למה לעבוד כשאפשר לחוקק?

הבה נתבונן מעט בדמוקרטיה הישראלית, יום לפני שממדיה מתכווצים מאד: 19 ח"כים שנבחרו בפינצטה על ידי מנהיגם בלי שום הליך דמוקרטי, והם יודעים היטב שמנהיגם יחליף אותם כרצונו בבחירות הבאות אם לא יתנהגו יפה, יצביעו בעד חוקי המשילות-גיוס-משאל עם. 11 ח"כים, חדורי יראת השם יתברך, יצביעו כמוהם - כי כשלוחשים להם "נפתלי" על משכבם בלילות הם מתמלאים בחרדה. ויש את אלה שלוחשים להם "איווט התקשר וחיפש אותך", וגם הם כולם מועמדים להחלפה. למצעד המבוהלים הללו צריך להוסיף את אלה שבאמת לא פוחדים מטלפון של ראש הממשלה, אבל יודעים היטב שהוא תלוי באופן מאד לא נעים בכל האחרים.

מה שכחנו? בונקר ובו שישה ח"כים, "התנועה", שלא יזוזו מילימטר מהכסאות שלהם ויבלעו צפרדע אחר צפרדע בחסות מנהיגתם המביעה שאט נפש מאכילת צפרדעים - וממשיכה.

ככה נראית דמוקרטיה - והיא רוצה להדיר מן המשכן את הקולות הקטנים, החלשים, המפצלים והמפלגים אותה עד כדי העדר "משילות". ואיש אינו מעלה בדעתו שבעיית ה"משילות" אינה אלא בעיה של פיצול חברתי, תרבותי ופוליטי שהוא חלק ריבוי הדעות בחברה הישראלית. ואיש אינו עושה משהו כדי לנסות ולקרב את הקולות האלה זה לזה בדרכי נועם. למה לעבוד כשאפשר לחוקק?

בישראל 2014 מושלת קואליציה שחברי הכנסת שלה ושריה נבחרו כולם בידי שני גברים, אישה אחת ומרכז הליכוד, ואני מוצאת את עצמי מתגעגעת לש"ס, מפלגה בלתי דמוקרטית בעליל, אבל שם לפחות יש מועצת גדולי התורה, ויש לה 30 חברים שממנים את הח"כים.

הדרת ציבורים

מה שנקרא "משילות" הוא למעשה הדרה של ציבורים מאד מובחנים במארג הישראלי: מפלגות ערביות ומפלגות חרדיות - ומגמת ההדרה הזאת נמשכת כמובן בחוק הגיוס, ששוויון בנטל אין בו כלל, אבל כפייה על חרדים יש ויש, והיא זועקת גם מ"חוק משאל העם" שמחזיר את הדיון בשאלות הרות גורל של עתידנו למה שקרוי "העם". כולנו יודעים ש"העם", על פי חזונם המקובץ של לפיד ובנט וליברמן, לא כולל זועביס. ובטח לא הזועביס הקטנים והמציקים האלה עם המפלגות הקטנות והמציקות שלהם. ובטח לא החברה'לך האלה עם המגבעות והזקנים.

כדי להדיר את כל אלה, נרקחו בחשאי מסמכים שאפשר לתאר אותם כך: "או שאתה מצביע על הכול או שאני מפרק לך את הצורה". כולם בקואליציה חתמו. כולם בקואליציה צריכים עכשיו להתבונן במעשה ידיהם להתפאר, והוא באמת בזיון, אבל הם לא יידעו זאת עד שיציצו במסכים המפוזרים בכנסת ויראו שהם לבד שם במשכן.

בעצם, זה בדיוק מה שהם רוצים. להיות לבד שם, במשכן, במשילות מלאה, אבל לא במשמרת של אדלשטיין או שלהם. כדי שלא נראה עד כמה הם לבד, ועד כמה הם נואמים לעצמם. גם מי שאוהב לשמוע את עצמו עד מאוד, לא אוהב לראות אולם חצי ריק.

בדמוקרטיה הישראלית המסובכת מאד, בה נדרשים נבחרים להקמת קואליציות עם שנואי נפשם, יש צורך מתמיד באמנות של תמרון ובעבודה קשה מאד כדי להביא להצלחת התמרונים. כן, המון נושאים יישארו תקועים בשל היעדר הסכמה. כן, קשה פה. קשה מאד, אבל לפחות אפשר לשמוע מה רוצים כל החלקים של הציבור הישראלי, גדולים כקטנים, כולל זועביס ובעלי זקנים. ועוד' מעט זה ייגמר. אחוז החסימה יעלה, חרדים יגוייסו בכפייה גם אם לא באמת זקוקים להם בצבא, והעם יחליט אם יהיה כאן הסכם שלום או שמא נמשיך לשוט, נחושים כמו קברניטינו, בספינה רעועה אל הלא-כלום. צודקת האופוזיציה. באמת צריך לתת להם לשוט לשם לבד.