הניצחון הטקטי-מוראלי של רוני לוי / טור
המערך של בית"ר ירושלים גרם לכל מהלך שני של אלברמן, איינבינדר ומרכז הקישור של מכבי ת"א, להפוך מיד להתקפות נגד בצד השני. זה היה אירוע נדיר – מכבי ת"א מפסידה. לא על לוח התוצאות, אלא על המגרש
אם שנתיים של שלטון ג'ורדי קרויף גרמו לכם לשכוח כיצד נראית מכבי ת"א מפוחדת, מבולגנת ואובדת עצות, כל שהייתם צריכים לעשות הוא להגיע אמש לאצטדיון בנתניה ולצפות ב-0:1 על בית"ר ירושלים.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
להמתין חצי שעה בפקקים בכניסה, לחפש חנייה רבע שעה, ללכת ברגל עוד 20 דקות, לחפש את הכניסה עוד 17 דקות, להזיע, להתעצבן, לקלל, להיתקע שעה ביציאה, להתפלל לסגירת האצטדיון הנוראי הזה – ואז לצפות באירוע הנדיר. כזה שרבים מכם התגעגעו אליו – מכבי ת"א מפסידה. לא על לוח התוצאות, אלא על המגרש.
אם לירושלמים היה חלוץ אחד נורמלי לרפואה (אולי קובי רפואה?), זה היה נגמר בניצחון. אם האלים הצהובים לא היו מכשפים את הקורות והמשקופים, זה היה נגמר בניצחון. אם חואן פאבלו קולינאס לא היה מציג את משחקו הטוב העונה, זה היה נגמר בניצחון.
מדקה לדקה, ככל שהתארך המשחק, נדמה היה שלפאולו סוזה אין מענה למערך הטקטי שהציב מולו רוני לוי. מערך שגרם לכל מהלך שני של אלברמן, איינבינדר ומרכז הקישור, להפוך מיד להתקפות נגד בצד השני. היה זה ניסוי ביולוגי מרשים לראות כיצד השיער של הפורטוגלי מאפיר בזמן אמת, בכל פעם שהכדור נמצא במרחק של שבעה מטרים מרובעים מאזורו של יואב זיו.
החל מהדקה ה-60, בית"ר שיחקה את 14 הדקות הטובות ביותר שלה העונה. עד שהגיע דור מיכה. עד שהגיע ראדה פריצה. אפשר לתהות על החילופים המאוחרים שהשאירו את בית"ר עייפה בזמן ספיגת השער (כי כמה כוח כבר יש אחרי שרואים עוד החמצה ושומעים עוד כדור מנסה להפיל את קורות השער), אבל זה היה בעיקר ניצחון טקטי־מוראלי של רוני לוי. יעקב שחר שצפה במשחק בטלוויזיה, ודאי התרשם. נזכר בימים שהקבוצה שלו שלטה כאן ועל הקווים עמד אחד, רוני לוי.
בימים האחרונים, אחרי שאבדו סופית סיכויי ההעפלה של בית"ר לפלייאוף העליון, שמענו שוב על הברז שנסגר טיפין-טיפין אצל אלי טביב, אי תשלום למושאלים, ביטול ההזמנות ואפילו ארוחות הבוקר לזמן קצר. אבל אולי זה רק עוד מהלך מחוכם של הבעלים. לחסוך אגורה על אגורה לקראת המאבק העיקש של הקיץ – הקרב על רוני לוי.
