"תמיד הייתה ביקורת על איך שאני נראית"

בתור ילדה עניין המראה החיצוני לא העסיק אותי בכלל. עסקתי בספורט ואהבתי מוזיקה, אבל בגדים ותספורות לא היו בראש מעייני. גם במשפחתי מעולם לא התעסקו ביופי ומראה חיצוני ובגיל ההתבגרות היו בסביבה שלי הנערות היפות ביותר, המקובלות, ואילו אני הייתי נערה שהיופי והמראה עבורה היו בשוליים. העיסוק וההצטיינות בנושא שהכי עניין אותי, המוזיקה, היה לי הרבה יותר חשוב. אני חושבת שנחשבתי אז לנערה כמו כולן: לא הכי יפה ובטח לא הכי מכוערת, "בסדר".

אבל המצב כיום שונה מאוד. לאחרונה התוודעתי לכך ש-6 מתוך 10 נערות נמנעות מפעילויות שהן אוהבות בגלל שהן לא מרוצות מהמראה שלהן. אני מודה שהייתי בהלם. זה נשמע לי לא הגיוני שיותר ממחצית מהנערות לא ילכו לים או לבריכה, לחוג או מסיבה בגלל איך שהן נראות. הבנתי שחייבים ליצור לשינוי.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

עוד על דימוי עצמי בערוץ הורים :

לא אוהבת את הגוף שלך? את פוגעת בבתך

איך לגדל ילדים עם דימוי עצמי גבוה? 7 עצות

את בטוחה שאת צריכה את העוגייה השנייה?

אני מבינה שהמציאות היום לא פשוטה עבור נערה מתבגרת והיא שונה לחלוטין מהמציאות שבה אני גדלתי כנערה. זה לא פשוט להיות בעידן הפייסבוק והאינסטגרם, כשלאחרים יש את האפשרות לתת ציון ל"יופי" שלך באמצעות לייק או תגובה, וקל מאוד להיסחף למקום של "אני לא מספיק יפה".

אני נמצאת באור הזרקורים ונתונה לביקורת תמידית גם על המראה החיצוני שלי, ולכן מבינה מאוד את הנערות של היום. אבל אני לומדת להבדיל בין עיקר לטפל. אני שומעת את הביקורות כי הן חלק מעולמי, אבל למדתי להתייחס לדברים הבונים והענייניים. אני פשוט לא מתייחסת לדברים הפוגעניים שנאמרים, כי אין בהם שום דבר שיכול להועיל. הם נאמרים ממקום שרוצה להרוס ולא לבנות. ברגע שעושים את ההפרדה בין סוגי הביקורות חיים עם זה די טוב.

"ההורים שלי רצו שאהיה רופאה, לא זמרת"

לאחרונה החלטתי לקחת חלק בקמפיין חברתי של DOVE למען שיפור הדימוי העצמי אצל נערות. רבים הופתעו מהחלטתי, משום שהוצעו לי קמפיינים רבים בשנים האחרונות וסירבתי לכולם בגלל שאני מעדיפה להתמקד במוזיקה - שהיא העשייה והאהבה שלי. אבל כשפנו אליי הפעם עם הרעיון החלטתי שאני הולכת על זה בלי היסוס. מבחינתי מספיק שאצליח לעשות שינוי קטן, אפילו אצל נערה אחת, כדי שזה יהיה שווה את החשיפה.

אני רואה את נושא הדימוי העצמי כמשהו שחייבים להעלותו לסדר היום בקרב הנערות, הוריהן והציבור בכלל. בנעוריי גם לי לא היה פשוט, בדיוק כמוהן. תמיד היו ביקורות על איך שאני נראית, מתלבשת ומה אני עושה, במיוחד בתקופה שבה התחלתי להתפרסם. אפילו ההורים שלי רצו שאהיה רופאה ולא זמרת, ולמרות שדעתם חשובה לי מאוד ואני מכבדת אותם הכי בעולם, האמנתי בעצמי והחלטתי ללכת עם החלום שלי. אני חיה דרך המוזיקה שלי - זו אני!

כשההורים אסרו עליי לצאת להופעות ישבתי בחדרי ולמדתי לנגן. לרגע לא הסכמתי לוותר על החלום שלי.

שרית חדד. "האמנתי בעצמי והחלטתי ללכת עם החלום שלי"(צילום: דודי חסון)

נכון, אני משקיעה במראה החיצוני שלי: אני עושה כושר ושיניתי את צבע שיערי. הסיבה לכך היא מאוד פשוטה: רציתי שינוי. החלטתי להפסיק לאכול בלילות אחרי הופעות, כי פתאום חשתי כבדות ביום למחרת. הבנתי שאם אמשיך בחיים לא מאוזנים, כשאני אוכלת בצורה לא בריאה ולא עושה ספורט, זה דבר שיזיק לי בטווח הארוך. 

אפילו השינוי בשיער היה די במקרה: הגעתי למספרה אחרי הקלטות מאוד מוצלחות שנמשכו כל הלילה ואמרתי לספר שלי שאני רוצה שנעשה משהו אחר. הייתי מאוד מוכנה לשינוי כי חשתי מספיק בטוחה במקום שלי במוזיקה ולא חששתי להעיז עם המראה החיצוני שלי. ידעתי שזה לא ישנה את היחס אלי כזמרת.

בגלל שהרצון לשינוי בא ממני הרגשתי מאוד טוב איתו. אני חושבת שהקרנתי את זה החוצה ולכן השינוי גם התקבל בצורה טבעית ואוהדת, ועד היום מדברים עליו למרות שהוא התרחש כבר לפני שנים. להצלחה שלי במוזיקה הגעתי בזכות מי שאני ובלי קשר למראה שלי - וזאת ההצלחה הבאמת גדולה מבחינתי.

"כולנו צריכים לקחת אחריות"

יופי הוא סובייקטיבי וההתעסקות בו עברה כל גבול. אני למדתי במהלך השנים שרק מי ששלם עם עצמו מרגיש יפה וחסין הרבה יותר מפני

"מה אומרים עליי". בעידן בו הפייסבוק, האינסטגרם והטוויטר השתלטו על חיינו, אנחנו צריכים לנהל את עצמנו בתוך הטכנולוגיה תוך שמירה על הנפש שלנו ולהבין שכמות הלייקים על תמונה כזו או אחרת לא בונה או הורסת אותנו. החיפוש אחרי האישורים מבחוץ לא מוביל לשום מקום. יש אינספור דוגמאות על אנשים שיש להם הכל ומרגישים ריקנות.

זה נכון שהניסיון והשנים עושים את שלהם. זה נכון ש"קל" יותר לדבר על זה מאשר ליישם. אבל אם כל אחד מאתנו ייקח טיפת אחריות בנושא הזה - לכולנו יהיה טוב יותר עם עצמנו. להורים, כמו גם לחברים, יש תפקיד רציני במקרה הזה. המודעות לנושא היא הפתרון.

אני מקווה מאוד שמשהו ישתנה. הרי אף אחד מאיתנו לא מושלם. הכל, אבל הכל, מתחיל ונגמר בתפיסה שלנו את עצמנו ואין שום סיבה שהתפיסה הזו תמנע מכל כך הרבה בנות לעשות מה שהן אוהבות.