גוונים של אפור / "הכל מקצועי"
מכבי חיפה כבשה רק פעמיים מרחבת החמש, הפועל ת"א לא מבקיעה עם הראש, ושתיהן מתקשות במצבים נייחים. מה אפשר ללמוד מהמספרים האלו ואיך הם מסבירים את העונה המאכזבת שלהן
נילסן ביקש מהשחקנים לבצע שוב ושוב תרגיל מסוים של יציאה להתקפה, ובכל פעם שהכדור נגע ברשת סימן המאמן עיגול על הדף, שהראה את המקום שממנו בעט השחקן. עם סיום התרגיל הרים נילסן את הדף והראה שהבעיטה לשער הגיעה כמעט תמיד מאותו מקום. "עכשיו", אמר לשחקנים, "בוא נעשה את זה שוב, אבל מבלי שהעיגולים על הדף ייגעו זה בזה. נתאמן על תרגיל באופן שיטתי, אבל נדאג שהתוצאה שלו תהיה מגוונת".
כשנילסן הלך לעולמו בחודש שעבר, היו שהזכירו את הסיפור הזה כדוגמה לחוכמה שלו כמורה ומחנך. נילסן, כמו מאמנים גדולים אחרים, ידע שמשחק מגוון הוא אחד הפרמטרים החשובים להצלחה. קבוצה שאינה מונוטונית, שיש לה היצע רחב של פתרונות להתמודדות עם הגנת היריב, שחוזרת על אותה פעולה אבל בכל פעם בדרך קצת שונה – מגדילה את סיכויי ההצלחה שלה.
את הגיוון ההתקפי של קבוצת כדורגל אפשר לבחון בכמה דרכים. למשל, מאילו נקודות במגרש נכבשים השערים שלה או היכן מתחילות ההתקפות. האם יש חלוקה הגיונית בין שימוש במשחק קרקע לבין כדורי גובה, או היחס בין הנעת כדור שוטפת לבין מצבים נייחים. הפועל ת"א ומכבי חיפה, שתי המאכזבות בליגת העל העונה, מלאות בעיות במשחק ההגנה שלהן, אבל נושא לא פחות משמעותי הוא חוסר הגיוון שלהן, בעיקר של הפועל, במשחק ההתקפה. כשצוללים אל הנתונים שלהן וחוקרים אותם לעומק, מתקבלים כמה ממצאים חריגים ביותר.
מבחן נילסן
בואו נתחיל באותו "מבחן נילסן" להצגת מיקום הבעיטות שמסתיימות בשערים. בעולם נהוג לחלק את מיקום הבעיטות לשער לארבעה חלקים (ראו איור):
1. רחבת החמש. מספר רב של שערים מהאזור הקרוב לשער מלמד בדרך כלל על משחק קבוצתי איכותי, שמוביל לשערים קלים מטווח קצר.
2. החלק המרכזי בין רחבת החמש לרחבת ה־16. מאזור זה מובקע מספר השערים הרב ביותר, ולכן הוא מכונה גם "האזור הקלאסי". יותר ממחצית מהשערים נכבשים מכאן.
3. צידי הרחבה. הדעה הרווחת היא שאחוז גבוה של שערים מאזורים אלו מצביע על הסתמכות גבוהה על פעולות אישיות.
4. מחוץ לרחבה. יכולת הבקעה מרחוק פותחת את ההגנה, שצריכה לצאת ולשמור צמוד יותר גם במרחק רב מהשער.
כשבוחנים את השערים שכובשות הפועל ת"א ומכבי חיפה, אפשר לראות שהן הרבה פחות מגוונות מהממוצע, ושמספר השערים שהן מבקיעות מהאזור הקלאסי גדול במיוחד. בנוסף, כל אחת מהן סובלת מבעיה אחרת.
הפועל כבשה לא מעט שערים העונה (44, שלישית בליגה), אבל פעמים רבות היא מתקשה לפרוץ את ההגנה ולהבקיע את השער הראשון. אחת הסיבות לכך היא היעדר טוטאלי של בעיטות ממרחק. האדומים כבשו העונה שלוש פעמים בלבד מחוץ לרחבה (שכטר, דמארי, עבדורחימי) - שבעה אחוזים מסך שעריה. זהו מספר נמוך באופן שערורייתי. הפועל גם ממעטת, יחסית, לכבוש מהצדדים. ובכלל, כמעט כל השערים שלה נכבשו מאותו מקום במגרש, 7 עד 12 מטר מהשער, לא רחוק מנקודת ה-11. בדיוק כמו פטאר אורלנדיץ' שלשום מול קריית שמונה.
אצל חיפה הסיפור שונה. שישה מתוך 33 משעריה (שניים נוספים היו עצמיים), לא מעט, נכבשו מצידי הרחבה. חן עזרא אחראי על מחצית מהם (מלמד, כאמור, על פעולות אישיות). לעומת זאת, חיפה הבקיעה שני שערים בלבד מתוך רחבת החמש - מספר מגוחך, שמעיד על משחק קבוצתי לקוי. יותר מזה: בשלב הבתים בליגה האירופית, שם אפשר למצוא נתונים גם על מיקום הבעיטות שלא תורגמו לשערים, חיפה לא בעטה אפילו פעם אחת לשער מתוך רחבת החמש, בשישה משחקים. כמעט מיותר לציין שהיא הקבוצה היחידה במפעל שמחזיקה בנתון האומלל הזה.
כשהראש לא עובד
הגיוון של קבוצת כדורגל לא נבדק רק בשאלה "מאיפה", אלא גם בשאלה "איך". איך היא כובשת: עם הראש או הרגל, במצב נייד או נייח.
בשנות ה-70 ובשנות ה-80 כמעט כל שער רביעי בעולם נכבש עם הראש. הכדורגל היה שונה ושחקנים מסוימים ידעו לשחק רק בגובה. כיום המספרים נמוכים יותר, אבל עדיין שערים רבים נכבשים בנגיחה. הממוצע האירופי (חמש הליגות הגדולות פלוס ליגת האלופות והליגה האירופית) מראה שהראש אחראי ל-19 אחוז מהשערים. בישראל בשנות האלפיים המספר עומד על 17 אחוז. ובהפועל ת"א העונה? פחות משבעה אחוזים.
כן, רק שלושה שערי נגיחה יש להפועל העונה (ורמוט, שכטר, גרזיצ'יץ') - מספר כמעט תקדימי. 3 מתוך 44. מעולם לא הצליחה קבוצה ישראלית להעפיל לאירופה בעונה עם אחוז נמוך כל כך של שערים עם הראש. הסיבה העיקרית לנתון המדהים הזה היא ההתעקשות של רן בן שמעון על משחק מהאמצע, ואי דיוק נוראי של המגינים שמגביהים את הכדורים. האמת, גם נוגחים גדולים אין בהפועל.
ומה בחיפה? גם היא מתחת לממוצע, אבל לא בהרבה. חמש נגיחות חיפאיות שלחו כדור אל הרשת, שתיים מהן של שלומי אזולאי, שכבר לא בקבוצה.
רבות דובר העונה על ניצול המצבים הנייחים של הפועל באר שבע, הקבוצה היחידה בישראל שכובשת יותר שערים ממצבים סטטיים מאשר הממוצע העולמי. הפועל ת"א ומכבי חיפה, לעומת זאת, לא מצליחות גם בקטגוריה הזו.
ארבעה משערי הפועל (ואנחנו עושים עימה חסד כשמחשיבים המשכיות של התקפה) הגיעו אחרי כדור קרן, ואפס - כן, אפס שערים - בבעיטה חופשית ישירה או לא ישירה. מדהים. גם לחיפה ארבע שערים במצבים נייחים - שלוש קרנות ובעיטה חופשית אחת של ראיוס. בשתי הקבוצות אחוז השערים ממצבים נייחים מסתובב סביב עשרה אחוזים. הממוצע העולמי, אגב, הוא 31 אחוז.
לחדגוניות של הפועל ת"א ומכבי חיפה יש הוכחות נוספות. למשל, כ-60 אחוז מהשערים של שתיהן מגיעים דרך התקפות מהאמצע, בעוד שרוב קבוצות העולם תוקפות הרבה יותר מהאגפים. המספרים לא נגמרים והתמונה ברורה: אחת הסיבות העיקריות לכישלונות של בן שמעון ואריק בנאדו היא חוסר גיוון נוראי בהתקפה. העונה, יש להניח, העסק כבר לא ישתנה. מאוחר מדי. כרגע הצבעים היחידים של הקבוצות האלה הם גוונים של אפור.
רוצים לדבר על כדורגל? עשו לייק לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי" ועקבו אחרי אורי קופר בטוויטר .
לפנייה לכתב/ת 
