להקים את חיל האוויר במדים של הנאצים
בימים שבהם עוזר הטייס החזיק פצצה ופשוט זרק מהשמיים, חלוצים מהיישוב נשלחו לאירופה ללמוד מה זה מטוס קרב. 65 שנה לקורס הטיס הראשון, טייס הניסוי הנועז ובנו של חברו שולפים תיעוד נדיר ונזכרים במסע הבלתי-אפשרי הביתה, בהתרסקויות ובמסדר הכנפיים. סיפורם של ארבעת המופלאים
3 באפריל 1943, גבעת המורה שבעמק יזרעאל. ישעיהו (שעיה) גזית (אז שוורצמן), בן 18, תלמיד בקלוב התעופה בחיפה, עולה על הדאון לטיסת הסולו הראשונה בחייו. דני שפירא, חברו לספסל הלימודים, מדריך טיס מהולל וטייס "עתיר ניסיון" עם שתי הזנקות בקושי והמון אומץ ברפרטואר, מנחה את שעיה איך לעשות זאת נכון. בלי מטוס הדרכה, בלי סימולטור, צריך בעיקר לאלתר ולקוות להמראה קטנה ועוד יותר חשוב - לנחיתה מוצלחת.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
ההליך לא מסובך מדי. על הנייר. מותחים את הכבלים בדאון ומשחררים, חורשים קצת את האדמה, משחקים קצת עם ההגאים וקופצים באוויר, שניים-שלושה מטרים ונחיתה. אבל שעיה מכין הפתעה. הוא מתדרך את חברו מאירק'ה רוף לא לעזוב את הדאון, למתוח את הכבלים עד למקסימום. הכבל נמתח עד קצה גבול היכולת, הדאון חורש את האדמה ומשתחרר, צובר תנופה ומתרומם. גזית מתעופף באוויר לראשונה בחייו, גומע מרחק של כקילומטר. להפתעת כולם, הוא גם נוחת בחתיכה אחת.
שש שנים לאחר מכן, ב-14 במרס 1949, צעד גזית יחד עם שלושת חבריו, דני שפירא וישראל (טיבי) בן שחר החיפאים ומוטי הוד מקיבוץ דגניה, ברחבת המסדרים, שם קיבלו כנפי טיסה רשמיות ממפקדו הראשון של צה"ל, הרמטכ"ל יעקב דורי. ארבעה צעירים שהיו לחניכי הקורס הראשון של חיל האוויר בהיסטוריה של ישראל שכונה בהמשך "מינוס שתיים". הם חתומים על כמה מהמבצעים האמיצים והחשובים בהיסטוריה הקצרה של ישראל עם הקמתה. השבוע מציין חיל האוויר 65 שנים בדיוק לקורס הראשון בחיל.
חיות אוויר
בביתו בצהלה בתל אביב טובע אודי גזית בחומרי ארכיון נדירים, הכוללים תמונות, סרטים ומסמכים המתעדים את ההיסטוריה של הקמת חיל האוויר. לא רק טייס היה אביו, שנפטר לפני כשש שנים, אלא גם צלם חובב שהיה מודע היטב לחשיבות ההיסטורית של החומרים שבידיו. הבן, טייס אזרחי בעצמו, מרכז את החומרים כספרים ומצגות להרצאות על החבורה ההיא. "הם היו חיות אוויר", מספר גזית. "צעירים בעלי חושים טובים, הרבה מזל ובעיקר רעב לטיסה ובלי פחד".
ביום העצמאות בשנה שעברה נבחר דני שפירא, בן 89, להדליק משואה בהר הרצל. עד היום הוא נחשב לאחד הטייסים הנועזים שהיו פה. כמי שהיה טייס הניסוי של חיל האוויר והיה המתנדב לטוס ראשון על כל כלי תעופה אפשרי, שמע פעמים רבות את המשפט המורבידי: "אם תישאר בחיים, תסביר לאחרים מה הבעיות של המטוס". כך היה כשעלה בפעם הראשונה על הספיטפייר בצ'כוסלובקיה, בדרכו ארצה באחד המבצעים המורכבים שידע חיל האוויר עם הקמתו. "טייסי מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ - ר"מ) אמרו עלינו שאם הטייסים הישראלים יהיו כמונו, יהיה להם חיל אוויר טוב. הם כנראה צדקו".
בשנת 1936, בעיצומו של המרד הערבי הגדול, הקימו הסוכנות היהודית, הוועד הלאומי והסתדרות העובדים את חברת התעופה העברית הראשונה - "אווירון". החברה הכשירה עשרות טייסים יהודים ולקחה חלק שנים מאוחר יותר במשימות ביטחוניות, בהן פינוי נפגעים, שינוע של אספקה והפגזה מהאוויר. "היה מקצוע חדש בשם 'פוש בול' - תשליך את הפצצה. הסייר יושב מאחורי הטייס, מחזיק פצצה של 20 קילו בידיו ומשליך אותה מהאוויר כשהמטוס מעל המטרה", מספר גזית הבן. "הם טסו במטוסים קטנים, הטייגר מות' והטיילור קראפט, במהירות של 100 ק"מ לשעה".
"כפר עציון נפל ואנחנו באיטליה"
ב-1948 נערך היישוב היהודי למלחמה לקראת ההכרזה על הקמת המדינה. בזכות עסקת נשק עם צ'כוסלובקיה התקבלו כמויות מסיביות של נשק, שאריות ממלחמת העולם. בין היתר הגיעו מטוסי קרב מסוג אוויה - גרסה צ'כוסלובקית של המסרשמיט 109 הגרמני, פאר היצירה של חיל האוויר הנודע לשמצה, ה"לופטוופה", מטוס קרב עם טווח טיסה של יותר מ-500 ק"מ בעל יכולות אקרובטיות והתקפיות.בוגרי חיל האוויר הבריטי, בהם עזר ויצמן, מודי אלון, לו לנארט, מילטון רובנפל ואדי כהן המנוסים יותר, נשלחו להדרכה על מטוסי הקרב בצ'כוסלובקיה. הרביעייה שפירא, הוד, בן שחר וגזית נבחרה ללוות את הרכבת האווירית של הנשק ארצה. בטיסה הם ישבו כנוסעים מאחור, בעוד טייסים אמריקנים שנשכרו במיוחד הובילו ופרקו את הנשק בשדה התעופה בתל נוף. "חזרנו בדקוטה מלאה בנשק שהכיסוי שלה בארגזים היה שמדובר בקריסטלים", נזכר שפירא. "זה היה הנשק הראשון שהגיע דרך האוויר לישראל".
במאי 1948 נבחרו 13 טייסים לצאת לקורס טיס על מטוסים מתקדמים ברומא. הרביעייה המריאה לרומא על מטוס דקוטה. בעצירת ביניים באתונה, ב-14 במאי, שמעו הארבעה כי הוכרזה מדינה. התרגשות רבה אחזה בצעירים, וגם חשש לא קטן. "כשאמרו לנו שיוצאים, המצב היה מאוד גבולי כי באותו הזמן כפר עציון היה במצב גרוע ולא ידענו מה יהיה", נזכר שפירא.
אלא שנציג ההגנה לא חיכה ברומא כפי שהובטח. התברר שהקורס עוד לא מוכן. החבורה המתינה ברומא להנחיות, כשהבינה שבצ'כוסלובקיה, בעיר אולומוץ, מתקיים קורס טייסי קרב. "הסבירו לנו שאם נתחיל קורס באיטליה, אין סיכוי להתקבל בהמשך לצ'כיה", נזכר שפירא. אחד ועוד אחד קצר, והחלטה חד-משמעית - מוכרחים להגיע לפראג. שעיה גזית השיג את האישור המיוחל מהארץ, ובאמצעות השגריר בפראג איתן אבריאל נשלחו הטייסים מרומא לאקדמיה בצ'כוסלובקיה. הם למדו על ציוד טיסה גרמני ואפילו לבשו את מדי האימונים של הלופטוואפה.
בלי להבין מילה
אודי גזית שולף מהארגזים מחברת ובה סוג של שיחון עברי-צ'כי, בכתב יד. "הישראלים לא מבינים צ'כית, מאירק'ה רוף ידע פולנית, וככה הם בנו מילון שאפשר להם לתקשר", מספר אודי. "הישראלים מצליחים לשכנע את המדריכים שאין צורך ללמוד לימודי קרקע כי הם כבר יודעים וממילא הם לא מבינים את השפה. אבל לטוס על מטוס קרב - זה צריך ללמוד. בדיעבד, קשה להאמין שהצליחו ללמוד טיסה בצורה הזו". שפירא נזכר: "היה רק אחד שידע קצת אנגלית אני מניח שהיה פוליטרוק, איש מודיעין. הוא עזר לנו לתרגם".
בשנת 48' שמע ליכטר בבית הכנסת בברוקלין שבישראל מחפשים מתנדבים טייסים להדרכה. מיד הציע את שירותיו להגנה, אך במקום להגיע לארץ הוא נשלח לצ'כוסלובקיה ונדרש להדריך את הדור הבא של הטייסים. למחרת היום כבר יצא לגיחה ראשונה על מטוס המסרשמיט, "שעד לא מזמן הוא ראה אותו דרך כוונות", מדגיש גזית הבן.
ליכטר הדריך את בוגרי חילות האוויר של בעלות הברית, בהם עזר ויצמן, מודי אלון וסיד כהן, על המסרשמיט. הם חזרו לארץ ובקורס נותרו 13 טייסים צעירים, שאותם הוא נדרש להכשיר להטיס מטוסי קרב. במקביל רכשה ישראל את מטוסי הספיטפייר, והכשרה עליהם הייתה משימה נוספת. ליכטר נאלץ לבצע טיסות מיון כדי לבחור את הטובים ביותר.
מרגל בקורס?
במהלך המיונים התעורר חשד שאחד החניכים הוא מרגל. ליכטר החליט להדיחו. "הטייס הזה סיפר כל מיני סיפורים וליכטר מהר מאוד הבין שהם לא מתיישבים עם המציאות", מספר אודי. "הבחור, ממוצא תוניסאי, הגיע מצרפת וסיפר שטס שם בחיל האוויר הצרפתי. האמת היא שלא היה לו מושג בטיסה וחשבו שהוא מרגל", מוסיף שפירא.
ליכטר בחן את 12 הנותרים ובחר רביעייה: שלושת חברי הילדות מחיפה גזית, שפירא ובן שחר, ואיתם את מוטי הוד, לימים מפקד חיל האוויר. הראשון לעלות לטיסת סולו על המסרשמיט הצ'כי (שנקרא "אביה") היה דני שפירא, "האיש שנולד עם הסטיק ביד", כדברי גזית הבן. שפירא, שהטיס מטוסים קלים במהירות של 100 קמ"ש, קיבל לידיו מפלצת של 400 כוחות סוס.
המסרשמיט הצ'כי היה יצור כלאיים. בשל היעדר חלקים ייעודיים של המטוס הגרמני הוכנסו בו שינויים, בהם מנועי יונקרס ומדחפים שהשפיעו על יציבותו. "הם פשוט התפרקו באוויר, זו האמת", אומר שפירא. כשעלה למטוס, מספר שפירא, אמר לו ליכטר: "אם תישאר בחיים, כל האחרים יטוסו, אם לא - אז לא, כי זה מטוס שגדול עלינו בשלוש או ארבע דרגות".
שפירא ביצע טיסה מושלמת שכללה אווירובטיקה ותרגול תקיפות. שלושת חבריו עלו מיד אחריו. בהמשך עברו לשלב הבא - הספיטפייר הבריטי, שדומה לאביה בשינויים קלים: יש לו אף גדול יותר, הוא מהיר וזריז יותר וגם חד-מושבי. "המשמעות היא שאתה לבד. כמובן דני היה הראשון לעלות", אומר גזית. "היתר עולים אחריו, טיבי קצת הולך לאיבוד ונוחת בבסיס אחר, אבל כולם נוחתים בשלום".
מהפכה
בארץ מתחוללת מלחמה ואלפי קילומטרים משם ממשיכים הטייסים בלימודי הטיס, דור העתיד של חיל האוויר במדינה שאיש לא ידע אז אם יהיה לה עתיד. בדצמבר 1948 נפל דבר - בצ'כוסלובקיה התרחשה הפיכה. הממשלה החדשה הודיעה לישראלים שאינם רצויים עוד. בארץ מחליטים על מבצע להבאת מטוסי הספיטפייר: "מבצע ולוטה".
יש רק בעיה קטנה - המרחק. כ-2,500 קילומטרים מפרידים בין ישראל לצ'כוסלובקיה, ואילו הספיטפייר מסוגל לטוס רק 600 ק"מ. סם פומרנץ, טייס ומהנדס, מתנדב חוץ לארץ שהגיע להילחם כשפרצה המלחמה, קיבל פיקוד על שדרוג המטוסים.
הוא נעזר במכלי דלק נתיקים של המסרשמיט 109 והלביש אותם על הספיטפייר. בכך התאפשר להגדיל את הטווח ב-200 ק"מ נוספים, עדיין מרחק דמיוני וסיכון גדול. כל ציוד אפשרי, כולל מכשירי קשר, פורקו מהמטוסים כדי להגדיל את הטווח ולחסוך בדלק. המטוס, שמעולם לא גמע יותר משעה וחצי, נדרש לטוס שש שעות ברציפות. איש לא ידע איך יגיב לאתגר.
דני שפירא התנדב למשימה ואיתו מוטי הוד. המבצע התחלק לשניים: בסבב הראשון המריאו שישה מטוסים - מתוכם רק שלושה הגיעו ארצה לאחר שהיתר התרסקו או נחתו נחיתות חירום והוחרמו ביוון. "אחרי שעצרנו ביוגוסלביה היו שני טייסים שסירבו להמשיך כי פשוט פחדו", נזכר שפירא. "אף אחד לא ידע איך יגיב המנוע, אם יספיק השמן. אני ומוטי אמרנו שאין לנו שום בעיה ואנחנו ממשיכים הלאה".
מסדר כנפיים
אחרי חצי שנה של אימונים בצ'כוסלובקיה על מטוסים גרמניים, עם מדי חיל האוויר הגרמני, בשפה זרה, הגיעה הרביעייה ארצה. בינתיים הסתיימה המלחמה, בבסיס חצור נפתח קורס הטיס הראשון בטייסת 101 והמשיך מאותה נקודה שבה הופסק בצ'כוסלובקיה. מפקד הטייסת היה סיד כהן, שהחליף את מודי אלון שנהרג כשהמסרשמיט שלו התרסק בשל כשל טכני. מפקד הקורס - עזר ויצמן, המדריך - ג'ורג' ליכטר. ב-14 במרס 1949, לפני 65 שנים בדיוק, ארגן סיד כהן מסדר כנפיים בבסיס שמואל על-שם שמואל (סם) פומרנץ.
שפירא, גזית, הוד ובן שחר המשיכו בקריירה צבאית מפוארת. הוד הפך למפקד חיל האוויר ופיקד עליו במלחמת ששת הימים. שעיה גזית פיקד על בסיס תל נוף, שפירא היה לטייס הניסוי הראשי של החיל וטיבי פיקד על בית הספר לטיס.
לפנייה לכתב/ת 
