: יצירה? שיר? איור הגליל או איור הסיטואציה? ואילו הוראות שייכות לאיזה גליל? הבלגן הוויזואלי מציף מפעם לפעם, וייתכן שאפשר היה לפתור אותו באמצעות בחירה בפורמט פיזי או גרפי אחר לספר.

בשורה התחתונה, "גלילונה" הוא ספר מקסים המהווה הצעה שלמה לבילוי אחרי צהריים מענג עם מילים, צבע וחומר - ועם הילדים, לא לשכוח. מומלץ בחום כתוספת חדשה למדף הספרים.