שיר שמח: מצעד המוזיקאים המצחיקים

דייב גרוהל

דייב גרוהל הוגדר לא אחת כ"איש הנחמד ביותר ברוקנ'רול". הוא עצמו עומת עם ההגדרה הזו במספר ראיונות, והצהיר שממש אין לו בעיה איתה, שכן תם העידן שבו כוכבי הרוק היו מזוהים עם פרצופים כועסים. תת תכונה של אותה נחמדות גרוהלית מפורסמת היא, כמובן, ההומור שלו, שאולי נסתר מהעין כשהיה חלק מהרכב הגראנג' נירוונה, אך תפס תאוצה עם פריצתה של להקת הפו פייטרז לחיינו, אי אז באמצע שנות התשעים.

ג'ק בלאק

קשה להיזכר בקליפים המצחיקים של דייב גרוהל מבלי לחשוב על זה של "Low", בו נראים הוא ג'ק בלאק כשהם נעולים בבית במשך סופשבוע שלם, ומעוללים לעצמם ולנו שלל אקטים שהשתיקה יפה להם. אבל בלאק, לצד היותו שחקן קומי מוצלח, הוא גם מוזיקאי לא רע בכלל, ותעיד על כך פעילותו כחלק מלהקת טניישס די.

למען האמת, בלאק המוזיקאי לא ממש שונה מבלאק השחקן, רק שאת הצדדים הקומיים שלו הוא מתעקש לבטא במסגרת שירים מטופשים בהגשה אפית ופומפוזית. השילוב המוצלח בין כישרון הנגינה המפתיע, התיאטרליות, המסרים המטופשים והוולגריות (הצמד בעיקר אוהב לשיר על עישון מריחואנה ויצרים מיניים לא ממומשים) הקנו להם מעמד של להקת קאלט בקרב חובבי מוזיקה, בעוד המבקרים העדיפו להשוות את אלבומיהם לאופרות רוק גדולות, וקיטלגו אותם תחת הקטגורייה "מוק-רוק" ("רוק לעג", או "רוק דאחקה", בתרגום חופשי. אולי חופשי מדי).

הנרי רולינס

מבחוץ נראה הנרי רולינס, סולן הרולינס בנד לשעבר ובחור רהוט, יצירתי ואינטליגנטי באופן כללי, כמו יוצר נטול הומור עצמי. אולי אלה הקעקועים, אולי זו הלסת המסותתת והמבט הנוקב. אבל מי שמכיר קצת את רולינס ואת פועלו רב השנים יודע שמדובר באחד המוחות היותר מבריקים וביקורתיים בעולם המוזיקה, שאפילו ביקר בישראל במסגרת לא מוזיקלית בעליל.

לצד מופעי הספוקן וורד שלו וקריירת הרדיו והטלוויזה שפיתח, הנרי רולינס הוא גם אמן סטנד אפ מבוקש, ששולח חיצי ביקורת בנושאים חברתיים ופוליטיים. כשביקר בארץ ב-2007 היו לרולינס גם תובנות די מדויקות על אודות האופי הישראלי וקבלת האורחים שלנו. בניגוד לאמני סטנד אפ חלביים יחסית, מהזן של ג'רי סיינפלד, רולינס משלב במופעים שלו אלמנטים ברורים של גישת מטאל, מה שהופך את כל החוויה לקצת יותר אקסטרימית. אבל ההומור של רולינס מגיע עם תובנות ברורות של צופה מהצד, וגם אם לפעמים הוא נוטה להטפות מוסר, ההומור והשנינות הקשוחה שלו הופכים את המסר לקל לעיכול, אפילו את הביקורת המעט נאיבית שלו על יחסינו עם הפלסטינים.

וויל סמית'

אם נשים לרגע בצד את חיבתו הלא משעשעת במיוחד לסיינטולוגיה, את הפיכתו לשחקן אופי בסרטים כמו "עלי" ו"הדרך לאושר", ופיאסקואים קולנועיים כמו "העולם אחרי" המקושקש (למרות שעם העזרים החיצוניים הנכונים, מדובר בפנינה קומית -  מכל הסיבות הלא נכונות), נוכל להיזכר בכך שוויל סמית' הוא למעשה בחור די מצחיק. סמית' פרץ לתודעת הקהל בישראל בסיטקום הקאלט הניינטיזי "הנסיך המדליק מבל אייר", ומאז - לצד קריירת היפ הופ כמעט לבנה מרוב שהיא לא סטריט - כיכב בלא מעט קומדיות לא רעות בכלל.

ג'סטין טימברלייק

חייבים להודות שבתחילת דכו המקצועית, ג'סטין טימברלייק הצחיק אותנו בעיקר מהסיבות הלא נכונות. שירים איומים כחלק מלהקת הבנים אן סינק, זוגיות נעורים מטופשת עם בריטני ספירס, ליפת תלתלים מגוחכת וגרדרובה שצריכה להגיע עם אזהרה לחולי אפליפסיה, לא ממש ניבאו גדולות עבור טימברלייק הצעיר.

ואז הבחור התבגר והתלטש לנגד עינינו, חקר כיוונים מוזיקליים ראויים יותר והחל קריירת משחק שרחוקה מאוד מלהיות מביכה. לצד הופעות דרמטיות מבריקות בסרטים כמו "אלפא דוג" ו"הרשת החברתית", טימבלרייק הוכיח יכולות קומיות לא רעות בסרטים כמו "ידידים פלוס" ו"שרק", ומיצב את עצמו בתור מוזיקאי מוכשר שממש לא לוקח את עצמו ברצינות. סדרת האירוחים שלו אצל ג'ימי פאלון, בהם השניים סוקרים את ההיסטוריה של הראפ, הם שילוב משובח בין השכלה מוזיקלית לבין הומור משובח, ורק על זה מגיע לו לכנס לרשימת הזמרים המצחיקים ביותר.

מאור כהן

באופן מעניין, עולם המוזיקה הישראלי דווקא מלא במוזיקאים שמפלרטטים עם הומור ונונסנס. הרכבים כמו מופע הארנבות של ד"ר קספר, שב"ק ס' וכמובן להקות פאנק מזן ויתרתי ובוא לבר, כבר מזמן משלבות ביצירה שלהן מוזיקה והומור פרועים. אבל אולי המוזיקאי-קומיקאי הבולט מכולם הוא דווקא אחד, מאור כהן.

כבר מימיו כרוקר פוחז וצעיר בלהקת זקני צפת אפשר היה להבין שכהן הוא עוף נדיר, כוכב רוק שיעשה לא מעט כדי להצחיק את עצמו ואת הקהל שלו.עם השנים התפתח כהן לקומיקאי מוערך בזכות סדרות כמו "חיות פשע" וגילום דמותו של ברלד הסטלן בסדרה "מסודרים". לפני מספר שנים לוהק כהן כחבר קאסט קבוע ב"ארץ נהדרת", והפליא בחיקויים לאושיות כמו מודי בר און ואריק איינשטיין ז"ל. יש שיאמרו שהוא לא ממש נוצל כראוי ב"ארץ", ויהיה משהו בדברם, אבל לפחות כהן חתום על הקלאסיקה של להקת אפליקציה "רכב חברה", ועל כמה מהמערכונים היותר מופרעים, בקאסט שכבר כולל מוזיקאי מצחיק אחר, שמופיע ממש כאן למטה.

טל פרידמן

אמנם הקריירה המוזיקלית של טל פרידמן יחסית טרייה (במובן שהיא התפתחה רק לאחר שכבר היה קומיקאי מבוסס), אך עם העובדות בשטח קשה להתווכח: בימים אלה פרידמן מחלק את זמנו בין "ארץ נהדרת" (שם חזר להוות אחד מעמודי התווך הקומיים החשובים בתכנית, אחר מספר עונות חלשות מצידו) לבין מתן בראש בהופעות עם להקתו "החתולים השמנים" (ולפני כן להקת "הקריות").

מימיו כחלק מהצמד "טל ומשה" עם משה פרסטר, דרך תוכנית הפולחן (הלא מוערכת מספיק) "סקופ" ועד היום, טל פרידמן בנה עצמו כאחד הקומיקאים המצחיקים בישראל. את האנרגיות המטורפות הוא תרגם בשנים האחרונות גם להופעות שלו, שמגובות בקטעי קישור משעשעים והרגשה ברורה שגם היום, כשהוא נחשב למוזיקאי לכל דבר, אי אפשר לנתק את פרידמן הגיטריסט מפרידמן הנוננסנסי נטול העכבות.

קייטי פרי

בין שלל הזמרים שמצחיקים אותנו יש גם ייצוג נשי הולם, והוא בא לידי ביטוי בין היתר בדמותה של כוכבת הפופ היחידה שמשלבת בין מראה לוהט לבין יכולות קומיות לא מבוטלות. על כל עניין הכישרון, ובכן, על זה עוד אפשר לדבר.

פרי משחקת כבר מספר שנים על משבצת הבחורה הקלילה והסקסית שצוחקת עם העולם (וקצת עליו), משבצת שהיתה שייכת בעבר לבחורות כמו ג'ני מקארתי. אבל ההופעות שלה ב"סאטרדיי נייט לייב" הוכיחו מעל לכל ספק שמדובר באישה אינטליגנטית יותר משנותנים לה קרדיט, וגם אם השירים שלה הם לא יותר מפופ מצעדים מטופש, מדובר בכוכבת עם פוטנציאל אדיר לקריירת משחק קומית בהמשך. כך שעל הכישרון המוזיקלי המפוקפק אפשר לוותר לה, בטח כשמדובר בדמות כל כך צבעונית ושנונה. כן, שנונה.

ריהאנה

סביר להניח שהשם "ריהאנה" לא מעלה אצל רובכם אסוציאציות קומיות. חלק יחשבו על תדמית נערת הפופ הזנותית שהיא מטפחת זה לא מעט שנים, אחרים ייזכרו בהופעה האיומה שהעניקה לקהל בישראל. הנוסטלגים ודאי יהרהרו במערכת היחסים האלימה שלה עם כריס בראון, ובמטריות.

אבל מתברר שבתפאורה הנכונה, גם כוכבת פופ נטולת מודעות עצמית יכולה להפגין יכולות קומיות, ובמקרה של ריהאנה נראה שכל שהיתה זקוקה לו הזמרת זה קצת הכוונה מצוות תוכנית המערכונים הוותיקה "סאטרדיי נייט לייב". ריהאנה אמנם לא העניקה את מונולוג הפתיחה שרוב האורחים בתוכנית מחוייבים לו (די בצדק, יש לומר, שכן באותו שבוע התארח ב-SNL גם השחקן ג'ון האם מ"מד מן"), אך העניקה לעולם את אחד ממערכוני השוד היותר מוצלחים שראה עולם הקומדיה, קטע שמלווה כולו על ידי מה שיכול היה להיות להיט גדול של הזמרת, לולא היו המילים שלו מטופשות כל כך. בעצם... לא משנה.

איתי זבולון

אי אפשר להתעלם מאיתי זבולון כאחד המוזיקאים השנונים והמצחיקים היום בישראל. סולן להקת "ויתרתי", והאיש מאחורי סרטוני היו-טיוב "ווהן" ו"יניר האחמ"ש", כבר מזמן עבר את שלב סנסציית הרשת בקריירה שלו. לצד כיכוב על במות התיאטרון ועל מסכי הטלוויזיה בפרסומות (הוא גם הבחור מהפרסומת של "בייגל'ה בטעמים", למשל), זבולון עושה חיל על במות בכל הארץ עם להקת הפאנק המצוינת שלו, שחתומה על להיטי (כבר לא באמת) מחתרת כמו "פיצה יקרה מדי", "אתמול הייתי בריף-ראף ורציתי להקיא", "מוטי, 31, אזור המרכז" ו"מאז שעשיתי אסיד אני לא מבחין בין אמא לאבא".

לאחרונה הוא התארח גם במערכון האפליקציות המצוין של "ארץ נהדרת", והצליח לגנוב את ההצגה גם לקומיקאים מוכרים ומנוסים ממנו. בשלב זה, זו לא תהיה חכמה גדולה לנבא שזבולון הולך להיות אורח קבע בטלוויזיה שלכם בשנים הקרובות, ויש רק לקוות שיצליח לבצע את הקרוס אובר גם עם להקתו המצוינת, ויגיע לקהלים רחבים יותר. אנחנו כבר ויתרנו, ואתם?