ADHD: מה אומרת התחפושת על הילד שלכם?

כשחושבים על מסכות פורים עולה חיוך של שובבות על הפנים וקריצה חייכנית בעיניים. פתאום אפשר להיות מישהו או משהו אחר. משהו שאני חולם עליו, מזדהה איתו, מתחבר אליו רעיונית ורגשית. אני יכול להניח לרגע את הזהות שעיצבתי לעצמי בתהליכי ההתפתחות שלי ולבחור לי זהות מושאלת. אני יכול לנוח לרגע מהזהות הקונפורמית, זו שנתפסת כמסתגלת לדרישות של הקבוצה, ולהיות "מה שבא לי באמת". יש בכך רגע של מנוחה אמיתית.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

עוד על הפרעות קשב וריכוז בערוץ הורים :

"תראה איך אתה נראה"; ADHD והמראה החיצוני

איך להקל על ילד עם הפרעת קשב בכיתה?

במקום תרופות: טיפולים משלימים בהפרעת קשב

מדריך: כל סוגי הטיפולים להפרעות קשב וריכוז

הפרעת קשב וריכוז: למה חשוב לבצע איבחון?

כבר בגיל הרך: כך תזהו שהילד סובל מהפרעת קשב

גם בעולם העתיק, עולם מלא פחדים השרדותיים ראשוניים, חיפשו בני האדם רגע של שקט, מנוחה מחרדות היומיום. הם לבשו מסכות שסימלו יכולת להיכנס לזהות בדויה, ולו לזמן קצר יחסית. ביחד עם ריקודים שבטיים וטקסים מאגיים שונים יכלו אותם קדמונים להרגיש שהם נכנסים לזירות מפחידות המאיימות על חייהם ולהפוך לחלק מהן. הם יכלו להיות שדים ורוחות, חיות פרא או אלים מכל הסוגים. בכך, למעשה, זכו לרגע של נחת בזכות תחושת כוח ושליטה על הפחד ועל חוסר האונים שחשו מול הטבע הפראי והבלתי נשלט.

גם היום בעלי הפרעות הקשב חשים עצמם לא פעם עומדים חסרי אונים מול זירת חיים מפחידה, שמאיימת על תחושת המסוגלות שלהם, על ערכם העצמי, על הדימוי החברתי שלהם ועל עתידם המשפחתי והתעסוקתי. בגיל הילדות וההתבגרות האיום הוא סביב הדרישות הלימודיות, שמתנגשות באופן רציף עם קשיי הקשב שלהם ועם עודף התנועתיות והאימפולסיביות המאפיינת אותם. הם עומדים מול כללים נוקשים של הצלחה חברתית, שלא תמיד מתאימה לקשיי הקשב, כמו יכולת להאזין לחבר בשיחה ולהתאפק כדי לא להתפרץ לדבריו. הם נדרשים שוב ושוב לשאת חן ולספק את הציפיות של דמויות הסמכות שמייצגות נורמות חברתיות שקשה להם לממש, כגון שצריך לעמוד במשימות ולסיים אותן יפה ובזמן.

כל אלה מטרות קשות להשגה במידה זו אחרת בקרב חלק ניכר של בעלי הפרעות הקשב. ומכאן אך טבעי הוא שגם הם, כמו אותם קדמונים שדאגו להישרדותם, מחפשים דרכים להסתדר עם תחושת חוסר האונים אל מול התביעות המופנות כלפיהם. "יש לך פוטנציאל, מדוע אתה לא מממש אותו? הרי אנחנו עושים בשבילך הכל! מה עוד חסר לך שלא קיבלת? מדוע אתה מבטיח ולא מקיים?". זו מציאות חיים השרדותית שנמשכת לאורך כל שנות הילדות וההתבגרות, ומניעה לכיוון של "לבישת מסכות", אבל לא רק בפורים, אלא כל השנה.

מהן המסכות האופייניות יותר לבעלי הפרעות הקשב ושאותן הם לובשים בחיי היומיום שלהם?

1. מלאכים: להשתלב בכל מחיר

הקבוצה הראשונה הם אלה שלובשים את "מסכת הקונפורמיסט". זוהי מסכה שכל בני האדם עוטים עליהם ברמה כזו או אחרת כל החיים. זו המסכה של "להיות חלק מהרוב", להשתייך, להשתלב ולהסתגל. המחיר שלה הוא בתחושות של זיוף וחוסר אותנטיות, שכאשר היא נעשית קיצונית מדי, עלולה להביא לקשיים רגשיים משמעותיים.

אולם בקרב בעלי הפרעות הקשב, שתופסים את עצמם "דפוקים", חריגים ולא רצויים, מתפתח לעיתים צורך קונפורמיסטי מוגזם. הם הופכים לאנשים שעיקר עיסוקם הוא בלרצות (עם קמץ) במקום לרצות (עם שוא). כך נראה בבית הספר את התלמיד שהוא חביב המורה, הילד שכולם מנצלים את טוב לבו ולוקחים ממנו דברים, הילד הפרפקציוניסט שעושה הכל כדי להיות בסדר עם עצמו ואחרים ואחר כך המבוגר שמרצה את הבוס שלו או האמא שלא יודעת להגיד "לא" מול הדרשנות של הילדים. בפורים נמצא אותם נוטים יותר להיות הנסיך, המלאך, הסבא הטוב או מלכת היופי. כל מה שהחברה אוהבת לאהוב.

2. שדים ומאפיונרים: רק שלא יחשבו שאני טיפש

הקבוצה השנייה היא "מסכת הנון-קונפורמיסט". אלה אותם ילדים שמוכנים להתחפש לכל הדברים שהחברה לא ממש אוהבת, אבל שפוטרת אותם מלחץ מתמיד לעמוד בציפיות. נמצא שם את הילדים שמעדיפים להיות "רעים", ובלבד שיפחדו מהם ולא יחשבו שהם טיפשים. נמצא את הילדים שיתחפשו לצדיקים גמורים ושכולם מסביבם אשמים, רק כדי שלא ימצאו שהם אשמים במשהו. יהיו כאלה שיתחפשו למסכנים וחלשים וחסרי אונים, ואז יניחו להם ויוותרו להם. הבחירה שלהם היא ברע במיעוטו, כי אין להם את החוסן להביא את עצמם לידי ביטוי על ידי הצגת עוצמות וכישרונות. בפורים הם יעדיפו להתחפש לשדים, ליצורים מכוערים ודוחים, למאפיונרים וכל מה שנחשב בעיני החברה כדחוי ולא ראוי להיכלל בטוב הקולקטיבי.

3. גיבורי על: תחושה מזוייפת של שליטה

הקבוצה השלישית היא "מסכת החזק, השולט". מדובר בילדים שמטילים אימה על סביבתם ובדרכים של כוח פיזי ומניפולציות מתוחכמות גורמים לסביבה לפחד מתגובתם ולסור למרותם. נמצא בקרבם את הילדים עם החרדות הגדולות ביותר, שמפעילים מנגנון היפוך כדי לתת לעצמם תחושה מזוייפת של כוח ושליטה על העולם. בפורים נמצא ביניהם תחפושות של דמויות כמו סופרמן או מלך האריות, של אבירים עם חרבות מנצנצות או אפילו מפורסמים שמגלמים דמויות חזקות ושתלטניות.

השאירו את המסכות לפורים בלבד

כשמדובר על מסכה מממשת חלום או מרגיעת פחדים שאנשים נהנים ממנה יום אחד בשנה, זה סוג של הנאה, פורקן ובילוי שאין בו נזק. אבל כאשר המסכה הופכת להיות חלק מהישות של האדם כל השנה, והוא נסמך עליה במקום על העצמי האותנטי, המאוזן והחסון שלו, זה כבר הופך למשא חיים קשה מנשוא.

מעבר לכך, אצל רבים מבעלי הפרעות הקשב יש חוסר מודעות קשה לעובדה שאיך שהם

מכירים את עצמם זו בעצם רק מסכה. במקרים רבים הם גם לא יודעים "מיהו האדם שנמצא מתחת למסכה הזו?". המסכה כל כך קשיחה ואטומה, שיש איבוד של קשר עם העצמי הפנימי.

לכן, אנשים עם הפרעות קשב צריכים לטפל כל השנה בהורדת המסכות שלהם. ובפורים, כמו כל אדם מאוזן ומודע אחר, לבחור מסכה שלא נכפית עליהם על ידי התת מודע שלהם, אלא משמשת להם להנאה צרופה של אשליה רגעית ומשעשעת. למען איכות החיים שלהם, חשוב שיסירו את שכבות ההסתרה, ילמדו להכיר את החוזקות הנפלאות, שטמונות ללא ספק בכל אחד מהם.

במקביל חשוב שיסתכלו לקשיים בעיניים וילמדו כיצד להחליש אותם או לעקוף את המפגש אתם. המפגש עם האני האותנטי, על סגולותיו ומגבלותיו, משחרר אנרגיות קיום אינסופיות, מחדש את הסקרנות, מייצר צורך להתיידד, להכיר תחומים חדשים, לשמוח וליהנות ממה שהעולם יכול להציע לכולנו.

‫

הכותבת היא מאמנת אישית מוסמכת להפרעת קשב, ומנהלת מרכז "דרך מהות" של מכללת סמינר הקיבוצים