מורה פוטר "משיקולים זרים" ויקבל 70 אלף ש'

במשך שלוש שנים העסיק תיכון ברמלה מורה לאזרחות חרף העובדה שלא הייתה לו תעודה הוראה מתאימה. כשהעירייה פיטרה אותו בדיוק מהסיבה הזאת, הוא פנה לבית הדין לעבודה, שקבע: "ההתנהלות פסולה"

עו"ד יעקב לביאפורסם: 03.03.14 , 22:35

בין השנים 2008-2005 העסיק בית ספר תיכון ברמלה מורה לאזרחות שהיה בעל תואר במדעי הרוח והחברה ותעודת הוראה בחינוך ופילוסופיה. בשנות עבודתו בבית הספר הוא קצר הצלחה וקודם לתפקיד מרכז מקצוע האזרחות. הוא אף נענה להצעת בית הספר והחל להשלים את לימודיו לצורך קבלת תעודת הוראה מתאימה באזרחות.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ב-2008 הועבר בית הספר, שהופעל עד אז על ידי איגוד ערים רמלה-לוד, לניהולה הבלעדי של עיריית רמלה. ימים ספורים לאחר מכן קיבל המורה מכתב פיטורים המתנה את המשך עבודתו בהמצאת אישורים לימודיים בהוראת האזרחות עד לסוף שנת הלימודים.

אחרי פיטוריו הוא הגיש תביעה נגד עיריית רמלה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. לטענתו, על אף שהיה עובד קבוע, הוא פוטר ללא שימוע, ללא סיבה מספקת ובחוסר תום לב. הוא עתר לפיצויים, בין היתר בגין פיטורים שלא כדין ובגין נזק לא ממוני.

עיריית רמלה טענה מנגד שלא היא פיטרה את המורה, אלא איגוד ערים רמלה-לוד, שכן שם האיגוד מתנוסס על מכתב הפיטורים. כמו כן, הוסיפה, לתובע לא הייתה תעודת הוראה מתאימה. על פי גרסת העירייה, המורה ויתר על זכותו לשימוע ולא הגיע לישיבת בוררות שזומן אליה, וכאשר התקשרו אליו - טרק את הטלפון.

פיצויים בגין עוגמת נפש

השופט אורן שגב קבע כי משפורק איגוד הערים ובית הספר הועבר לאחריות העירייה, הרי שהיא נושאת באחריות גם לזכויות עובדיו ולכל מעשיו או מחדליו של האיגוד. הוא ציין שבמשך כל תקופת העסקתו של המורה לא מצאה הנהלת בית הספר כל בעיה בהשכלתו הפורמאלית ולא ראתה בה עילה לפיטורים.

הטענה שלאחר שלוש שנות עבודה מסורה אין התובע רשאי ללמד עוד, הוסיף השופט, היא חמורה, ועל כן חובה היה לקיים שימוע טרם הפיטורים, בתום לב ובדרך מקובלת, ולתת למורה להשמיע את נימוקיו.

אלא ששימוע לא נערך.

נדחתה גם טענת הנתבעת שלפיה הזימון לבוררות כמוהו כזימון לשימוע, לאחר שהשופט עמד על ההתעלמות מפניותיו של המורה וכן על כך שכלל לא זומן למפגש מבעוד מועד. העד היחיד מטעם הנתבעת דווקא חיזק את טענות התובע, לאחר שהעיד כי מורים אחרים ללא תעודת הוראה מתאימה לא פוטרו.

נקבע שפיטוריו של המורה היו נגועים בשיקולים זרים, וסיבתם האמיתית אינה ברורה. לאור ההתנהלות הפסולה והבלתי חוקית של הנתבעת, פסק השופט לתובע 70 אלף שקל בגין פיטורים שלא כדין ובגין עוגמת נפש, ו-10,000 שקל הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

על פי רוב נפסקים במקרים כאלה פיצויים בסכום של כמה משכורות בלבד, אלא שכאן מדובר על 20 אלף שקל בגין עוגמת נפש, בנוסף ל-50 אלף בגין הפיטורים עצמם. הסיבה, כך נראה, נעוצה בעוצמת הפגיעה במורה מאחר שעילת הפיטורין התגלתה כעלה נידף.