3 שנים לאסון המשולש ביפן: האחדות נסדקת

בארץ השמש העולה מציינים היום (יום ג') שלוש שנים לטרגדיה שגבתה את חייהם של אלפי בני אדם וזעזעה את העולם כולו: במרס 2011 התאחדה יפן סביב ההשלכות הנוראות של "האסון המשולש": רעידת אדמה בעוצמה של 9 דרגות בסולם ריכטר שיצרה צונאמי אדיר שהוביל לתאונה בכור הגרעיני "דאי-יצ'י" בפוקושימה. שלוש שנים לאחר מכן, האחדות הזו נסדקת יותר ויותר, כשנחשפת מציאות משתנה ומורכבת. 

"מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:

מדע המדינה. המהנדסים שעבדו למען פרנקו / לינו קמפרובי

נושאת מטוסים טורקית על הרדאר הישראלי / ד"ר מיכאל תנחום

שירות אזרחי - טוב או רע? תלמדו מגרמניה  / פרופ' יגיל לוי

רע בפוליטיקה. עקב האכילס של אל-קאעידה / פרופ' מקס אברמס

עבור רובה המוחלט של האוכלוסייה שלא נפגעה באופן ישיר, הזיכרונות של האירועים הטרגיים הללו מתחילים להתעמעם, ודאגות אחרות - בעיקר כלכליות - מטרידות יותר. בינתיים, הקורבנות של האסון המשולש ממשיכים במאבקם להתחיל מחדש.

כ-154 אלף בני אדם עדיין עקורים מבתיהם כתוצאה מהתאונה הגרעינית. רבים עדיין ממתינים לדיור זמני ותוהים מתי - אם בכלל - יפחתו רמות הקרינה לרמה נמוכה מספיק כך שיוכלו לחזור לבתיהם. רובם של העקורים הם אנשים מבוגרים ונטולי משאבים ויכולת לצאת ולחפש אלטרנטיבות למחול השדים שבו הם לכודים. בינתיים, משפחות צעירות עם ניידות גבוהה אינן רואות את עתידן בפוקושימה והחליטו להתחיל חיים חדשים במקומות אחרים. 

אחד האתגרים הגדולים ביותר שאיתם מתמודדת יפן כיום הוא הצורך לפתח גישה גמישה יותר לשיקום, כזו שתיקח בחשבון את המגוון הרחב של החוויות והציפיות של מי שנפגעו באסון. גישה כזו חייבת להיות כרוכה במציאת דרכים שיתמכו גם באלה שרוצים לחזור לבתיהם הישנים וגם באלה שהחליטו לחפש את עתידם במקומות אחרים. אתגר מרכזי אחד יהיה למצוא דרך ליצור קהילות בנות-קיימא באזור שסובל מהידלדלות אוכלוסייה ומכלכלה שנהרסה בשל האסון הגרעיני.

מה שברור יותר ויותר זה שמאמצי השיקום לא יוכלו להתמצות בבעיות טכניות כמו טיהור רדיואקטיבי. להפחתת שיעורי הקרינה לרמות המוגדרות מדעית כבטוחות תהיה תועלת מועטה בלבד אם אנשים לא יאמינו שהחיים באזור אכן בטוחים. אנשים צריכים להרגיש בטוחים שהם יכולים לסמוך על מה שנאמר להם. ורבים - ומסיבות טובות - נותרו סקפטיים ביחס למידע שמתקבל מהממשלה או מנציגי חברת החשמל של טוקיו, TEPCO. בעיות מתמשכות עם TEPCO, שכשלה במתן דיווח מהיר ושקוף על בעיות בתחנת הכוח "דאי-יצ'י" כגון הדליפות של מים רדיואקטיביים, לא תורמות לשיפור רמת האמון במערכות השונות.

שיקום האמון הוא משימה קשה הרבה יותר משיקום התשתית, וכזו שאין לה פתרונות קלים. שיקום אמון אורך זמן ומצריך מאמץ ומחויבות, כמו גם שקיפות מצד הממשלה, הרשות לרגולציה גרעינית ו-TEPCO. ההודעה הנחרצת של ראש הממשלה, שינזו אבה, במהלך הקמפיין לאירוח האולימפיאדה לפיה התאונה הגרעינית "תחת שליטה" מנוגדת באופן מוחלט לגישה הפתוחה והכנה שנחוצה על מנת לשקם את האמון הציבורי.

משליכים פרחים לים לזכר הנספים. מינמיסומה, פוקושימה(צילום: AP)

אפשר ללמוד מלקחי העבר

ברור שהאתגרים הניצבים בפני יפן הם ייחודיים בהתחשב בשילוב חסר התקדים של אסונות טבע ותאונות טכנולוגיות, אבל ישנם ניסיונות עבר משמעותיים, שיפן יכולה וצריכה להפיק מהם לקחים.

הלקח העיקרי שעלה מתאונות גרעיניות קודמות בצ'רנוביל ובאי שלושת המילין הוא שההשפעות הגדולות ביותר היו חברתיות ופסיכולוגיות. על כן מאמצים רבים יותר חייבים לפנות דווקא לנשורת המנטלית והחברתית בפוקושימה.

תצוגה של אלפי תמונות שנמצאו בעיר סנדאי לאחר הצונאמי(צילום: AFP)

קרובי משפחה של הרוגי הצונאמי בניימי, ליד המתחם הגרעיני בפוקושימה(צילום: AFP)

המודל האוקראיני

באוקראינה הקימו בזמנו כמה מרכזי קהילה מיוחדים שתכליתם הייתה לסייע לתושבים לחלוק מידע, לבנות מודעות לקרינה ולחזק ולגיבש את הקשרים הקהילתיים. אלה מהווים מודל מצוין שיפן יכולה וצריכה לשקול ליישם במחוז טוקוהו הפגוע. יוזמות שכאלה לא צריכות לכוון בהכרח לשכנוע התושבים לחזור, אלא לספק להם מידע רב יותר ואמין בנוגע לסכנות הקרינה, לנסות ולבנות מחדש את האמון, ולסייע לתושבים לקבל החלטות בנוגע לעתיד.

מדינה אחת שאנשים רבים נושאים אליה עיניים היא גרמניה והחלטתה להשיק "מהפכת אנרגיה" (Energiewende). בעבור מי שמתנגד לגרעין, גרמניה מהווה דוגמה למה שיפן צריכה להיות. אבל הלקח שיפן ומדינות אחרות צריכות ללמוד מגרמניה הוא לא ההחלטה עצמה, אלא התהליך שבאמצעותו היא גובשה. קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, יצרה "ועדת אתיקה לאספקת אנרגיה בטוחה", שהורכבה מנציגים ממגוון רב של סקטורים בחברה הגרמנית: פוליטיקה, תעשייה, אקדמיה ודת. הם דנו במשותף בחלופות המיטביות למדינה ולעתידה והגיעו פה אחד לשורה של המלצות.

תפילה בחזית בית הספר אוקוואה במחוז מיאגי(צילום: AP)

אין פתרון קל לדילמת האנרגיה של יפן

מה שיהיה טוב עבור יפן יכול בהחלט להיות שונה ממה שהיה טוב לגרמניה. כיום ביפן, הדיון מקוטב בין מחנה התומכים בגרעין לבין מחנה המתנגדים אליו, ויש צורך לבנות דיאלוג ממשי בין שתי העמדות המנוגדות הללו. ליפן יש שורה של סוגיות מורכבות לדון בהן ביחס להיסטוריה שלה, לפגיעותה לאסונות טבע, למצב הכלכלי, להיעדר המשאבים ולהשלכות של השינוי האקלימי. אין פתרון קל לדילמת האנרגיה של יפן, כך שאפשרויות שונות צריכות לעלות לדיון באופן פתוח וזהיר, בתקווה שהסכמה רחבה יותר תוכל להתפתח לאורך זמן. זהו הלקח שיפן, ומדינות אחרות, צריכות ללמוד מגרמניה.

האתגרים הגדולים ביותר הם חברתיים. מחוז מיאגי(צילום: AP)

רוצים עתיד טוב יותר. יד זיכרון בניימי(צילום: רויטרס)

מה שנעשה ברור הוא ששלוש שנים לאחר האסון המשולש של יפן, האתגרים המהותיים ביותר שנותרו בפניה הם לא אלה הטכניים שנוגעים לסילוק הפסולת הגרעינית או בנייה מחדש של תשתית. הם חברתיים: שיקום האמון והחזרת תחושות הביטחון והרווחה בעבור האנשים שנפגעו. זה הלקח שצריך היה להילמד מהניסיון בצ'רנוביל, לקח שלצערנו נראה כי אינו מופנם או מיושם.

ישנה עדיין עבודה רבה שצריכה להיעשות, וצעד הכרחי הוא פיתוח גישה גמישה יותר ושקופה יותר לבנייה מחדש, כזו שמתחברת עם הדאגות של האנשים, מכירה במגוון המציאויות, ותומכת בבחירות שאותן הם עושים למען חייהם. זוהי הדרך היחידה שבה התושבים יוכלו אולי למצוא את העתיד שאותו הם רוצים ולו הם ראויים.

ד"ר כריסטופר הובסון הוא מרצה בכיר בבית הספר למדע המדינה וכלכלה באוניברסיטת ווסאדה ביפן ועמית מחקר באוניברסיטת האומות המאוחדות. המאמר הופיע לראשונה ב-8 בפברואר 2014 בעיתון The Japan Times. מידע נוסף ניתן למצוא ב-@hobson_c

המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם" שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים