לה לה לנד: מסע לעיר לה בהודו
הדרך היתה בלתי נסבלת, אבל מרגע שיעל שושנה כהן הגיעה ללה היא מצאה את עצמה נפעמת ומכושפת מהעיר הטיבטית. כתבה ראשונה במדור סיפורי מסעות בלתי נשכחים
"המקום היפה ביותר בעולם" - כך כתבתי ביומן המסע שלי לפני 7 שנים כשטיילתי בהודו, "נכון שהדרך לפה הייתה קשה (עם המון סימני קריאה!!), הקאתי את החיים שלי כל כמה שעות, אני עדיין מנסה להתאושש מזה, אבל זה היה שווה כל רגע".
עוד טיולים בערוץ התיירות:
צוקי אבן החול של אדום: טרק בירדן
עמק תפארת: טיול משפחתי בעמק חפרמפריחים: מדריך לתעופה בכדורים פורחים
לעיר לה החלטתי לנסוע באמצע הטיול שלי בהודו, בהחלטה ספונטנית עם חברה (נטע), שהכרתי בטיול. בדיוק היא וחבר שלה נפרדו והחלטנו שאנחנו משנות כיוון ונוסעות צפונה. הצטרפנו להסעה שיצאה ממנאלי באמצע הלילה עם כמה הודים,ישראלית אחת וכמה נפאלים (עם תינוק שבכה כל הדרך..).
בנסיעה לשם התחלתי להרגיש לא טוב והבנתי שיש מצב שאני מתחילה להרגיש תסמינים של מחלת גבהים. הקאתי את נשמתי והיה לי קשה לנשום בחלקים מסוימים כשעלינו גבוה, אבל אין משהו שכדורים נגד בחילה ושום לא יכלו לסדר. וכך שרדתי את הנסיעה (מומלץ בכלליות לקחת לנסיעות בהודו הרבה שום וכדורים).
"הגענו ל-לה. גבוה פה. מאוד. רכסים מושלגים מקיפים את העיר הציורית (הרגשתי שהגעתי לחבל ארץ מסתורי בארץ עוץ), דגלים טיבטיים מתנופפים ברוח הקרירה, והאדמה מוזרה, כאילו לא מפה. מבני תפילה קדושים מבצבצים מההרים שמסביב, וילדים מתוקים תפוחי לחיים אדומות מתרוצצים להם בתלבושות צבעוניות ואבני חן בצבעי טורקיז לצוואריהם."
המלצות על אטרקציות ומקומות מגניבים ויפים ב-לה:
ובכן, לא משנה לאן תלכו. יפה שם. פשוט עוצר נשימה. אני אספר איפה אני הייתי, אבל נראה לי שהדרך הכי טובה להנות מהמקום זה ללכת בו לאיבוד.
שאנטי סטופה
מקדש בודהיסטי, שבכלל נבנה ע"י היפנים, המשקיף על העיר, צריך לעלות איזה 500-600 מדרגות אבל הנוף למעלה שווה את זה.אנחנו עשינו את זה קרוב לשקיעה, ככה שהצבעים בשמיים היו יפהפיים, ביחד עם ההרים המושלגים מסביב והעיר שנפרשה לרגלינו. היה מופלא.
צ'אנגספה
ביום שהכרנו את ג'ולין (זמרת אוסטרלית מגניבה לאללה) והחלטנו לחפש שלושתנו גאסטהאוס לישון בו יחד, הגענו לצ'אנגספה, כפר קטן ואגדי במרחק הליכה מהעיר עצמה (פתאום הבנו איפה כל הישראלים), מצאנו משפחה טיבטית מקסימה שהציעה לנו אירוח חמים ונעים. חבל שאני לא זוכרת את השם של הגאסטהאוס שלהם. אבל בלי קשר,זכור לי שבאחד הערבים הלכנו לשוק ,קנינו ירקות ובישלנו שם ארוחת גורמה (פסטה בעצם). אז ממליצה גם על השוק.
אגם פאנגונג
ממש על גבול טיבט. כדי להגיע אליו צריכים לעבור את הפאס השלישי בגובהו בעולם, מרגש! לא זוכרת כמה שעות נסיעה מהעיר, אבל זכור לי שזה לא היה נורא ולא הקאתי לשם שינוי. אגם יפהפה באמצע שממה מדברית, מוקף בהרים לבנים. למימיו- מליון גוונים של כחול והוא ארוך צר ומכושף.
אני זוכרת שאחד הדברים שריגשו אותי במקום הזה היה שידעתי שטיבט נמצאת ממש מאחורי ההרים. פה תיכף, ובדיוק כמה חודשים לפני צפיתי באיזה גאסטהאוס בסרט - "7 שנים בטיבט"!
ישנו שם את הלילה והבעתי המון משאלות מכוכבים שנפלו בשמיים זוהרים זרועי כוכבים שהשתקפו במים הצלולים של האגם.
ציטוט אחרון מהיומן מה - 7.7.2007 :
"היום אנחנו עוזבים את לה ומרגיש לי שלא ראיתי מספיק. הכל פה כל כך מסתורי ונהדר, אבל ברור לי שיום אחד אשוב לפה: למקדשים שבהרים, לדגלים הטיבטיים, לאנשים המקסימים בעלי הלחיים האדומות ואולי הפעם אפילו אמשיך אל מעבר להרים ואחיה לי 7 שנים בטיבט. אולי."
יעל שושנה כהן היא הסולנית של להקת לולהמארש שתופיע בתיאטרון תמונע ב - 14.3