נולדה עם מומים קשים: הכללית תפצה ב-3 מיליון ש'

נולדה עם מומים קשים ותפוצה על ידי קופ"ח כללית. מ', נולדה בבית החולים "העמק" במשקל 2,900 ק"ג כשהיא סובלת ממומים מולדים רבים, ובהם עקמת של הגב, גפה שמאל קצרה, חסר של אצבעות וחסר של כליה בצד ימין.

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

בעקבות מומים אלו הגישה מ' באמצעות הוריה תביעה כנגד קופת חולים כללית ובית חולים "העמק" בטענה שרשלנות רפואית במהלך תקופת ההיריון היא שהובילה לחיים רווי כאב וסבל.

עוד על רשלנות רפואית:

• רשלנות רפואית: האם מניעת תביעות היא אתית?
• רשלנות רפואית: איך להוכיח את קיומה?
• 3 התנאים שיקבעו שהייתה רשלנות רפואית
  

מ' והוריה אשר פנו לבית המשפט המחוזי בחיפה טענו במרכז התביעה ל- "הולדה בעוולה". במילים אחרות, הם טוענים כי אם היו יודעים שזה יהיה המצב, היו פועלים לביצוע הפלה, ו-מ' כלל לא הייתה באה לעולם.

בפסק דינה קבעה כבוד השופטת בטינה טאובר, כי מדובר במקרה קשה אשר מצדיק את ההכרה בטענה "הולדה בעוולה". מקרה קשה שבשלו נדרשת קופת החולים לפצות את מ' והוריה בסכום של 3,988,165 שקלים.

הרופאים לא ביצעו בירור מקיף בהריון 

למרות סימנים רבים שהעידו על התפתחות לקויה, ובהם גיל הריון שאינו תואם התפתחות תקינה של הרחם והעובר, הרופאים נמנעו מלבצע בירור מקיף. כמו כן, בתיק הרפואי גם לא נמצא תיעוד שהומלץ לאם, לקיים בירור מעמיק או שהיא נשלחה לבדיקות מתאימות.

בחוות דעתו של ד"ר יעקובי, מומחה בתחום מיילדות, קופת החולים התרשלה כשלאור הנתונים היא לא הפנתה את האם לבצע סקירת מערכות ומעקב הריון מוגבר.

עוד מוסיף ד"ר יעקובי כי חובה היה ליידע את האם שיש מקום לבצע סקירת מערכות מורחבת, סקירה מכוונת ואקו לב – בדיקות אשר היו מקובלות כבר באותה תקופה. בדיקות, שאם הרופא היה שולח אותה, או לכל הפחות מיידע אותה על חשיבות ביצוען בנסיבות העניין, האם היתה מבצעת - בדיוק כמו שהיא ביצעה את כל הבדיקות האחרות אליה היא נשלחה במהלך תקופת ההריון.

מחוות דעתו של המומחה הרפואי עולה כי בדיקות פשוטות, לא מסוכנות ויחסית זולות יכולות היו למנוע מצב של "הולדה בעוולה", כמו גם את כל הסבל הרב שנגרם למ' ולהוריה.

לדברי ד"ר יעקובי "שילוב של חוסר כליה עם מומי שלד הינו סימן מדאיג ומחשיד לקיומן של תסמונות גנטיות וסינדרומים או לקיומם של מומים מבניים נוספים, ועוד יותר בעוברים ממין נקבה". כאמור, אי ביצוע בדיקות חיוניות ומקובלות מנעה מההורים מידע שיכול היה לשנות את המציאות, ולמנוע לידת עובר עם מומים קשים מאוד.

לדברי ההורים, אם הם היו יודעים שיש סיכוי למום כלשהו, בין שמדובר במום של חסר כליה או במום אורתופדי, בטח כשיש פוטנציאל למומים קשים נוספים, הם היו פועלים להפסיק את ההיריון באמצעות פנייה לוועדה להפסקת היריון או באופן פרטי.

יש לציין, שאם הרופא היה ממליץ ומפנה לבדיקות כנדרש, המומים היו מתגלים והאם הייתה יכולה לפנות לוועדה להפסקת הריון גם בשבוע 24 להריון. ועדה שבוודאי הייתה מאשר את ביצוע ההפלה לאור הממצאים הקשים.

הולדה בעוולה

בתביעה שנדונה בשנת 2007 בבית המשפט העליון, השתנה המצב המשפטי בישראל, וצומצמה האפשרות של בעל המום (הניתוק) לקבל פיצוי כספי בעילה של "חיים בעוולה" -  טענה משפטית לפיה בעל המום טוען "טוב מותי מחיי".

עם זאת, בית המשפט מכיר באפשרות להעניק פיצוי בתביעות של "הולדה בעוולה" במקרים בהם תינוק נולד עם מום חמור, עד כדי שחייו של הקטין שנולד אינם חיים. כאמור, במקרים אלו נקודת ההשוואה, כפי שמציין לא אחת בית המשפט היא – בין חיים במום ובין העדר חיים.

לגישת בית המשפט "אין מקום עוד להכיר בעילת תביעה עצמאית של הילד בגין 'חיים בעוולה'. לעומת זאת, ההכרה בעילתם של ההורים בגין 'הולדה בעוולה' שרירה....במסגרת שתי התביעות יש להוכיח כי המוגבלות היתה מובילה להפסקת הריון המותרת לפי הדין".

לאור המצב המשפטי הקיים, כמו גם התרשלות הרופאים קבעה השופטת טאובר כי התובעים הצליחו להוכיח את כל התנאים הנדרשים לשם קבלת פיצוי בטענה של "הולדה בעוולה".