תפנימו: האוצר רוצה שנשלם יותר על כל מוצר
מקווים שהדיבורים על הורדת מחירי המזון ופתיחת השוק לתחרות יביאו להורדת מחירים? תמשיכו לקוות. המדינה מרוויחה מזה הרבה מאוד כסף - ואין לה שום כוונה לוותר על זה. דעה
זה כבר לא סוד שמחירי המוצרים בישראל גבוהים פי כמה וכמה ממחיריהם בחו"ל. גם מוצרי היסוד הבסיסייים ביותר עולים פי כמה וכמה ממחיריהם באירופה או בארצות הברית. אלא שעכשיו נגלה לכם סוד: המדינה, כלומר משרד האוצר, רוצה שתשתלמו הרבה כסף עבור המוצרים. למה? ההסבר פשוט מאוד.
לטורים נוספים של יוסף פריצקי :
שימו לב לדין וחשבון שנכתב על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת והוגש לוועדת הכספים כבר בשנת 2010. מחלקת המחקר והמידע היא מחלקה א-פוליטית לחלוטין ועובדיה משרתים נאמנה את כל חברי הכנסת משמאל עד ימין, מחרדים עד חילונים בלא כל הבדל.
על פי דין וחשבון זה עולה שיעור המסים העקיפים בכלל תקבולי המדינה בשיעור ניכר בעוד ששיעור המס על הכנסות ועבודה - קטן. לשון אחרת: המדינה מקבלת כל הזמן יותר כסף ממע"מ, מהיטל הבלו על הדלק, מאגרות ודומיהם ולעומת זאת מקבלת פחות כסף מרווחי הכנסה ומרווחי ההון. למה? בעיקר משום שמסים כאלה קלים בגבייה.
הם גם מטעים את הצרכן התמים והסופי שמשלם, לדוגמה, מאה שקל עבור מוצר כלשהו, מבלי לדעת ש-18% ממחיר זה הוא בעצם מס שאינו עובר כלל למי שמכר לו את המוצר אלא לקופת המדינה. הוא גם קל לפיקוח משום שהוא מס "מתגלגל" שלבסוף מוטל על הצרכן הסופי. אגב, מאז כתיבת דין וחשבון זה ועד היום - המצב רק החמיר כלומר: שיעור המס העקיף עלה עוד יותר בסף התקבולים.
אין אינטרס אמיתי
אז למה "יותר יקר יותר טוב"? נו, באמת, כאן זה כבר פשוט. אם לדוגמה, מוצר מסויים נמכר (כולל מע"מ) ב-50 שקל - המדינה תקבל ממנו מס ערך מוסף בסכום של כ-8 שקל בלבד. לעומת זאת אם יימכר המוצר במאה שקל - אז המדינה תקבל ממנו סכום של כ-16 שקל. אז מה עדיף לקופת המדינה - המחיר הזול או המחיר היקר?
זו הסיבה שלמדינה אין בעצם אינטרס אמיתי להוריד מחירים ולאפשר תחרות אמיתית בין המוצרים. נוח לה שיש בה מונופולים או טייקונים ששולטים על השוק. קל הרבה יותר להתעסק עם גוף מונופוליסטי אחד, גדול, שקובע את מחיר המוצר ללא תחרות אמיתית ולגבות באמצעותו את המסים העקיפים שחלים על כל רוכש ורוכש.
מצב של מחירים גבוהים כדאי יותר, כי המסים המתקבלים לקופת האוצר - גם הם גבוהים יותר. לכן כל הוועדות, הדיונים, ההחלטות ושאר הבוקי סריקי בדבר הורדת מחירי המזון, פתיחת השוק לתחרות ועוד כהנה וכהנה - לא יביאו לבסוף לשום תוצאה. כל עוד יש צורך בתקבולי מסים עקיפים גבוהים כל כך - ימשיכו המחירים להיות גבוהים.
השלטון ממשיך לטפח את ההון
תשאלו, ובצדק: ומה עם עקרון השוויון? מה עם הפערים החברתיים? הלא ברור שאם מוטל מס בשיעור קבוע על מוצר - הנטל שלו על מי שיש בידו פחות כסף כבד יותר.
נניח שצרכן משלם מכלל המוצרים שהוא קונה מדי חודש כ-1,000 שקל מע"מ. למי שמשתכר 5,000 שקל בחודש, 1,000 שקל אלו מהווים 20% מהכנסתו לעומת האדם המרוויח 10,000 שקל בחודש - אז נטל המס העקיף הזה הוא רק 10% מהכנסתו.
אם מבקשים "שוויון בנטל" יש לגרום לכך שנטל המס על מי שמרוויח פחות, יהיה דומה ככל האפשר לנטל המס של זה המרוויח יותר. אלא שכרגיל במושבותינו - מלים לחוד ומציאות לחוד. הפערים החברתיים הולכים וגוברים, מעמד הביניים הולך ומצטמצם ורובו נופל אל העוני והדלות, והשלטון? זה ממשיך לטפח את ההון כי הוא מבטיח לו את תקבוליו. העניים - יוק. מקסימום נקנה אותם בשעשועון טלויזיה מטופש ונמשיך לטמטם את מוחם.
לסיום - שוו בנפשיכם שהיה כאן שלום (אני יודע שיש לי לפעמים דמיון פרוע). דמיינו שוק של מיליוני יהודים וערבים הסוחרים ביניהם באופן חופשי במוצרים ובשירותים, שבו היצרנים מתחרים ביניהם על קהל עצום. במצב כזה תינתן לצרכן הבודד האפשרות לרכוש את המוצר הזול ביותר ובכך לשפר את מצבו הכלכלי, לא כן? ועכשו שאלו את עצמכם - שלום זה טוב לכלכלה או רע לכלכלה?! כמו תמיד, התשובה לשאלה הזו היא: תלוי את מי שואלים.
יוסף פריצקי הוא יזם בתחום האנרגיה והתשתיות לשעבר שר התשתיות והאנרגיה של מדינת ישראל, חבר הנהלת לשכת המסחר טקסס-ישראל, אורח קבוע ומרצה בוועידות ואירועים בינלאומיים בתחומי האנרגיה והתשתיות
לפנייה לכתב/ת 
