הערעור נדחה: שטיינמץ ישלם ללנגוצקי 51 מיליון שקל
הגיאולוג יוסי לנגוצקי, שהוביל את חיפושי הגז במאגר תמר, חבר לשטיינמץ כדי לממן את הקידוחים, אולם בסופו של דבר שטיינמץ לא העביר את הכסף וזכויותיו של לנגוצקי אבדו. כעת דחה ביהמ"ש את ערעורו של שטיינמץ על פסיקה לטובת לנגוצקי
איש העסקים בני שטיינמץ, באמצעות חברת סקורפיו שבשליטתו, ישלם לגיאולוג יוסי לנגוצקי 51 מיליון שקל. כך קבע בשבוע שעבר (ד') בית המשפט המחוזי בתל אביב, לאחר שדחה ערעור שהגיש שטיינמץ על פסק בוררות דומה מיולי שעבר. בכך מקבל לנגוצקי פיצוי על אבדן זכויותיו במאגר הגז תמר, שנקרא על שם נכדתו.
- עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו
השופטת יהודית שבח קבעה: "לבד מהבנה למצבה של סקורפיו, הסופקת כפיה ותולשת שערות ראשה בבכותה את החלטתה לפרוש מהמיזם לאחר שנים בהן הטביעה בו מיליוני דולרים, לא מצאתי שיש בטענותיה עילה מבוררת כלשהי לבטלות פסק הבוררות, אף לא לתיקונו או להשלמתו", כתבה שבח.
בשיחה עם "כלכליסט" אמר היום לנגוצקי: "אני שמח שעמדתי על זכויותי ולא ויתרתי. זה לא פשוט להתמודד עם מיליארדר דוגמת בני שטיינמץ אבל צדקתי לאורך כל הדרך. במהלך התקופה האחרונה הוצעו לי הצעות פשרה לוותר על עשרות אחוזים בתביעת הבוררות אבל לא הסכמתי לקבל אותן".
פסק הבוררות של בועז אוקון
הסכסוך בין הצדדים החל עוד בעשור הקודם. לנגוצקי היה הכוח המניע מאחורי חיפושי גז, מה שהובילו בסוף המילניום להגיש בקשה רשמית למשרד התשתיות לבצע חיפושים בים באזור מסוים.
כדי לממן את הקידוחים, חבר לנגוצקי לשטיינמץ אולם בסופו של הליך הכסף לא הועבר והזכויות של לנגוצקי שם אבדו. בשלב מאוחר יותר התברר תמר כמאגר גז ענקי, כזה שאמור לספק את צרכי האנרגיה של ישראל ל-25 שנה הקרובות.
פסק הבורר ניתן על ידי בועז אוקון, הבורר בסכסוך בין לנגוצקי לסקורפיו. אוקון קבע את גובה הפיצוי כ-1% (הזכויות שאיבד לנגוצקי בשל סירבו של שטיינמץ לאפשר לו למצוא משקיע חלופי במאגר) משווי המאגר כיום. סקורפיו טענה כי אוקון כלל לא בדק מה היו הסיכויים של לנגוצקי למצוא משקיע חלופי.
"משסקורפיו לא נתנה דעתה להגנת האינטרסים של לנגוצקי, שותפה הנאמן במשך שנים, ופגעה בזכותו לאתר משקיע חלופי, הרי חיובה לפצותו הינו התוצאה המתבקשת, והעובדה שבמקביל זכויותיה במיזם חולטו ונעלמו כלא היו, אינה יוצרת עיוות דין", קבעה שבח.
המאבק המשפטי החל בפסק ביניים דרמטי שניתן בחודש דצמבר 2012. אוקון קבע כי סקורפיו, שותפתו לשעבר של לנגוצקי בגוף שהחזיק ב־5% מתמר - הפרה את ההסכם שהיה לה עמו, כשלא הודיעה לו מבעוד מועד על כוונתה לסגת מההשקעה בתמר. סקורפיו ויתרה על חלקה בתמר ללא תמורה בתחילת 2009, כאשר סברה כי רמת הסיכון הנעוצה בקידוח הינה גבוהה מדי. שבועות ספורים לאחר מכן, גילו השותפים שנותרו בתמר את מאגר הגז הגדול.
לנגוצקי טען במסגרת תביעתו נגד החברה כי ההודעה בעניין פרישת סקורפיו מתמר נמסרה לו בשלב מאוחר מדי, שמנע ממנו לאתר שותף אחר לתגלית. כתוצאה מכך, טען, הוא החמיץ את ההזדמנות להיות שותף בתגלית הגז הגדולה.
זכויותיהם של סקורפיו ולנגוצקי בתמר "התאיידו", לאחר שהשותפות לא השקיעה בפיתוח המאגר 2.2 מיליון דולר. בפסק הבוררות קבע אוקון כי לנגוצקי הצליח להוכיח שסקורפיו התעלמה מחובתה לסייע לו למצוא גורם חלופי שיסייע לו לממן את ההשקעה, כאשר עוד ניתן היה לעשות זאת, והתנערה מחובתה למסור לו הודעה על פרישתה בעיתוי מתאים. "לנגוצקי הצליח להראות שהוראותיו של הסכם היסוד לא עניינו את סקורפיו, שהודרכה על ידי האינטרסים שלה", קבע אוקון. "התוצאה המצטברת היא שסקורפיו הפרה באופן בוטה את החובה לשתף פעולה עם לנגוצקי".
בין השאר, קבע אוקון כי שטיינמץ כלל לא קרא את הסכם היסוד בין סקורפיו ללנגוצקי. הוא ציטט את הצהרתו של שטיינמץ שניתנה בפניו ובמסגרתה אמר: "אני לא קורא הסכמים של חמישה דפים ובטח שלא קורא הסכמים כאלה. בשביל זה אני מעסיק הרבה מאוד אנשים".
הדיון בבוררות בין לנגוצקי וסקורפיו פוצל לשני שלבים, בינואר הוכרעה שאלת האחריות של סקורפיו כלפי לנגוצקי. כעת נקבע שיעור הפיצויים שיקבל הגיאולוג. לנגוצקי דרש פיצוי של 100–120 מיליון דולר, ועו"ד יוסי שגב, שייצג אותו במסגרת הסכם שכר טרחה המותנה בהצלחה, אמור לקבל כ־15% מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ.
איך התחילה הפרשה?
לקראת סוף שנות ה-90 יזם לנגוצקי סקר בדבר חיפושי נפט וגז טבעי בים התיכון במטרה לאתר אתרים פוטנציאלים להפקת גז ונפט. הממצאים הצביעו על סבירות להימצאות נפט וגז טבעי מתחת לקרקעית הים. בתחילת 1999 פנה לנגוצקי לממונה על ענייני הנפט ממשרד התשתיות, ד"ר יחזקאל דרוקמן, בבקשה לקבל "היתר מוקדם עם זכות קדימה - 'גל'.
במקביל עניין לנגוצקי את חברת חיפושי הנפט הבריטית BG באזור החיפושים, והעביר לה את כל זכויותיו בבקשה לקבל היתרים לחיפוש גז. בתמורה קיבל אופציה לרכוש חזרה 5% מהזכויות בהיתרים תמורת אותו סכום ששילמו שני שותפים ישראלים אחרים שיכנסו לפרויקט.
כיוון שהמיזם דרש השקעה כספית גדולה נכנסה סקורפיו של בני שטיינמץ לתמונה. לנגוצקי ביקש לממש את האופציה לרכישת 5% מהזכויות בתמר מחלקה של BG במיזם, ועל מנת להשיג את ההון הדרוש פנה לשטיינמץ.
טרם חבירת בני שטיינמץ למיזם שלח לו לנגוצקי נתונים אודות שטחי רשיונות באגן הים התיכון, וציין את ההערכות הגיאולוגיות לגבי התגלית האפשרית בהם. לגבי תמר העריך לנגוצקי כי הוא עשוי להכיל גז בכמות של 45 TCF (טריליון רגל מעוקב). כיום ההערכה המעודכנת ביותר לגבי מאגר תמר מדברת על רזרבות מוכחות של 9 TCF.
החלק של לנגוצקי – 1% מתמר
בסוף המו"מ בין לנגוצקי לבני שטיינמץ נקבע כי שניהם יקימו יחד תאגיד החזקות ששטיינמץ יחזיק ב-80% מהזכויות בו ולנגוצקי יחזיק ב-20% מהזכויות בו. עקב העובדה כי חלקו המקורי של לנגוצקי היה אופציה ל-5% מתמר, ירד חלקו ל-1% מהתגלית נטו לאחר ההסכם. עם זאת, מדובר בנתח בדילול מלא, מאחר ושטיינמץ התחייב לבצע את כל ההשקעות הדרושות, כולל אלה המיוחסות לחלקו של לנגוצקי.
במסגרת אותו הסכם נקבע כי לנגוצקי יקבל שכר חודשי של 2,000 דולר כיועץ של תאגיד החזקות.
שווי מאגר תמר נאמד על ידי ועדת ששינסקי בכ-9.1 מיליארד שקל בלבד אחרי יישום חוק ששינסקי בכנסת. בפסק הדיון הוערך שווי מאגר תמר ב-8 מיליארד דולר, אך הערכה זו דומה יותר להערכות שנשמעו בשוק ההון טרם המלצות ועדת ששינסקי.
את לנגוצקי ייצגו עורכי הדין ויוסי שגב, בעז שגב ותומר שקרצי. סקורפיו יוצגה בהליך הבוררות על ידי עורכי הדין רונן יניב וגדעון שפק. טרם התקבלה תגובתו של שטיינמץ.
יצוין שלנגוצקי מנהל בימים אלו הליך משפטי דומה מול חברת רציו על זכויותיו לכאורה במאגר לווייתן.
לפנייה לכתב/ת 
