ממחסני חברת פורד לקונדיטוריה בנהריה

שמי חגית שטרן ואני בת 40. נולדתי וגלדתי במושב עבדון בגליל המערבי. בתום לימודי התואר הראשון במדעי המדינה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת חיפה, התקבלתי לעבודה כמנהלת לוגיסטית במפעל זכוכית דקורטיבית בארה"ב ולאחר מכן כמנהלת הלוגיסטיקה והמחסנים של חברת הרכבים הבינלאומית "פורד" בעיר גיק שבבלגיה.

לכתבות נוספות בסדרה עשיתי שינוי:

• כך תעשו הסבה מקצועית: המדריך השלם
• אחרי 30 שנה בהיי-טק, עברתי לחווה באיטליה
• משכירה לעצמאית: כך יצאתי מאזור הנוחות
  

במשך חמש שנים ניהלתי את כל המערך הלוגיסטי של תעשיית הרכב העולמית והיתי אחראית על ייבוא מוצרים וחלקים מכל העולם. כבר היתי נשואה ואם לשניים ובכל אותה התקופה המשכתי להתגורר בישראל. כדי להגיע לעבודה בבלגיה נאלצתי לטוס לשם פעמים בשבוע, בימי ראשון ורביעי, בטיסות לילה מתישות.

באותה התקופה הלכה והתעצמה בי תשוקה ישנה שבערה בי מילדותי - ללמוד את רזי האפייה והקונדיטוריה. בסמוך למלון שבו שהיתי בבלגיה, שכנה קונדיטוריה קטנה שנוהלה על ידי שתי אופות גרמניות מבוגרות. מסקרנות, התחלתי לשמש כשוליה - בארבע לפנות בוקר סייעתי להן בזמן שהתפיחו את הקרואוסונים, הבגטים, הלחמים והעוגות הצרפתיות המיוחדות, ומשם המשכתי לעבודה בפורד.

המאפים של חגית(צילום: אנטולי מיכאלו)

פתיחת הקונדיטוריה

לאחר תקופה ארוכה של נסיעות ארוכות ומתישות ועבודה תחת לחץ גדול, החלטתי לעזוב את העבודה וללכת בעקבות התשוקה שבערה בי. בעצת חבר טוב שמתגורר בצרפת הגעתי לבית ספר מוביל לקונדיטוריה בדרום צרפת כדי ללמוד את רזי הבולונז'ורי הצרפתי, ומשם המשכתי ללימודי קונדיטוריה ואפיית לחם בגבעת שמואל, אצל המאסטרית "אסטלה".

השלב הבא היה ההחלטה על פתיחת המאפיה, כאשר גם בני המשפחה נרתמו לעניין: במשך כחצי שנה שיפצנו את המחסן הסמוך לביתנו בשכונת רסקו הוותיקה בנהריה, ולפני כשנתיים וחצי פתחנו במקום בית קפה קונדיטוריה בשם "בריוש",  בדיוק כמו בפריז.

השינוי הגדול שהתרחש בחיי היה כרוך בקשיים. קודם לכן הייתי שכירה כל חיי ועסקתי בניהול אנשים. כעת נאלצתי להתמודד עם מה שכרוך בעצמאות ובעלות על עסק, מניהול פשוט של הנהלת חשבונות ועד לשירות לקוחות.

קושי נוסף שגבה ממני לא מעט אנרגיות, היה התמרון בין ניהול הבית והמשפחה לבין ניהול הקונדטוריה,  תוך הפרדה בין השניים - למרות הסמיכות הפיזית. בשנה הראשונה עבדתי קשה מאוד, לעיתים אפילו 20 שעות ביממה.

מה שאפשר לי להתגבר על האתגרים והמכשולים הרבים שצצו בדרך, היו התמיכה הענקית והמחבקת ממשפחתי הגרעינית והמורחבת. הגדיל לעשות אחי הבכור יורם, מנהל בית ספר, שלקח שנת שבתון כדי להירתם לעזרתי והיה איתי בכל רגע נתון. עד היום, פעם בשבוע ביום שישי, הוא פוקד את בית הקפה כדי לעזור.