מה הפיצוי לחושפת השחיתויות בעיריית יהוד?

במשך שנים הגישה ג'קלין סוויסה תלונות נגד מעבידיה בעירייה, בין השאר על העסקת מקורבים, עבירות בנייה ועוד. אחרי שפוטרה היא פנתה לבית הדין שקבע שהיא תקבל 120 אלף שקל: "עובד אינו בובת משחק"

עו"ד עמוס ברכהפורסם: 15.03.14 , 09:01

סאגה ארוכת שנים שכללה שחיתות בצמרת עיריית יהוד ופיטורים של עובדת שחשפה את העבירות, הסתיימה לאחרונה בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה: השופט קיבל את תביעתה של העובדת המפוטרת ג'קלין סוויסה וקבע שהעירייה תשלם לה פיצוי של 120 אלף שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

סוויסה פוטרה מהעירייה ב-2008 אחרי 26 שנות עבודה, שבהן מילאה שורה של תפקידים, האחרון בהם עוזרת סגן ראש העיר לענייני איכות הסביבה ואחראית על קבלני הגינון ועל מנהל מחלקת הגינון. בין השנים 2008-2004 היא הגישה כמה תלונות נגד בכירים בעירייה - בהם ראש העיר דאז יוסי בן דוד – בין השאר על העסקת מקורבים, עבירות בניה, מתן שוחד ועוד.

לטענתה, למן היום שבו נודע לעירייה על תלונותיה, היא פעלה במרץ להביא לפיטוריה. הניסיון הראשון לפטר אותה סוכל בהוראת בית הדין לעבודה, אולם היא הוחזרה לתפקיד אצל עוזר ראש העיר, שנגדו הגישה תלונות. לאחר תקופה שבה לטענתה לא אפשרו לה לעבוד כראוי, ובמהלכה ניהלה הליך משמעתי, פוטרה סוויסה סופית.

היא פנתה לבית הדין האזורי לעבודה וטענה שפוטרה בשל השחיתויות שחשפה, אך נדחתה, ולכן ערערה לבית הדין הארצי. בתגובה לערעור טענה עיריית יהוד שסוויסה היא מתלוננת סדרתית המטיחה האשמות שאין להן אחיזה במציאות.

"עובד אינו בובת משחק"

השופט אילן סופר קיבל את טענתה של סוויסה שלפיה פוטרה שלא כדין. לדבריו, לא היה ספק שהתלונות היוו בסיס להרעה בתנאי עבודתה. למן היום שבו נודע על תלונות המערערת, קבע השופט, החלה העירייה לפגוע בתנאיה: שכרה לא שולם כסדרו,

נפתחו נגדה הליכים משמעתיים, ניסו לפטרה, כפו עליה לעבוד תחת מי שהתלוננה נגדו ולבסוף פיטרו אותה.

"עובד אינו בובת משחק על לוח השחמט. עובד הוא בשר ודם, הוא צד לחוזה עבודה, הוא נשכר לביצוע תפקידיו בשירות המעסיק. כמו למעסיק, כך גם לעובד יש אינטרסים", כתב השופט ופסק כי השבת המערערת לעבוד תחת מי שהתלוננה נגדו הייתה מגמתית, לא סבירה ולא מידתית.

השופט הוסיף שאמנם "הסגנון המשתלח" של סוויסה תרם רבות להסלמה ביחסי העבודה, אך הפגמים שבהתנהלותה, רבים ככל שיהיו, אינם מצדיקים את האופן שבו נהגה העירייה. לבסוף נקבע כי נוכח חלוף הזמן והיחסים העכורים בין המערערת לעירייה, לא יתאפשר לה לחזור לעבודה. חלף זאת, נפסק לה פיצוי של 120 אלף שקל, בתוספת הוצאות של 25 אלף שקל.