לגלות את האמת: ספרים על הסכין
תוך כדי כתיבה, המקלדת של אמנון ז'קונט נאלמה, המסך הבהב והוא נאלץ לעצור ממלאכתו. האישה שאותה הוא כתב היתה חייבת לעצור את העלילה ולדעת את האמת. בעקבותיה הוא בחר חמש יצירות שבהן הדרך אל גילוי האמת לא תמיד משתלמת - אבל תמיד מסקרנת
פתאום התנערה אביגיל בתוך מוחי ואמרה: "...נשאר לי רק לבחור בין מוות למוות. אם אוסיף לחקור - אולי ימות גופי. אם לא אחקור - תמות נפשי...".
- מיה סביר: להזדקן בכבוד ספרותי
- איתן בר-יוסף: מטיילים לאפריקה ובחזרה
- רחלה זנדבנק: גיבורי תרבות על הסכין
המחשב חדל לעבד תמלילים. המקלדת נאלמה. המסך הבהב ואני השתנקתי באמצע לגימה של תה. לכולנו היה ברור שזהו רגע מכונן, שבו התחלתי להבין מדוע האישה שאני כותב מוכנה להקריב את גופה ואת חייה, ובלבד שתדע את האמת על מותו של בנה, בליל סערה של שנת 1070 לפני הספירה.
בדרך כלל, אני יוצר עם דמויותי יחסים של קירבה איטית ומתפתחת, עד שאני מבין לעומקם את מניעיהם ואת אופיים. עם אביגיל, ששייכת לזמן כל כך שונה, התהליך היה איטי עוד יותר מן הרגיל. היו בידי כל האמצעים העלילתיים שנחוצים לכתיבת דמותה, אך לא הצלחתי להסביר לעצמי מה גורם לשעון הפנימי שלה לתקתק ומדוע ידיעת האמת כה חשובה לה.
הצורך האנושי לדעת את האמת לכשעצמו לא היה בעיני סיבה מספקת. במשך כשלושים וחמש שנים של כתיבת ספרי מתח, עשיתי בו אמנם שימוש רב, אך כאדם מעשי, אני לא מייחס לו חשיבות גדולה מדי ולא מאמין שחייבים להשקיע כל מאמץ בכדי לממש אותו. להיפך. לפעמים, הצורך לדעת את האמת עלול אפילו להתגלות כמכשלה. בספרים שלפניכם צורך זה, לדעת מה אמיתי, והשלכותיו, בא לידי ביטוי באופן מופלא:
"אדיפוס המלך", מאת סופוקלס
דוגמא ניצחת לאמת שחייבת להתגלות מספק מחזהו של סופוקלס "אדיפוס המלך". באחת הסצנות האחרונות, אדיפוס, שהרג את אביו מבלי שידע את זהותו ונישא לאמו, שגם אותה לא הכיר, דורש שיסופר לו את האמת על מוצאו. הכל מנסים להניא את אדיפוס מן הרצון לדעת. "די, אדוני, חי האלים, אל תחקור", מבקש ממנו העד המכריע, זה שבידו לספק את ההוכחה הניצחת לכך שאדיפוס אשם ברצח אביו ובבעילת אמו. אך אדיפוס, בעליונות של אנשים ישרים-מאוד, תובע לדעת את האמת ומשזו מסופרת לו לבסוף - הוא מעוור את עצמו ויוצא לגלות כקבצן.
"דברים כהוויתם", מאת דוד בן-גוריון
עוד הוכחה עד כמה רדיפת האמת אינה בהכרח מעשה נבון, מספק ספרו האוטוביוגרפי של דוד בן-גוריון "דברים כהווייתם", שמגולל את עמדתו של ראש הממשלה הראשון בנוגע למה שכונה "עסק הביש" או "פרשת לבון" ובקיצור "הפרשה".
במרכזה של "הפרשה" עמדה הסתבכות מודיעינית ופוליטית של מדינת ישראל בסדרה של פעולות טרור שביצעו ב-1954 במצרים קבוצה של יהודים מקומיים. הפעולות נכשלו, הקבוצה נחשפה ונאסרה, וכמה מחבריה גם עלו לגרדום בקהיר. בארץ התעורר ויכוח עז וייצרי בין דוד בן-גוריון ובין אישים פוליטיים אחרים, בשאלה מי במערכת הביטחון נתן את ההוראה לבצע את הפעולות הללו ומי האחראי לכישלון. ככל שהוויכוח התקדם, התברר שבן-גוריון אולי צודק בדרישתו לחשוף את כל האמת, אך היא גם גורמת לו לעשות מהלכים פוליטיים שגויים, ושוחקת את מעמדו הציבורי. זהותו של נותן ההוראה לא נודעה עוד שנים רבות, אך בן-גוריון, בדיוק כמו אדיפוס, נפל מרום מעמדו ויצא לגלות בשדה בוקר.
"יהא שמי גנטנביין", מאת מקס פריש
גם הספרות, בעיקר בשורה של יצירות בעלות נימה פוסט-מודרנית, שומטת את הקרקע מתחת לרגליהם של דורשי האמת למיניהם. אחת הבולטות ביצירות הללו היא ספרו של מקס פריש - יהא שמי גנטנביין, אשר ממחיש כיצד אפילו בזהותו הפרטית של אדם - אין אמת מוחלטת. בתחילת הספר שוהה המספר בבַר. גבר זר שישב לצידו קם, יוצא החוצה וזמן-מה אחר כך נמצא מת ליד הגה מכוניתו.
&91;1&93;_wa.jpg "\"יהא שמי גטנביין\". זהותו של אדם לעולם אינה אמת מוחלטת (עטיפת הספר)")
על סמך כמה הערות שהמספר שמע על אודותיו, הוא מעלה בדמיונו שני סיפורי חיים אפשריים של הזר, ומעניק לו שתי זהויות שונות: גנטנביין ואנדרלין. לא רק שאין אמת אחת שתתאר את הווייתנו, קובע הספר, אין אמת בכלל, וכל אדם רואה בזולתו רק את השתקפות מחשבותיו שלו.
"האדם השלישי", מאת גרהם גרין
בקולנוע, עוסקים בחיפוש האמת אלפי סרטי בלש, אבל את חוסר התוחלת שעלול להתלוות לכך ממחיש במיוחד סרט שהתסריט שלו נכתב בידי הסופר גרהם גרין: "האדם השלישי". במרכזה ניצב סופר מערבונים אמריקני תמים, הולי מרטינס שמו, המגיע לווינה של אחרי מלחמת העולם השנייה כדי לפגוש את ידידו מימי הנעורים, הארי ליים. עד מהרה מתברר להולי שליים נהרג בתאונה, וברגע מותו נכחו במקום שניים מחבריו. עוד נאמר לו שחברו סחר בתרופות פגומות בשוק השחור, ובכך גרם למקרי מוות רבים.
הולי אינו מוכן לקבל את העובדה שחברו היה פושע, וכשהוא מתחיל לברר את הדברים - נודע לו שברגע מותו של ליים נראה במקום גם "אדם שלישי" שזהותו אינה ידועה. הולי מחליט שחברו נרצח, ופותח בחקירה עקשנית שתכליתה לחשוף את זהותו של האדם השלישי ולהזים את החשדות בדבר יושרו של חברו. בתוך כך, הוא מחזר בעדינות אחר אהובתו של חברו המת, והקשר איתה משמש לו מניע נוסף לחיפוש האמת. הוא אינו מרפה מחקירתו גם כשחייו מאויימים או כשמוצע לו כרטיס טיסה אל מחוץ לווינה ההרוסה, ובלבד שיחדל משאלותיו החטטניות. כחבר נאמן וכאדם ישר - הוא אינו מסוגל לוותר.
בסיומו של הסיפור, מרטינס אכן מגלה את האמת. את כל האמת. אך הדברים שנודעו לו עתה אינם מקדמים אותו בשום דרך, וגם האשה שהוא אוהב עדיין אוהבת את חברו שמת. הוא עוזב את וינה עני וחסר שורשים כפי שהגיע אליה, והדבר היחיד שהוא נושא עמו משם הוא לב שבור. הצורך הנואש לדעת את האמת, כמו זה שכירסם במרטינס, עלול להביא לתוצאות קשות עוד יותר. יוכיחו זאת דורות של גברים שפגעו בנשותיהם אחרי שחשדו בהן בבגידה, אף שלא היתה לכך כל ראייה.
ספר במדבר
לפעמים, אי ידיעת האמת לא נותנת מנוח, אך גם אז לא תמיד יש לסכן את הכל בגילויה, ולכן כדאי לנקוט בדרכים אחרות. כך מציעה התורה, בספר במדבר פרק ה', ישנה דרך בדוקה לשכך את קנאתם של גברים המתענים בחשד שנשותיהם בגדו בהם, אף שאין לכך כל ראייה: על הכוהן לערבב מים קדושים עם עפר מרצפת המשכן, ולהשקות בהם את החשודה. לאחר סדרה של השבעות, נבחנה האישה, ואם בטנה לא התנפחה ולא חלו בה עוד כמה תופעות גופניות - אין זאת אלא שלא בגדה. קשה להניח שלגימת מעט מים מעורבבים בעפר תגרום לשורת חליים כפי שהתורה מתארת, ולכן ברור שכל כוונתה היתה להרגיע בעלים שנתקפו באובססיית קינאה חסרת בסיס, ולאפשר להם "לדעת את האמת" לכאורה, ולהירגע.המסקנה מכל אלה היא שלַצורך לדעת אין מעמד עליון ולפעמים אפילו חובה להתעלם ממנו לטובתם של צרכים אחרים, כמו למשל שלום המשפחה, כפי שמלמדת התורה. איך אוכל אפוא להסביר שבראשי התנערה פתאום אביגיל כזאת, והחליטה שתהיה מוכנה לשלם את המחיר הגבוה מכול ובלבד שתדע את האמת?
גם אדם ספקן כמוני חייב להודות: ישנם מקרים בהם האמת כל כך גורלית וחשובה לעצם הקיום, שצריך לחפש ולגלות אותה גם במחיר הקיום עצמו. לפעמים, האמת היא המרפא היחיד.
ספרו של אמנון ז'קונט, "אביגיל", ראה אור לאחרונה בהוצאת "כתר".
לפנייה לכתב/ת 
