בטוח יש ערבי שיכול לעזור לבית"ר / טור
אם בני סכנין מנצחת את היריבה המושבעת כל כך הרבה בשנים האחרונות, בטוח שיש שחקן שלה שיכול לעזור לבית"ר ירושלים בעתיד. וגם: מדוע רובן ראיוס הוא קרבן של הרשתות החברתיות ועוד הוכחה שז'וזה מוריניו גאון. שרון דוידוביץ' סופר מ-1 עד 5
ציון 1 – זו לא גזענות, זו פאתטיות
אמש בטדי היה בסך הכל "עוד" משחק של בית"ר ירושלים מול בני סכנין. קצת מתח של כוחות האבטחה לפני, קצת קללות גזעניות, כאלה שבודאי יובילו שוב לעונש בבית הדין, כמה שוטים על אחמד טיבי ועוד הפסד של הירושלמים. משחק 10 ברציפות בו בית"ר לא מצליחה לגבור על היריבה הכי "לאומנית" שלה. וכן, הדברים תקפים גם לאוהדי סכנין שצועקים "בדם ובאש, נפדה את פלסטין".
אבל אולי הגיע הזמן לגלות את הסוד. זה כבר לא באמת מעניין אף אחד, אפילו קצת פאתטי. נו באמת, להגיד הבוקר שהתפילה של חאלד חלאיילה הייתה "התגרות" באוהדי בית"ר, זה לא קצת מוגזם? ולהוציא כיפה מהגרב ולהתפלל לשמיים זו גם התגרות?
ועוד תהייה קטנה לסיום: אם "נציגת המגזר" מנצחת כל כך הרבה פעמים בשנים האחרונות את בית"ר – בטח יש איזה שחקן ערבי שיכול לעזור לירושלמים בעתיד, לא?
ציון 2 – השבוע של רובן
רובן ראיוס אינו קורבן. על אף הניסיון להדביק לו במהלך השבוע האחרון את הדמות הזו, לשייך את העליהום עליו לקונוטציות לאומניות-גזעניות והגוננות המוגזמת ואף אלימה של אוהדי מכבי חיפה הבוקר בנתב"ג, רובן ראיוס הוא הפוגע – לא הקורבן.
אבל כן יש חלק אחד בו רובן ראיוס "חסר מזל" - התקופה בה הוא חי ומשחק כדורגל. תקופה בה שולטת תרבות האינסטנט. זו שמטריפה אותנו מצד אחד של קיצוניות לצד השני שלה תוך פרק זמן קצר, מבלי לדעת היכן עובר האמצע. אין אפור, יש רק שחור ולבן. יש ציוץ ויש פוסט, ויש או הרבה לייקים או קצת.
גם התקשורת טעתה, אולי, בסיקור הכניסה הפראית ברפי דהן, אבל דווקא במקרה הזה היא שיקפה ביום שאחרי את המציאות ולא הכתיבה אותה. הציוצים האלימים והמשתלחים של שחקני בני יהודה וכדורגלנים בכלל, הופיעו כבר בשעה שאחרי האירוע. "לגרש אותו", "לשבור לו את הרגליים", "שיתבייש" ועוד ועוד. חלק מהמצייצים או הכותבים בפייסבוק, כל כך נבהלו ממה שקראו לאחר שחלפה הסערה הרגעית והראשונית, עד שמחקו את שכתבו והעלימו דבריהם.
אז במידה מסוימת ראיוס הוא כן קורבן. קורבן של תקופת הרשתות החברתיות והצורך המיידי שלנו להעביר מסרים. חדים, תקיפים, צועקים ובועטים, לפני כל החברים שלנו בפיד או בקבוצה. בעצם, רובן ראיוס הוא קורבן רק של אדם אחד – מארק צוקרברג.
ציון 3 – איינוגבה – כמעיין המתגבר
אחד הסיפורים העצובים של השנה, לצד בני יהודה, הוא דלה איינוגבה. אחד השוערים הטובים בישראל בשנים האחרונות, ויותר מזה – אחד הכי לא מוערכים – איבד באופן עקבי נקודות קריטיות לקבוצה, שמע האשמות כי "המשבר המנטלי" למעשה נובע מהיכולת שלו ואפילו סיפורים על ראייה שהשתבשה.
אז אתמול הוא משחרר, אפילו קצת מרגש, לראות אותו משיג נקודה עבור בני יהודה. לא משחק ענק, לא לפנתיאון ולא יקבל כינוי חדש בשם "תמנון", אבל 3-4 הזדמנויות טובות של קריית שמונה שנעצרו אצל הניגרי. הרגע המרגש הגיע עם מחיאות הכפיים שקיבל מהקהל בשער 2. אולי זו הדחיפה שתחזיר אותו לכושר הרגיל שלו, ועל הדרך – תשאיר את בני יהודה בליגה.
ציון 4 – לא רע כמו שזה נראה
העונה הסדירה תסתיים מחר. למרות רואי השחורות והציניקנים, לא הייתה עונה יותר מדי רעה עד כה. אמנם לא היו סיפורי אש שמעלים עשן במשך שבועות
כמו "פרשת הצ'צ'נים" בעונה שעברה שהעסיקה את כולם, אבל היה "סתם" כדורגל מעניין.
הפועל באר שבע עם עונה מלהיבה, בני סכנין וק"ש מפתיעות, הדרמות של בני יהודה והכישרון הבלתי נגמר במכבי ת"א. רק שהפועל ת"א תעשה ג'סטה קטנה לכולנו ותפתיע מחר את הצהובים, ואולי עוד יישאר לנו ממה להתרגש בפסגה בפלייאוף העליון.
ציון 5 – מיוחד מדי - מוריניו
ז'וז'ה מוריניו יוצר אצל לא מעט אנשים אמביוולנטיות. מצד אחד צחוק והתפעלות, מצד שני כעס על הזלזול הבלתי פוסק שלו בשופטים ובסובבים אותו. אחדים יקראו לו "אמיתי", אחרים "מזוייף". אבל מי שיצפה בראיון שהעניק לאחר ה-1:0 לאסטון וילה (בו הוא ושני שחקניו הורחקו) ולא יגיד – "בואנ'ה, הוא גאון", כנראה לא באמת מבין את האישיות הייחודית הזו. צפו ותבלו.
