אפליה שחור על גבי לבן: "מחפש גבר בלבד"
מייל מחברת השמה למאיה מר"ג ממחיש את עוצמת הקיפוח של הנשים העובדות בישראל. השכר נמוך בשליש ובארגוני הנשים חוששים מהעמקת הפער: "הבעיה מתחילה כשכל נושא הנאמנות למשפחה נתפש כדבר נשי"
"שאלתי אם אני מתאימה לדרישות, ואז נאמר לי שהם מחפשים גבר בלבד". מאיה (28) מרמת גן, כמו נשים רבות אחרות בישראל, לא הופתעה מדו"ח מבקר המדינה שהציג תמונה עגומה ומדאיגה של אפליה מגדרית בשירות הציבורי בישראל. השופט בדימוס יוסף שפירא מצא אפליה של נשים בדרגים הגבוהים בין היתר במשרדי ממשלה, בבתי חולים ובאוניברסיטאות, אולם גם במגזר הפרטי הממצאים זהים. גם ביום האישה הבינלאומי 2014, נשים בישראל נדחקות לשולי השכר והמעמד בעבודה.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
מאיה פנתה לחברת השמה וביקשה להתקבל לעבודה בחברת נדל"ן בתפקיד של חשבת שכר. אלא שאז קיבלה לתדהמתה תשובה שלא ציפתה לקבל. "ראית משרה שהתעניינתי בה", סיפרה מאיה, "שלחתי לאחראית במשרד מייל וכתבתי לה שאני רוצה להגיש מועמדות. שאלתי אם אני מתאימה לדרישות ובתשובה שהיא החזירה לי כתבה שהם מחפשים גבר בלבד".
לדברי מאיה, גם בפנייתה הקודמת לחברת ההשמה המדוברת היא קיבלה תשובה דומה. "בפעם השנייה כבר לא הופתעתי מהסירוב. הופתעתי רק שזה נכתב במייל התשובה שקיבלתי שחור על גבי לבן, הם אפילו לא ניסו לכסות את זה בתירוצים. לא רק שלא הגעתי לשלב ראיון העבודה, אלא אפילו לא העבירו את קורות החיים שלי. אני מאמינה שבגלל שמדובר במשרה שכוללת המון שעות, הם העדיפו לקחת גבר, כי לדעתם הסיכוי שהוא ירצה לצאת מוקדם הוא יותר קלוש". לשדולת הנשים נמסר בתגובה כי העובדת ששלחה למאיה את המייל היא "עובדת חדשה שטעתה".
אמנם יחסית לממוצע כלל מדינות ה-OECD, שיעור השתתפותן של נשים בשוק העבודה בישראל נכון ל-2012 הוא גבוה (62.4% לעומת 57.2% בכלל מדינות ה-OECD), אבל שכרן נמוך בשליש משכר הגברים. נתוני הלמ"ס ב-2012 הצביעו על כך שהשכר החודשי הממוצע ברוטו של נשים עמד על 7,244 שקל, ואילו שכרם של הגברים עמד על 10,953 שקל.
סקר מעסיקים שערך משרד הכלכלה בשנה החולפת העלה כי 60% מהמעסיקים סבורים שנשים יתקשו למלא חלק מהתפקידים בארגון. נתוני פרויקט "שוות ערך" במימון האיחוד האירופי, שבו משתתפים כמה ארגונים
ובכללם מרכז אדווה, שדולת הנשים, שתי"ל ונציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה, מצביעים על פערי שכר משמעותיים בין גברים ונשים במקצועות השונים. הנתונים שמתבססים על מפקד האוכלוסין שנערך ב-2008 מראים כי מבין עשרת משלחי היד הנפוצים בקרב גברים, מנהלים גברים מקבלים שכר ממוצע הגבוה ב-30% משכר הנשים.
כך למשל, השכר הממוצע של מנהלים לפי נתונים אלה עומד על 21,170 שקל, בעוד השכר הממוצע של מנהלות עומד על 14,860 שקל. הפער מתרחב ל-35% במקצועות ההנדסה והאדריכלות: גברים משתכרים במקצועות אלה 21,390 שקל לחודש בממוצע, בעוד נשים משתכרות 13,920 שקל. פער של 11% מתקיים בתפקידי הנדסאים וטכנאים בתחום המחשוב: גברים משתכרים 15,770 שקל בממוצע לעומת נשים שמשתכרות 14,040 שקל בממוצע.
"אין קידום בתוך המערכת"
סמדר דדון (37), אם לשתי ילדות בנות 12 ו-8, עובדת כפקחית בעיריית באר שבע זה 10 שנים. על רקע השביתה המתמשכת של 27 פקחי העירייה, נעצרת דדון לרגע כדי לספר על הקיפוח של הנשים העובדות בארגון. "רוב הפקחים הם נשים. את הגברים מעבירים לסיור, נותנים להם יותר עבודה ושעות נוספות. מעדיפים לתת את זה לגברים מאשר לפקחיות. למה? ישבנו וחשבנו על זה, זו פשוט אפליה. עכשיו כשאנחנו עמוק במאבק, רואים את זה".
דדון מתעוררת מדי יום ב-4:00 לפנות בוקר ויוצאת לעבודה הנוספת שלה כמנקה בבית ספר. לאחר מכן היא שבה לביתה בירוחם, מארגנת את שתי הבנות לבית הספר ונוסעת לעבודתה בבאר שבע, לעתים קרובות בטרמפים. המאבק של הפקחים ששובתים כבר 19 ימים, מנציח את תנאי השכר הירודים של הנשים הפקחיות.
לפי נתוני ועד העובדים של עיריית באר שבע, גבר שעובד במחלקת הפיקוח יכול להגיע לשכר שגבוה פי שניים ממשכורת של אישה. פקח שעובד בניידת מרוויח בין 5,500 ל-6,000 שקל ואילו פקחית שעובדת רגלית מקבלת 2,700 שקל. הסיבה העיקרית לפער: לנשים מאפשרים לעבוד במשרה חלקית של 70% ולא במשרה מלאה.
לטענת דדון, הפקחיות מופלות גם בכל הנוגע לקידום בעבודה, שכן העירייה תעדיף לשכור גברים לתפקידי סיור בניידת. "אנחנו קבוצה קטנה שמכניסה לעירייה 28 מיליון שקל בשנה. במבחן התוצאה - אנחנו כמעט כולנו נשים שמרוויחות שכר מאוד נמוך. אם היינו גברים השכר שלנו היה נראה אחרת. מעבר לכך, לא מקדמים אותנו בתוך המערכת, מגייסים פקחים גברים מבחוץ ומכניסים אותם לסיירת. סומכים יותר על הגברים".
נתוני מפקד האוכלוסין האחרון הבליטו פערים גדולים גם בקרב עשרת משלחי היד הנפוצים בקרב נשים. בתחום ההוראה ביסודי ובגני הילדים גברים משתכרים 8,990 שקל בחודש בממוצע לעומת נשים שמשתכרות
7,700 שקל בממוצע. מטפלים גברים משתכרים 7,700 שקל בחודש בממוצע לעומת מטפלות נשים שמרוויחות 4,680 שקל בממוצע (פער של 40%). אפילו עובדי מזכירות גברים משתכרים ב-33% יותר מנשים.
פעילות נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה מאפשרת הצצה לאפליה שלה זוכות הנשים בשוק התעסוקה. יצוין כי בדיון הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת שנערך לפני כחודשיים בנושא מאבק פיטורי נשים בהריון, עלה כי ב-2013 חלה עלייה של 13% בהשוואה לשנה שקדמה לה במספר הבקשות של מעסיקים לפטר נשים בהריון.
בחינה של הפניות שהתקבלו מנשים בלבד מראה כי 46% מפניות הנשים עסקו בנושא הריון, 7% בנושא הורות ו-6% בטיפולי פוריות. מרבית הפניות (48%) של נשים לנציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה עסקו בפיטורים, בעוד 24% מהפניות עסקו בתנאי העבודה. 14% מהפניות נעשו על רקע נושא הקבלה לעבודה, 1% על רקע נושא הקידום בעבודה ו-1% על רקע מודעות דרושים.
"בכל אחד מהשלבים - קבלה לעבודה, תנאי שכר וקידום בעבודה לאחר לידה, עדיין יש אפליה נגד נשים בישראל", אמרה עו"ד דנה נאור-מנדאל, מנהלת המחלקה המשפטית בשדולת הנשים בישראל. "אנחנו מקבלות הרבה מאוד פניות מנשים שנשאלות בראיונות העבודה הרבה שאלות שאין סיבה שישאלו אותן, כולל בשירות המדינה".
בהתייחסה לאותן שאלות ציינה עו"ד נאור-מנדאל כי "שואלים נשים 'איך תתמודדי בשילוב עבודה וגידול ילדים?', 'מה תעשי כשהילד יהיה חולה?'. כמובן שלנשים בהריון שמגיעות לראיונות עבודה בשלבים שבהם ההריון בולט, הסיכוי למצוא עבודה הוא כמעט אפסי. גם ב-2014, למרות החקיקה והפסיקה בנושא. אנחנו נתקלות בהרבה מקרים של נשים, שגם אם לא אומרים להן מפורשות, גורמים להן להבין שיחזרו אחרי הלידה ואז אולי יהיה על מה לדבר".
"המעסיק שאל כמה ילדים עוד ארצה"
א' (35) ממרכז הארץ, אם לפעוט בן שלוש ובהריון שני, עבדה במשך 10 שנים בחברת נסיעות. היא נכנסה להריון, המשיכה לעבוד כרגיל ויצאה לחופשת לידה. "הציעו לי תפקיד אחר כשחזרתי. רצו שאתחיל לעשות חפיפה, אבל בסוף נתנו לי תפקיד אחר. התחלתי לאחר חצי שנת חופשת לידה, וכעבור 60 יום בדיוק קיבלתי מכתב פיטורין. בתפקיד שהיה לי הייתי עובדת גם עד 18:00 בערב ואפילו מהבית, אבל כשחזרתי הייתי צריכה לסיים לעבוד ב-15:00 אחר הצהריים כדי לקחת את הילדים, ואין הרבה תפקידים כאלה".
א' מלינה כי "כשאת נכנסת להריון את מרגישה כמו עובדת סוג ב'. אחרי הפיטורים התחלתי לחפש עבודה, בראיונות את גם מרגישה סוג ב'. את הרי לא יכולה לעבוד את השעות שרוצים, מ-8:00 בבוקר עד הערב. מעסיקים מחפשים מישהו שיעבוד הרבה שעות. באחד מראיונות העבודה, המעסיק שאל אותי כמה ילדים אני עוד רוצה. הייתי בהלם מהשאלה הזו כי זה משהו שבדרך כלל לא שואלים. אמרתי שברור שארצה עוד".
אחרי שנכנסה לעבודה החדשה, סיפרה למעסיק על ההריון עוד לפני החודש החמישי. "נורא חששתי מהשיחה, הוא אמר ש'הריון זה לא מחלה' וזה נשמע בסדר גמור. אבל אחרי כמה שבועות היחס התחיל להשתנות. פתאום מבקשים ממני דברים לא הגיוניים, כמו לתת 'דד ליין' קצר מדי. אחרי ארבעה חודשים הוא עשה לי שימוע ונתן לי מכתב פיטורים וטען שלא ביצעתי את העבודה כראוי".
א' פנתה לנעמת כדי לקבל סיוע משפטי. "מה שעברתי פשוט לא נראה לי הגיוני". אל הקו הפתוח של נעמת מתקבלות אלפי פניות בנושא אפליית נשים בתעסוקה. עו"ד גלי עציון, היועצת המשפטית של נעמת, הסבירה כי "החלק הארי של הפניות מגיע מנשים בשלבים כאלה ואחרים של הריון, טיפולי פוריות ולאחר לידה. חלק גדול סבלו מניסיונות לגרום להן להתפטר או פשוט לפטר אותן או להרע את התנאים שלהן".
עו"ד עציון הוסיפה כי "הבעיה מתחילה כשכל נושא המשפחה והנאמנות למשפחה נתפש כדבר נשי, ומנקודת המבט הזו מתייחסים לעובדות. חלק מהמעסיקים מגלים רגישות, אבל אם נחבר את זה לדו"ח המבקר, לא מקדמים את הנשים. הפתרון הוא לשנות את התפישה. אם חופשת לידה הייתה מתחלקת באופן טבעי בין אבא לאימא, הדבר היה מוריד קצת לחץ מההתייחסות הזו לנשים. במצב היום, שבו כל העניינים הקשורים לילדים וטיפול במשפחה והבית כמשהו נשי, אז המעסיקים מתייחסים בהתאם לעובדות".
קורות חיים בלי המצב המשפחתי
ויש גם לא מעט נשים שמתקשות למצוא עבודה. כך למשל דנה מירושלים, שמגדלת ארבעה ילדים. במשך תקופה ארוכה הטלפון ממעסיק פוטנציאלי פשוט לא מגיע. "בין הלידה הראשונה לשנייה חזרתי לעבודה באותו מקום עבודה, אבל הלידה השנייה זה כבר לא הסתדר", היא מספרת. "נאלצתי לעזוב בגלל המקום והנסיעות ומאז אני מנסה לחזור לשוק העבודה. כשכתוב לך בקורות החיים 'נשואה פלוס ארבעה' פשוט לא חוזרים אליך".
דנה הוסיפה כי "התחושה היא שאין סיכוי כי בכל המשרות החלקיות המשכורת לא שווה את היציאה מהבית. אתמול בערב שלחתי קורות חיים בלי לרשום שאני נשואה עם ארבעה ילדים ואני מחכה שיחזרו אליי. התחושה היא שנשים צריכות לוותר על משהו, או על קריירה או על גידול הילדים. אני מרגישה שיצאתי ממעגל העבודה, וקשה לחזור אליו".
גם בתחום הפוליטי המוניציפאלי נראה כי לנשים קשה לפרוץ את תקרת הזכוכית. רחל עזריה היא סגנית ראש העיר היחידה בירושלים מתוך שמונה סגנים. "התחושה היא שהגענו לבאר, אבל אנחנו עדיין לא שותות ממנה", אמרה עזריה. "המהפכה הפמיניסטית בישראל עוד לא הושלמה, ויש לנו עוד כברת דרך להשלים אותה. אני שמחה להיות חלק מקבוצה הולכת וגדלה של נשים שתופסות עוד ועוד עמדות מפתח, וסוללות את הדרך לילדות ולילדים שלנו לעולם שוויוני יותר".
"עדיין מרוויחה משכורת שנייה בבית"
עו"ד נאור-מנדאל משדולת הנשים, מדגישה כי נתוני אפליית השכר אצל נשים שכבר השתלבו בעבודה בוטים מאוד. לדבריה, "הנתונים מדברים על פערים של 15% עד 35% בכל המקצועות, החל ממורות ומורים,
אחים ואחיות וגם עורכי ועורכות דין. התפישה לגבי חלוקת התפקידים בבית היא עדיין שהאישה מרוויחה משכורת שנייה במשק הבית".
עו"ד אינה דוד-סולטנוביץ, נציבה אזורית בנציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה, מצביעה אף היא על "פערי שכר מאוד גבוהים שעומדים על 34% בין גברים ונשים, ואפשר לראות במחקר שערך מרכז אדווה שיש בידול תעסוקתי מאוד גדול – נשים מתרכזות במקצועות בעלי שכר נמוך, כמו מקצועות הטיפול, עבודה סוציאלית, הוראה, ואילו גברים מתרכזים במשלחי היד הרווחיים יותר, כמו בנקאות וניהול".
ח"כ עליזה לביא (יש עתיד), המכהנת כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, אמרה בהתייחסותה לסוגיה כי "בחברה הישראלית נשים עדיין נתקלות בקשיים להתקדם, אבל אנחנו פועלות לשוויון מגדרי. להתייחס אליי כאישה בשוויון מבחינת תנאי העבודה היא לא טובה שמישהו עושה לי, אלא זוהי זכות בסיסית, שאליה אנחנו שואפים".
לפנייה לכתב/ת 
