השוליות של בניון / פלג בחמישי
יו"ר ההתאחדות, שחקני עבר וחצרנים בתקשורת יצאו למלחמה על זימון הוד מעלתו לנבחרת. לעזאזל היכולת והיורו, יחי שיא ההופעות של יוסי. וגם: התשוקה האבודה של קלינגר וג'קי והחוצפה של פיני גרשון
הסגידה
"תשתחווה כשאתה אומר בניון"השבוע ממש חששתי לבריאותו של איל ברקוביץ'. זה היה במהלך עוד דיון על יוסי בניון והנבחרת, כשהפרשן הנסער לא שלט ברוחו. לפתע הוא נעמד, ורידיו איימו להתפקע, ותוך הנפת אצבע מאיימת צווח לעבר משה פרימו: "תן כבוד לבניון, תן לו כבוד! תתבייש! אתם מבזים את בניון, שחקן ענק. תכבדו את הסמלים. תשתחווה כשאתה אומר בניון".
עוד ב-ynet ספורט:
- לא שווים אפילו בוז / על הפסד הנבחרת
- טריפל-דאבל לנואה, בכורה למקל בליגת הפיתוח
- ניצחון לספרד, שלושער לניימאר, שיא לרונאלדו
על איל לא צריך להתפלא. כשהוא אומר "תן כבוד" למה שהוא מכנה "סמלים", הוא דורש כבוד לעצמו, כי גם הוא הרי "סמל". ככה ברקוביץ' ובניון רואים עצמם בראי ההיסטוריה. שני גיבורי-על שהשליכו נפשם מנגד למען המולדת וניצבים בשורה אחת עם שמשון הגיבור, יהודה המכבי וטרומפלדור. למרות שבתכל'ס הם בסך הכל שיחקו כדורגל להנאתם, עשו ים כסף, והתרסקו עם הנבחרת שוב ושוב. אבל איל רוצה שנשתחווה לבניון, כפי שאנחנו צריכים להשתחוות לברקוביץ'. המלכים ב'.
והייתה עוד סיבה להגנה בחירוף נפש על כבודו של יוסי. בזמנו, כשברקוביץ' פצח בקמפיין למינוי עצמו למאמן הלאומי, בניון התגייס למערכה ואמר: "איל מועמד ראוי, אם הוא יתמנה נעמוד מאחוריו". ככה זה אצלם, אחוות ה"סמלים", בחש לי ואבחש לך.
לכן, הדרישה "לכבד את יוסי" באה גם מכיוונם של אוחנה, נימני ועוד כמה סמלים, אלילים ומלכי כדורגל. הם הרי יושבים מדי שבוע, מלהגים בשחצנות כאילו עלו לארבעה מונדיאלים ולשלושה יורואים, והמילים "גדול", "ענק" ו"אגדה" נזרקות חופשי לחלל.
גם יו"ר ההתאחדות לחץ שיעשו כבוד לשחקן הספסל מליגת המשנה באנגליה, כדי שישבור את שיא ההופעות של בנאדו. אבי לוזון הרי מבין במשחקי כבוד. לגל המחאה הצטרפו חנפנים בתקשורת, שיצאו אף הם בקריאה נרגשת לגוטמן: "תן לבניון כבוד!" כאילו המטרה אינה העפלה ליורו אלא שבירת שיא ההופעות של בניון. סביר להניח שהיום, אחרי עוד משחק נפל של הנבחרת, הם שוב ינקבו בשמו. אפשר לחשוב שאיתו הגענו למשהו.
ולמה שנכבד אותו? הוא לא כיבד את הנבחרת, לא את מאמניה ולא את הקהל שלה. כשפחד לאבד מקום בהרכב קבוצתו באנגליה, יוסי פשוט לא הגיע, וכשקשטן או פרננדז החליפו אותו, הוא עשה להם סצנות שכונתיות לעיני רבבות ביציע ומאות אלפים בבתים. בניון דואג קודם כל לבניון, ועכשיו ברקוביץ', שתמיד חשב קודם כל על ברקוביץ', רוצה שנשתחווה לו. אבל פרימו, כמו מרדכי היהודי שסירב להוראת אחשוורוש להשתחוות להמן, דחה את רוע הגזירה. נסה שוב בפורים, איל.
האג'נדה
לניר ולג'קי אבדה התשוקה"חלק מכם לא יודע להתמודד עם לחץ של צמרת, ואני מבטיח לכם שיהיו כאן שינויים בתקופה הקרובה". ככה איים ניר קלינגר (שכבר הרבה שנים לא התמודד עם לחץ של צמרת), על שחקניו באשדוד אחרי ההפסד לרעננה בשבוע שעבר.
ואכן, שבוע אחר כך בא עוד הפסד, לבית"ר ירושלים, ודומה שהשינוי ממשמש ובא. שלשום אפילו פורסם כי היחסים בין המאמן לג'קי בן-זקן נמצאים "על סף פיצוץ". קלינגר עצמו מסר בתגובה: "אני עובד במועדון שבו יש לבעלים אג'נדה ברורה של שילוב שחקני בית. היא נכונה למועדון וליכולות הכלכליות שלו, אבל במקרים מסוימים היא שונה מתפיסת עולמי".
אה וואלה? מוזר. רק במאי האחרון המאמן הצהיר: "אני משוכנע שג'קי ואני נסדר היטב את המיטה ונישן עליה בנוחות", והוסיף: "אני שמח על התוכניות ועל התשוקה
אלא שהיום, למרות שהציעו את המיטה ביחד ועל אף התשוקה, ג'קי וניר כבר לא ישנים כפיות. איש-איש וחזונו, שלא לדבר על האג'נדה שלו. זה המקום להזכיר שבכל תחנותיו האחרונות, בקפריסין, בבאר־שבע, שוב בקפריסין, ובהפועל חיפה, המאמן והחזון לא החזיקו מעמד לאורך זמן. טוב, זאת כנראה האג'נדה שלו.
החוצפן
פיני נגד הכדורסלנים הזרים
כהרגלו בקודש, גם בשידור משחק הכדורסל בין מכבי ראשל"צ למכבי ת"א, פיני גרשון ניפח את השכל, זרק הערות סקסיסטיות רדודות ודיבר שטויות.
זה התחיל כשהאוהדים האכפתיים המעטים שנותרו לראשל"צ הניפו מודעות אבל המבשרות על מות הקבוצה – מחאה לגיטימית לחלוטין. אבל פרשננו, מכר ותיק של היו"ר יצחק פרי, אמר שלא צריך לצלם את המפגינים וכינה אותם "ילדים טיפשים" ו"גועל נפש". פוטין היה גאה בו.
ואז המשטרה עלתה ליציע והשמידה את הכרזות (עם הרצח בבר-נוער והחיסולים ברחובות קצת יותר קשה להם), וכששדר הקווים דיווח משם, אמר לו פיני: "תסתכל על השוטרת שעומדת למטה. השוטרת הכי יפה במשטרה. אם היא באה מולך, גם אתה מוריד את השלט". העיקר שאחרי שתי החטאות רצופות, הפרשן אמר: "נהיה פה שכונה". תראו מי שמדבר.
בהזדמנות אחרת, כשהמצלמה התמקדה בשון ג'יימס וברעייתו ביציע, גרשון התפלא: "מה, זאת אשתו?"', וכשניב רסקין אמר כמה זמן נותר לסוף הרבע (2.16), פיני שאל: "מה, זה הגובה שלה?". "לא ראיתי", ענה לו רסקין, "וגם אם הייתי רואה לא הייתי אומר, כי אני יודע לאן השיחה הזו תתגלגל". יודע שדר נפש בהמתו.
אבל שיא החוצפה היה בקמפיין שהשניים ניהלו לאורך המשחק נגד הכדורסלנים הזרים. "תסתכל על המגרש", אמר פיני. "חוק רוסי, זה מה שרציתם? הנה מה שקיבלתם. עשרה אמריקאים על המגרש". כשקולמן מראשל"צ החטיא, פיני התפלא: "קולמן זה שחקן במקום ישראלי?" אז מה אם אותו קולמן, למרות עורו הכהה, הוא אזרח ישראלי כשר למהדרין (ששמו הפרטי חנן).
ואז עלה לפרקט הסנטר (הישראלי) איגור נסטרנקו, קלע פעמיים, ולא היה חסר הרבה שהצמד הציוני בעמדת השידור יניף את דגל הלאום ויפצח בשירת התקווה. "צריך מאמן שלא חושש למעמדו, שייתן לצעירים לשחק", אמר גרשון בגאווה, ורסקין רכב על הגל הפטריוטי: "הנה נסטרנקו. שחקן מקומי. לא תומאס, פומאס ושמומאס". אין גבול לפרובנציאליות. אתם מתארים לעצמכם שדר ב-NBA אומר: "תנו לשחקן מקומי לשחק, לא מקל, שמקל ושטקל"?
ותגידו, מי עשה את פיני גדול? פארקר, שמארקר, שאראס ושמאראס!
השוויצרים
מד"א ואיכילוב מרוצים מעצמםבשישי שעבר, קצת אחרי שמרתון ת"א הסתיים, מחלקת יחסי הציבור של "מגן דוד אדום" רצה לספר לחבר'ה על מעלליה, כאילו מדובר בחברה להפצת מכונות כביסה או ברשת המבורגרים.
בהודעה שנשלחה לתקשורת, בחתימת הדובר זכי הלר, נאמר בין השאר: "כוחות גדולים של מד"א, בפיקודו של מנהל מרחב דן יוסי כהן, היו פרושים מבעוד מועד לכל אורך מסלולי הריצה. לצד עשרות החובשים והפראמדיקים, שהעניקו טיפולים רפואיים באוהל המרפאה, הצטרפו רופאים ואחיות מהמיון של בית החולים איכילוב בראשות פרופ' פיני הלפרין".
הלפרין עצמו גם מסר לתקשורת ציטוט בלעדי: "העבודה המשותפת של מד"א וצוותי חדר המיון באיכילוב, הראתה שניתן לעשות את זה בצורה יעילה ביותר ומסודרת ואני מאוד מרוצה מהתוצאה".
לצד דברי השבח וההלל, נשלחו לתקשורת לא פחות מ-13 תמונות. בין השאר ראו שם צי של שמונה אמבולנסים ליד קו הגמר, ארבעה אופנוענים של מד"א מוכנים לזינוק, שני פאראמדיקים רכובים על סגוויי, ותיעוד נדיר של לא פחות משמונה אנשי צוות רפואי, בחלוקים לבנים או ירוקים, מסביב לרץ תשוש אחד ששכב על אלונקה.
התמונה האחרונה, ובמיוחד הטפיחה העצמית על השכם של מנהל המיון באיכילוב, החזירו אותי כחודש אחורה, כשהגעתי לשם בשעת לילה מאוחרת עם אמי. במשך שעות היא שכבה במסדרון, אישה לא צעירה, מבלי שאיש ייגש אליה. כשהבאתי לאבי בן ה-86 כיסא, שיישב קצת, אחות נרגנת ואנטיפתית נזפה בנו שאסור להכניס כיסאות למיון.
בקיצור, פרופ' הלפרין, כשאין מצלמות ותקשורת, חדר המיון באיכילוב עושה את זה בצורה מגעילה ומבזה, והחולים מאוד לא מרוצים מהתוצאה.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
עוד מספרת שתתמודד על שער העונה
לפנייה לכתב/ת 
