"היידה להגשמה": פירוק תוכנית הגרעין
ספרו של יפתח אשכנזי מיטיב לתאר את החלום הקיבוצי וקריסתו, במסגרת עלילה רבת דמויות של גרעין קיבוץ חירם מימי ההגשמה ועד לפירוק. למרות גודש עלילתי וסירבול מסוים, מדובר בספר חזק ומרשים
שם ספרו של יפתח אשכנזי לא יכול להשאיר אותך אדיש. עוד לפני קריאת פסקה, מניח הסופר בחזית את שמו של גרעין "השומר הצעיר" שאת סיפורו הוא מספר, וכך השם מקפל בתוכו את לבת הספר. הכותרת "היידה להגשמה" מעוררת נוסטלגיה, גיחוך וציניות - כמו גם אהבה וגעגוע. השילוב הדואלי הזה מהווה את התשתית לספרו המצוין של אשכנזי.
על פי ספרו של אשכנזי, גרעין ה"ל עולה ב-64 להגשמה בקיבוץ חירם בצפון, אולם אחרי שלוש שנים עם תום השרות הצבאי הוא מתפרק. קורות חייהם של חברי הגרעין מסופרים לאורך 40 שנה, כשאלו עוברים בכל התחנות ההיסטוריות המשמעותיות. אוסף הגיבורים הופך למעין צנטריפוגה של דמויות, הנשארות מחוברות למוקד הגרעין שממשיך לבעור. הדבק האידאולוגי והערבות ההדדית מאבדים לאורך השנים את תוקפם, ורק זיכרון מתרפק על איך שהיו פעם, בקיבוץ, ממשיך להזין את המיתוס ש"צריך להקריב בשביל הקולקטיב".
אשכנזי מספר את סיפורו של דור הוריו. אלו שנולדו עם קום המדינה פספסו את תהילת ההקמה, אך השפעתם על עיצוב דמותה היתה גדולה מאוד - דרך המלחמות, פיתולי תהליך השלום, ובעיקר - במעבר הדרמטי מחברה סוציאליסטית לחברה קפיטליסטית ניאו-ליברלית. מחבורה של צעירים אדוקים וחדורי אמונה בערכי השוויון, הם הופכים לאוסף בורגנים שמנהיגם אבשלום, שהיה הסמן המוסרי של הקבוצה (זהירות, ספוילר) מועל בכספים שהפקידו אצלו חבריו לגרעין.
השלת המיתוסים הסוציאליסטים המכוננים, וההתכחשות המוחלטת להשלכות הערכיות של המהפך, מוצגים ברומן בדיוק מעורר כבוד. אשכנזי מזדהה עם גיבוריו בעוצמה כל כך גדולה, עד שקשה להאמין שלא היה שם בעצמו. הוא ממש עוטה את עורם ומדבר בשפתם - שנשמעת היום כה אנכרוניסטית. אשכנזי משחזר תקופה ועגה, כמו גם אידיאליזם טהור ותמים שהתנדף מזמן, "העיקר לא לבייש את הפירמה".
ההזדהות של אשכנזי עם הקונפליקט המוצג, היא מקור הכוח של הספר - דווקא משום שאינה נטולת ביקורת. התעתוע בין כמיהה גדולה למה שאבד, לבין הנימה הסרקסטית, היא ההישג הגדול של הספר. אשכנזי מתיך את שתי העמדות לתוך הטקסט באופן מושלם, ויוצר אלכימיה מילולית של אמביוולנטיות. מרשים במיוחד הוא החלק הראשון של הספר, זה שמתאר את שנות ההגשמה. בחלקים הבאים, לאחר פירוק הגרעין - הספר הופך לקליידוסקופ של סיפורים המצטלבים זה עם זה על רקע האירועים ההיסטוריים: מי התחתן עם מי, ובעיקר מי בגד במי רומנטית, אידיאולוגית וכלכלית. שנות ההגשמה בנח"ל מצטיירות ברובן כאוסף פולקלוריסטי של חוויות נעורים טעונות הורמונים ויצרים.
המיניות היא האויב הגדול מבית, שתורם תרומה מכרעת להתפוררות הקבוצה. אשכנזי משרטט תמונה של מיניות פרועה, אלימה ולעתים אף סוטה, נוסח מעשי אונס, הטרדות מיניות ובגידות כפולות. רבים מהגיבורים נישאים זה לזה במסגרת הגרעין, ויוצרים מצג שווא של לכידות, שניחוח קל של גילוי עריות נודף ממנה.
אשכנזי מוכיח ברומן שהניסיון להעלים את ההיסטוריה האישית, כפי שמורה המורשת הציונית, שוב נכשל. בסופו של דבר גם ברומן זה, משפחת גרעין הנח"ל לא החליפה את המשפחה הגרעינית, אלא רק נוספה עליה.
ב"היידה להגשמה" אשכנזי מפגין וירטואוזיות גדולה בכתיבתו. הוא משלב סגנונות כתיבה שונים ומבצע עבודה טכנית מרשימה. שילוב בין מכתבים אישיים, קטעי פיליטונים מעלון הקבוצה, דוח פסיכולוגי, כתיבה אקדמית - נשזרים זה בזה, כמבוא מצטיין לקולות ששואבים השראה מאבות הספרות הישראלית.
אלתרמן, יזהר, שדה, עוז גולדברג ואחרים - עולים באוב העט של אשכנזי ומבליטים את יכולתו ליצור פוליפונית קולות מרשימה. ברובד עמוק יותר, נדמה שאשכנזי זקוק לקולות של האבות הרוחניים לא רק כדי להוכיח את כישוריו, אלא כדי להישען על סמכותם ומורשתם הבלתי מעורערת. הם מספקים עוגן איתן מול קווי העלילה שמתארים אובדן דרך.
הזהות הישראלית שמתוארת ברומן היא שברירית ופגיעה - ומדגימה את העובדה שבלהט הביקורת אנו עלולים בטעות לכרות את הענף הלאומי והתרבותי שעליו אנו חיים. החשש ממחאה נמרצת משתקף אצל אשכנזי במודעות מפוכחת, והתובנות שלו לגבי מורכבות מצב זה, הן חריפות ומדויקות. הבעיה נוצרת כאשר התובנות המאלפות מייצרות רק אמביוולנטיות, כך שמעבר להישג הספרותי, ניתן לקרוא את הסיפור
גם כאקט מתגונן. אם האבות נשארים נערים נצחיים שטעו בשבילי החיים, אפשר לבקר אותם בחיבה ובהומור על כישלונם, אבל לא להשלים באמת את המרד האדיפלי. לא להעז לשנות.
העושר והריבוי הסגנוני של הרומן באים לביטוי גם בגודש של גיבורים ושל צירי עלילה. הניסיון לחבוק כל כך הרבה דמויות ביחד, יוצרת פיזור רב ולא מאפשרת להתעמק בהן כראוי. אשכנזי מטלטל קדימה ואחורה בזמן, והקורא נאלץ להתרוצץ הלוך ושוב בין הדמויות ובין שלל התקופות. התזזית הזו מקשה מאוד על קשירת החוטים העלילתיים, ולא אחת האחיזה בטקסט אובדת.
"היידה להגשמה" אינו עוד רומן על הקיבוץ ועל התפוררות החזון. זהו רומן על שייכות ועל הרצון האנושי הכמעט קמאי להיות חלק מקבוצה ומשבט גדול. הגרעין והישראליות הם רק אילוסטרציה ידידותית ומקומית של הקונפליקט העז שבין אינדיבידואליזם מרדני, לבין קונפורמיות מנחמת.
"היידה להגשמה" מאת יפתח אשכנזי. הוצאת "חרגול-מודן".
