רפורמות? רק אם משחדים את וועדי העובדים

בשבועות הקרובים צפויים להקים חברת-בת ברכבת ישראל, בשיתוף יזם פרטי, שתקבל לידיה נכסי מקרקעין ציבוריים ללא מכרז ותקים עליהם פרויקטים מסחריים משגשגים. ועד עובדי הרכבת דורש לקבל 15% מרווחי חברת-הבת.

• יו"ר הוועד בחברת החשמל: הרפורמה הכרחית
  

בנוסף, בעקבות הכניסה מתוכננת של הדואר לתחום הבנקאות הקמעונאית - עובדי הדואר עתידים לדרוש מהממשלה לקבל 30% תוספת לשכרם מעמלות העובר ושב; עובדי מקורות דורשים 50% מרווחי מתקן ההתפלה שהוקם באשדוד לכיסם; ולא נפקד כמובן מקומם של עובדי חברת החשמל - שדורשים 15% מהבעלות על פרויקט הסיבים כתנאי להסכמתם להפעילו.

זו רשימת תביעות חלקית בלבד - בדרך יש עוד את נמלי הים ורפא"ל. מי שאחראי ישירות לדרישות המוזרות הללו, היא רשות החברות הממשלתית בראשות אורי יוגב.

הרשות נמצאת במו"מ עם חברת החשמל על שורת הסכמים תמוהה, שמהותן - העברת כסף לעובדי חברת החשמל כדי שיסכימו לרפורמה שיוזם יוגב. בלשון בוטה ניתן לקרוא לדרישות הללו - שוחד. הגרוע מכל הוא, שרכוש השייך לציבור יעבור לבעלות קבוצות עובדים כוחניות ללא שום היגיון. בפועל, ממשלת ישראל מכניסה יד לכיסו של כל אזרח ולוקחת מאיתנו כסף לוועדים חזקים.

מספיק עם התעלולים

רשות החברות הממשלתיות נמצאת בימים אלו במו"מ עם ועד עובדי חברת חשמל על מחיקת חוב אפשרית של חברת החשמל בהיקף 6.1 מיליארד שקל. פה ושם מספרים לנו, שתמורת החוב, תקבל המדינה לבעלותה שתי תחנות כוח, כאילו התחנות והחברה עצמה לא נמצאות בבעלות מדינת ישראל.

זה אפילו לא מצחיק, כי מדובר בתרגיל עלוב: אם כבר עושים רפורמה בחברת חשמל, אז גם מלבינים חריגות שכר של כ-5 מיליארד שקל, מגדילים את פיצויי הפרישה ואת הפנסיה, ונותנים עוד סוכריות בצורת מענק הפרטה ותוספת שכר. כל זאת בתמורה להסכמה לוותר על חשמל חינם לעובדים. לאור זאת, ברור שכל עובד בעסק פרטי יכול למחות דמעה על ביש מזלו שלא נכנס לעבוד בחברת חשמל.

ברור לכולם ש"הרפורמה" וההטבות בחברת חשמל, ישליכו על כל המשק ובמיוחד על המגזר הציבורי. אם יו"ר הוועד, מיקו צרפתי וחבריו, יזכו לרפורמה חלומית חסרת רסן כלכלי - בשלב הבא יגיעו החבר'ה מנמל אשדוד ויקבלו לבעלותם הפרטית רציף במסגרת הרפורמה בנמלים, תסריט שאינו ממש הזוי אם זה היה תלוי בחסן וחבריו לנמל.

אחריהם יגיעו כמובן עובדי תע"ש שידרשו ויקבלו אחוזים מכל טיל שיימכר לצה"ל. זאת כשמנגד, עובדי מתפרת דימונה או פרי הגליל, ובנפרד המגזר הפרטי - מתפללים לקבל תלושי חג לפסח.

תהליכי הרפורמות השונים מבליטים הפקרות תקציבית ושימוש אסור במשאבים ששייכים לכלל הציבור. משרד האוצר צריך למנוע את הבושה ולא להיכנע לתכתיבים כוחניים של ועדי עובדים, ששואבים במרץ כסף מרשות חברות חלשה החוששת ממאבקי כוח. צריך לקוות שיש גבול לכל תעלול - אחרת ההפקרות תשתלט על הכלכלה בקלות יתרה.

ד"ר מיכאלה אלרם היא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה