אנתוני דייויס - הרוח בגבה של ניו אורלינס
נו, אז הוא לא בדיוק הבחור היפה בעולם, אבל אנתוני דייויס עשה כזה זינוק בשנה וחצי ב-NBA, שיש כבר מי שטוען שעם הדעיכה של לברון ג'יימס, ידברו עליו במונחים של השחקן הטוב בליגה
בטווח הקצר, המהפכה לא הצליחה. בעונה הראשונה תחת השם החדש של המועדון, ניו אורלינס פליקאנס ממשיכים לדשדש בתחתית המערב. ג'רו הולידיי וטייריק אוואנס יצרו קו אחורי חדש, אבל הראשון כבר גמר את העונה בגלל פציעה, והשני סובל מירידה במספרים כתוצאה מכך שהוא כבר לא משחק בכאוס שנקרא סקרמנטו, הקבוצה חסרת השיטה שהרשתה לו לעשות מה שמתחשק על המגרש.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
גם אחלה שחקנים שבעולם כמו אריק גורדון, ראיין אנדרסון וג'ייסון סמית' לא מצליחים לסייע בנסיקה, והפליקאנס, שוודאי היו מתברגים בקלילות בצמרת המזרח עם סגל באמת לא רע, תקועים בתפר שבין קרקעית המערב למלחמה על מקום בפלייאוף. מה שנקרא, עונת בנייה ושיקום.
חוץ מבמקרה אחד, שלא קשור לבנייה ושיקום אלא לזינוק, מעוף, הפיכה לסופרסטאר. אנתוני דייויס התברג כאחד השחקנים המוכרים ב-NBA מיד עם כניסתו לליגה כבחירה הראשונה בדראפט של השנה שעברה - וזה בעיקר בגלל ש... איך נאמר בעדינות, הוא לא הבחור היפה בעולם - אבל הגבות (סליחה, הגבה) שלו הן כבר מזמן לא הנושא.
דייויס, שהדהים בתור שחקן הגנה יוצא דופן במכללות והוביל את קנטאקי לאליפות, הביא איתו ל-NBA את אותן ידיים בלתי נגמרות שחוסמות כל מה שמסתובב באזור שלהן. רק שלצד זאת, היה ברור שהוא יהיה סוג של פרויקט בדרך להפיכה לשחקן מגובש. בעונת הרוקי היו לכך ניצוצות. בעונה השנייה דייויס הוא שחקן כדורסל שלם, הכוח המניע של הפליקאנס שידחוף אותם בשנים הקרובות אל מאבק אמיתי בצמרת המערב.
ב"בליצ'ר ריפורט" הלכו עד הסוף בתחזיות עליו: "כך אנתוני דייויס הופך לדבר הגדול הבא". ולא מדובר בהגזמה, אלא בהערכה הסבירה של פרשנים רבים שרואים את דייויס כשם המוביל בדור הצעיר של כוכבי הליגה.
במספרים פשוטים, הקפיצה של הפאוור-פורוורד נראית כך: בעונת הבכורה הוא התקשה להפוך לכוח התקפי, לקח פחות זריקות וקלע 13.5 נקודות למשחק ב-28.8 דקות. העונה הוא משחק 6.5 דקות יותר, וזינק ל-20.2 נקודות. השיפור ניכר גם בחסימות (מ-1.8 ל-2.9, הראשון בליגה) ובכדורים החוזרים - 10 בדיוק שסוגרים לו ממוצע דאבל-דאבל, לעומת 8.2. וכל זה ממישהו שיהיה רק בן 21 ביום שלישי.
המספרים האלה נותנים לו סיכוי מצוין לזכות בתואר השחקן המשתפר של העונה, אבל הוא לא חושב רק על הסטטיסטיקה. בגלל הפציעה של הולידיי, דייויס גם זכה להתמודד מוקדם עם אחריות מוגברת, והוא מתמודד איתה נפלא.
מאמן אינדיאנה פרנק ווגל הסביר לאחרונה את סוד הקסם: "אני לא יודע אם יש הרבה שחקנים בליגה שממש אפשר להשוות אותם אליו. הוא משחק הגנה, קולע בפוסט, קולע מבחוץ, נותן לקבוצה שליטה אנכית, יודע לרוץ. הוא לא רק שומר באזור הטבעת, אלא שומר על השחקן שלו. הרבגוניות שלו מהממת".
הפרשן סטיב קר היה נחרץ יותר: "בשש עד שמונה השנים הבאות, ככל שלברון ג'יימס ידעך, יכול להיות שדייויס יהיה השחקן שנדבר עליו במונחים של הטוב בליגה. הוא בנוי כמו קווין גארנט, אבל עם יכולת התקפית טובה יותר, והוא רק בתחילת הדרך".
ווגל וקר נגעו באמת בנקודה החשובה ביותר, היכולת ההתקפית של דייויס. קחו למשל את גמר המכללות ב-2012, בו קנטאקי ניצחה את קנזס. ההשפעה של דייויס במשחק ההוא הייתה מדהימה. הוא לקח 16 ריבאונדים והוסיף 6 חסימות, עם שליטה מוחלטת בצבע שהפכה אותו בצורה ניכרת לשחקן הטוב על המגרש -למרות שבצד השני הוא תרם רק שש נקודות עם 1 מ-10 מהשדה.
שנתיים מאוחר יותר, הוא מסוכן לא רק באלי-אופים,
אלא גם ביצירת מצבים לעצמו, בחדירה לסל ובהשגת נקודות רבות יותר מריבאונד התקפה. הפליקאנס גם מנסים לשחק מהר יותר בהתקפה, בסגנון שמתאים ומותאם לו, מה שמוביל לעלייה בתפוקה.
חברו לקבוצה אנתוני מורו אמר: "אני רואה כמה קשה הוא עובד. הוא כל כך צעיר, אבל בוגר מגילו מבחינה מנטלית. הוא רוצה להשתפר מדי יום. הוא יודע מה דרוש כדי להיות גדול. השמיים הם הגבול עבורו".
נראה שדייויס עצמו לא מודע לכמה שהוא טוב. המאמן מונטי וויליאמס סיפר שהשחקן היה המום כאשר גילה שיחליף את קובי בראיינט באולסטאר, התחיל לצחוק ושאל אותו אם הוא לא עובד עליו.
דייויס העיד על עצמו: "הכל קשור לעבודה קשה ומסירות. הייתי כל הזמן באולם בקיץ האחרון בניסיון להשתפר. זה מה שאעשה גם הקיץ. יש לי הרבה דברים לעבוד עליהם. הבחירה לאולסטאר והנתונים שלי מדהימים, אבל זו רק ההתחלה".
ועל זה בדיוק בונה ניו אורלינס. עם כל הכישרון שיש שם, הם יודעים שהמועדון מתגבש סביב שחקן אחד, שרק הולך ולומד מדי יום על דברים חדשים שהוא מסוגל לעשות. לפלייאוף הפליקאנס כבר לא יגיעו השנה. לא נורא. מבחינתם, זה רק יביא אותם רעבים יותר כאשר יוזמנו לארוחה. ודייויס יהיה זה שיגיד לכולם "בתיאבון".