כך משפיעה הזוגיות של הורינו על הזוגיות שלנו
הזוגיות שראינו אצל הורינו היא גורם מכריע בזוגיות שננהל בעצמנו - לפעמים נחקה אותה, לפעמים ננסה לעשות ההפך המוחלט. המומחית ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" מסבירה מתי ייווצר מפגש נפלא ומתי קטסטרופה
בילדותנו, אבא שלנו הוא הכי בעולם ואת אמא אנחנו אוהבים יותר מהכל. שניהם יחד וכל אחד לחוד נראים לנו יפים וחזקים וחכמים ומוצלחים, או במילה אחת - מושלמים. בילדותנו אך טבעי שאנו רוצים להידמות להורים שלנו. הם הרי, ובכן, מושלמים.
ההתפכחות החשובה אך הכואבת מאשליית האומניפוטנטיות של ההורים מובילה אותנו לשלב הבא - שבו כל מגרעת שלהם משתקפת בעינינו כמו במראה מגדילה ונטולת רחמים, וכל מה שאנחנו רוצים הוא להיות הכי שונים מהם שרק אפשר. עם שוך סערת ההתבגרות מגיע בדרך כלל האיזון, ואנחנו מבינים שההורים שלנו אמנם אינם מושלמים אבל הם גם לא בהכרח רעים לתפארת. או אז אנחנו יכולים לבחור, או לפחות כך נדמה לנו, במה נרצה להידמות להם ובמה לא.
שומרים על הזוגיות :
- 10 היתרונות הבריאותיים למי שנמצא בזוגיות
- זוגיות: למה אנחנו נשארים גם כשהקשר רע?
- זוגיות פרק ב': איך לעשות את זה נכון
כמו היחס להורים, כך גם היחס לזוגיות שהם מנהלים; הוא לרוב דיכוטומי מאוד ונשמע כך: "אני בחיים לא אהיה כמו אמא שלי בזוגיות," או דווקא "הלוואי שתהיה לי זוגיות בול כמו זאת שיש להוריי." גם אם אנחנו כועסים על ההורים שלנו, ויהיו הסיבות אשר יהיו, כשזה מגיע לזוגיות אנחנו נוטים להשוות את עצמנו אליהם. ועל הדרך, לראות את הדברים קצת כמו בגיל ההתבגרות, בשחור-לבן נטול גוני ביניים.
המודל הראשון שלנו
"הזוגיות של ההורים משפיעה עלינו מאוד, למעשה מרגעי חיינו הראשונים," אומרת המטפלת הזוגית אריאל שער-מנדל, רכזת ההסברה באגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. "זה המודל הראשון, העיקרי, המתמשך והאינטנסיבי ביותר שאנחנו חווים. שם אנחנו לומדים את כל התכונות שישמשו אותנו מאוחר יותר בזוגיות העתידית שלנו כבוגרים. בבית, בילדות, אנחנו לומדים על תפקידים מגדריים, על תלות ועצמאות, על ביטחון ואמון, על אינטימיות, על פתרון קונפליקטים, על התמודדות עם משברים, על אהבה או על חוסר בה ועל פחדי נטישה.
"ילדים מתבוננים, חווים וסופגים את כל מה שקורה בבית, ובשלבים המוקדמים רק אותו, ולכן ההשפעה חזקה כל כך. אנחנו קולטים מידע ומפנימים אותו בצורה מודעת ולא מודעת. אלא שכילדים, אנחנו גם נותנים לדברים שאנחנו שומעים ורואים את הפירושים שלנו, שמושפעים מהאישיות, מהגיל, מהמיקום במשפחה, מהמגדר .'וכו
"זה גורם לכך ששני אחים שגדלו באותו בית, עם אותו זוג הורים, יראו את הדברים בצורה שונה לגמרי זה מזה. לכן, למשל, ילדה עם אישיות מרדנית שגדלה בבית שבו המסר הגלוי היה שנשים צריכות להישאר קטנות וחלשות, עם אבא שאמר את הדברים ואמא שהתנהגה בהתאם - עשויה לפתח כעס כלפי האם ורצון תמידי להוכיח שהיא שווה וראויה, וגם צורך חזק בעצמאות ובחופש. זה יבוא לידי ביטוי בזוגיות שלה כבוגרת."
למעשה, אומרת שער-מנדל, גם אם אנחנו מאמצים דפוסים במודע וברצון וגם אם אנחנו נלחמים בנטייה להידמות להורינו - נקודת המוצא היא לעולם הם עצמם. ההשוואות עם ההורים, אומרת המומחית, מתחילות מיד לאחר שמסתיימת תקופת ההתאהבות, והאופוריה האופיינית לה מתפוגגת.
שער-מנדל: "בין אם נרצה בכך או לא, אנחנו דומים מאוד להורינו, והבחירות שלנו מושפעות מאוד מהם בזוגיות. אמנם זה לא מצב של 'הדבק-העתק', וכחלק מתהליך הנפרדות מההורים אנחנו עוברים שלבים של שלילת כל מה שההורים מסמלים עבורנו, אבל אנחנו לרוב בוחרים בן זוג או בת זוג שיאפשרו לנו לחזור לאותם מקומות מוכרים, אם כי מתוך תקווה לעבור איזשהו שינוי.
"לפעמים השינוי הזה כרוך בהיפוך תפקידים: אותה ילדה שגדלה עם אמא חלשה מתבגרת להיות האישה החזקה בזוגיות שלה כבוגרת והופכת את בן זוגה לחלש. הדיאלוג עם מה שהיה בבית ההורים, עם המודל הזוגי הראשון, הוא תמידי. הרצון לעשות תיקון מחייב אינטראקציה, ובזה כוחה של זוגיות מיטיבה.
"פרויד היה הראשון שהתייחס לשחזור הדפוסים בנושא בחירת הפרטנר הזוגי. הוא טען שאנחנו מחפשים מישהו שיהיה דומה להורה בן המין השני מכל הבחינות, כדרך להתמודד עם התסביך האדיפלי. רבים אחריו קיבלו את התיאוריה הזאת או סתרו אותה, אבל הבסיס נשאר זהה: אנחנו מחפשים את הדמות הדומה להורה או ההפוכה ממנו. לכן, למשל, ילד שגדל עם אמא מגוננת מאוד, שהמסר הסמוי שלה היה 'תקבל ממני הכל כל עוד לא תתרחק ממני', יחפש כבוגר אישה שתתנהג בצורה דומה - כי זה מה שהוא מכיר - גם אם זה אולי ישגע אותו.
"גישה אחרת מסבירה שאנחנו מבקשים להעתיק ליחסים הזוגיים את הקשר הראשון שחווינו כתינוקות עם הדמות המטפלת המשמעותית."
חרדה מהקשר או אמון ביטחון?
לשחזור מהסוג הזה שלושה דפוסים עיקריים:
- תינוק שקיבל חום ואהבה לומד לפתח יחסי אהבה, אמון וביטחון, והוא יחפש כאלה ויוכל למצוא אותם.
- תינוק שהיה פחות רצוי עשוי לפתח דפוס של הימנעות מאהבה, שכן המסר שהפנים כתינוק הוא שהאהבה כואבת. בוגרים כאלה יימנעו מקשרים מחייבים בכלל או יימנעו מקרבה בתוך זוגיות, מתוך הפחד להתאכזב ולהינטש שוב.
- תינוק שחווה יחס לא עקיב עשוי לפתח חרדה ואמביוולנטיות כלפי קשר. אלה המבוגרים שרוצים אהבה ורודפים אחריה אך נכשלים ליצור אותה באמת. רדיפתם מרחיקה מעליהם בני זוג, מבהילה אותם. ואם האחרים רוצים אותם - הם עצמם לא מרגישים דבר.
גם במקרים שבהם זוגיות ההורים מהווה מודל מצוין, אם אנחנו רואים בה רק, או בעיקר, דברים יפים - ניסיונות השחזור נידונים בדרך כלל לכישלון. ולא תמיד, אומרת שער-מנדל, זה רע. בחירה בבן זוג שלא לגמרי מתאים לתבנית שייעדנו לו בראשנו על סמך ניסיון ההורים שלנו מציעה הזדמנות לחוויה מסוג אחר, לא פעם מאתגרת, אך בהחלט מעצימה.
שער-מנדל: "לצד המשיכה למקום המוכר והידוע מתקיים בנו הדחף לשנות ולהתפתח, וזה חשוב. אנחנו מגיעים לזוגיות עם המטען שספגנו בבית ההורים ופוגשים אצל בן הזוג מטען בעל אופי שונה. החיבור בין שני המטענים, האפשרות לתיקון - הם שיקבעו אם נחגוג או נסבול בזוגיות שלנו. ההשלכות ההדדיות יכולות לגרום לכל אחד מבני הזוג לצמוח ויכולות לתקוע אותם.
"צריך לזכור שעם כל המטען הזה מהבית, מדובר בכל זאת בשדה חדש, בהפקה חדשה לאותו מחזה, ולכן - התיקון אפשרי, בעבודה עצמית וזוגית נכונה".