עשיתי שינוי: מאסתי בניהול - אז הקמתי חברה

תמיד ידעתי שאני רוצה להיות מנהלת ולשם גם ניתבתי את מסלול חיי. כבר בתחילת שנות ה-30 שלי החזקתי בתואר שני במנהל עסקים וניהלתי צוות גדול של כלכלנים ותקציבי עתק בחברת היי-טק. היו לי את כל סמלי הסטטוס האפשריים – אך שנאתי את המקום שנמצאתי בו.

לכתבות נוספות בסדרה עשיתי שינוי:

• ממחסני חברת פורד לקונדיטוריה בנהריה
• אחרי 30 שנה בהיי-טק, עברתי לחווה באיטליה
• פרסומאי שהפך מורה: רוצה לחיות, לא לשרוד
• עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו 
  

זה הכניס אותי להלם - איך הנתיב שאליו כיוונתי את חיי, נראה לי פתאום מאוס כל כך? אהבתי עסקים ואהבתי לנהל, אבל לא אהבתי בכלל את המצב שבו נמצאתי. הפוליטיקה הארגונית עוררה בי תחושת גועל עמוקה והתחושה שלמעשה כל מה שאני עושה זה לייצר עוד כסף לאנשים וגופים ש"שוחים" בכסף, גרמו לי לתחושה של חוסר תכלית. 

ידעתי שמגיע לי יותר ושיש לי רצון ויכולת להשפיע על חייהם של אנשים באופן עמוק. שיש לי אג'נדה אישית וחברתית שאני רוצה להביא לידי ביטוי. אבל איך עוזבים? איך מרפים מחלום אחד כשהשני עדיין לא ברור? איך מוותרים על משכורת גבוהה וקבועה והולכים אל הלא נודע?

לקח לי קצת זמן להחליט על כיוון ולאזור אומץ. לפני כ-11 שנה, עם הולדת בתי הראשונה, התחלתי לתכנן את ההסבה המקצועית. למדתי אימון בטכניון והתחלתי לחקור את עולם העסקים הקטנים. לפני כ-8 שנים, כשנולד בני הצעיר, פשוט הלכתי על זה - השארתי את "אזיקי הזהב" על השולחן, הודעתי שאני לא חוזרת מחופשת הלידה ויצאתי לדרך חדשה. 

כיום, כמעט עשר שנים אחרי - אני יכולה לספר שזו היתה אחת ההחלטות החכמות והאמיצות ביותר שקיבלתי בחיי. הקמתי יחד עם שתי שותפות חברה בשם "לטפל בעסק", בה אנחנו מלמדות אנשים שעוסקים במקצועות הטיפול והרפואה, כיצד לשווק ולנהל קליניקה עצמאית באופן שיאפשר להם להתפרנס מזה.

ג'וי והשותפות לעסק. ליוו אותה בתהליך ההחלמה(צילום: שולמית בושינסקי)

סגירת מעגל

את הידע שצברתי בעולמות התוכן הקודמים שלי, הבאתי אל תוך עיסוקי כבעלת עסק עצמאי. התכוננתי מראש וחסכתי, כולל קרן השתלמות שיועדה לצורך כך, אבל הדרך לא פשוטה: הסביבה הקרובה הגיבה בספקנות רבה ובחוסר אמון בשיגעון החדש שלי - שלא לאמר זלזול.

גם שינוי הסטטוס הכלכלי היה לא פשוט: הוויתור על משכורת ניהולית בחברת היי-טק דרש המון אומץ וגם הסתגלות. אבל אני ובעלי ערכנו לכך מראש ודאגנו שהתא המשפחתי הקטן שלנו יוכל לעמוד במשימה. 

דרך זו אף מאפשרת לי לסגור מעגל משמעותי בחיי: לפני כשנתיים, כשכבר היה לנו עסק משגשג ורשימת המתנה של לקוחות - הכל נעצר באחת. החיים, שכדרכם אוהבים להפתיע, זימנו לי משבר: הטלפון צלצל והודיעו לי שמחלת הסרטן תקפה אותי.

כבעלת עסק עצמאי נאלצתי לקבל החלטות לא קלות, לשים את הכל בצד ולטפל בעצמי. ההתמודדות לא היתה פשוטה, פחד, כאב וחוסר ודאות התערבבו להם יחד. אבל מה שאני זוכרת בעיקר זה את העוצמה של האהבה והתמיכה שקיבלתי מהסביבה.  

למזלי, השותפות המקסימות שלי, טלי שטרנליכט ופולינה שטרן-שלמה, עמדו לצידי כסלע איתן בתהליך הזה. לפעמים נדמה לי שבתקופה הזו, החברה שלנו הפכה לכזו שחלק ממטרתה היה ליווי שלי בתהליך ההחלמה.

כיום אני מסתכלת אחורה בהודיה על כך שהעזתי ועל השינוי המבורך שחל בחיי בעקבות זאת. לאחרים, שמתלבטים אם לעשות את הצעד ולקפוץ למים - אני אומרת: תעיזו, תאמינו בעצמכם, יהיה טוב. זה מסע מרתק ומתגמל מאין כמוהו.