ככה לא מייצרים משילות

חוקי המשילות עברו בכנסת ישראל. אחוז החסימה עלה מ-2% מכלל הקולות הכשרים שנמנו בבחירות ל-3.25%, שהם כארבעה מנדטים. מספר השרים הוגבל ל-18 שרים וארבעה סגני שרים והוגבלה היכולת להציע הצעות אימון. האמנם משילות?

המצדדים בהעלאת אחוז החסימה טוענים כי מספר מפלגות גדול מביא לקושי בהרכבת קואליציה ולחוסר יציבות של הקואליציה. טענה זו נכונה, אך כשמביאים בחשבון את התרבות הישראלית מגלים בעיה שמאיימת על הצלחת חוק המשילות. התרבות הפוליטית בישראל מוכוונת אינטרסים צרים, המפלגות לא מובחנות אידיאולוגית, ולכידות מפלגות הקואליציה נעוצה בתיקים שמחולקים למפלגות השונות. האם הגבלת מספר השרים תענה על הצורך הזה? אני בספק. היינו כבר בסרט הזה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

קולנוע בשבת - בין דרך ההלכה לדרך השלום / מרלין וניג

ב-1992 כבר קבענו שהממשלה תכלול בין 8 ל-18 שרים, ולא יותר מ-6 סגני שרים. בפועל, ב-1999 בוטלה ההגבלה על מספר השרים וסגני השרים. הבעיה היא בשרידות הקואליציה. בהיעדר חישוק אמיתי על היכולת לפרוץ את מסגרת מספר התיקים ומשרדי הממשלה לא תהא ברירה ושוב יגדל מספר השרים ויוקמו משרדים שונים ומשונים.

משנת 1996 גדל מספר משרדי הממשלה מ-22 משרדים ל-30. השינויים המהירים והלא-אחראיים במבנה משרדי הממשלה הובילו לחוסר יציבות ולתרבות של "נסתדר איכשהו". החלטות מדיניות לא מיושמות כי השרים מתחלפים וכל שר שמגיע רוצה לשנות. לכן אין טעם ליישם. בתרבות הפוליטית הישראלית ובמבנה המינהל הציבורי כיום, יש צורך לחשק את מספר משרדי הממשלה בחוק יסוד או בחקיקה מיוחדת.

השם חוק המשילות מטעה. היכולת למשול מבטאת יכולת לקבוע מדיניות ברורה וליישם אותה. עקב האכילס של הממשל הישראלי, יותר מקביעת מדיניות ברורה נעוץ בחוסר היכולת ליישם את החלטות המדיניות. לכך דרושה רפורמה אחרת במבנה המנהל הציבורי.

רפורמות בשירות הציבורי התרחשו במספר מדינות כמו בריטניה, ארצות הברית, אוסטרליה, קנדה וניו זילנד. בכולן הייתה אכזבה משיטת המנהל הישנה והמסורבלת שלא עמדה במבחן הציבור, אכזבה ממבחן התוצאות הארגוניות, איכות השירות, היקפו וחלוקתו ההוגנת בין האזרחים. המוטו של עיקרי הרפורמות היה ליישם רעיונות ניהוליים וארגוניים מתחום מנהל העסקים אל המנהל הציבורי. הדגשים היו רבים אבל בעיקרם תכנון מדיניות ארוכת טווח, עידוד שירות ציבורי נענה ותגובתי, דגש על איכות ביצוע, דגש על שיפור טכנולוגי, זמינות מידע ושיפור תדמיתו של השירות הציבורי.

ובישראל, כשמבקרי המדינה האחרונים מצביעים על כך שכ-50% מהחלטות הממשלה אינן מיושמות, זו סיבה לדאגה. יש למסד מודל למנהל ציבורי ראוי שיספק את המוצרים לשביעות רצון הציבור ויתמוך בעבודת הנבחרים. יש לשים דגש על הגדרה ברורה של תפקידים וגזרות אחריות, תיקון מחדלים ולמידה מטעויות.

עיקרי המודל יעוגנו בחוק שירות ציבורי מיוחד שיכלול את העיקרים הבאים: משרדי הממשלה יעסקו בעיצוב מדיניות ויוגדרו תחומי אחריות מנכ"ל המשרד והעומד בראש המשרד. הביצוע של המדיניות יופקד ביחידות סמך ביצועיות. בראש יחידת הסמך הביצועית יעמוד מנכ"ל, יוגדרו לו תפקידי ביצוע וגבולות אחריות. הפיקוח יופקד בשלוש יחידות סמך ביצועיות מיוחדות: יחידת סמך ביצועית שתעסוק בבקרה תוצאתית, יחידת סמך ביצועית שתעסוק בבקרה ובדיווח ויחידת סמך ביצועית שתעסוק בבקרה תקציבית.

הכותב הוא פרופסור לממשל ומשפט ציבורי, המכללה האקדמית תל אביב יפו

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il