אסתר. סוכנת בעומק שטח האויב
לפי חז"ל הייתה אסתר רעייתו של מרדכי, ולא סתם קרובת משפחה מאומצת. כיצד יכול היה , אם כן, לסבול את המחשבה שהיא נאנסת בידיי מלך דיקטטור - ומדוע מנע את ההתנקשות בו? בימים שבהם טובת הפרט וזכויותיו הן שיקול מרכזי בחברה הישראלית, חשוב לזכור את הלקח שמלמד אותנו מרדכי היהודי
במאה הי"ט, בשיא תפארתה של האימפריה הבריטית, נהגו לומר עליה ש"בריטניה הגדולה היא אימפריה שמעולם לא שקעה בה השמש"; מושבותיה הפזורות בכל כנפות תבל – מאמריקה הצפונית ועד לפיליפינים, מהודו ועד לצפון-אפריקה – העניקו לה תואר זה, ואת השליטה על כרבע משטח היבשה של כדור הארץ.
<< לעוד חדשות ועדכונים - היכנסו לדף הפייסבוק של ערוץ היהדות >>
אלפי שנים קודם לכן, נאמרו דברים דומים על ממלכה אחרת שתחום שליטתה חפף, כביכול, לתחום שליטתה של כיפת הרקיע. גם בימים הרחוקים ההם לא שקעה השמש על אופק ממלכה זו. אלא ששלטונה המזהיר כמעט ונגדע באיבו, אלמלא תפקודו יוצא הדופן של שר בן מיעוטים.
- קראו עוד בערוץ היהדות
: מגילת א'/ טלי פרקש
הכוונה, כמובן, לממלכה הפרסית בתקופת שלטונו של אחשוורוש, ולמזימת ההתנקשות של בגתן ותרש: "בַּיָּמִים הָהֵם... קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ" (אסתר ב', כ"א). התנקשויות הן לחם חוקה של המלכות, במיוחד של זו העריצה; תמיד יימצאו מתנגדים שלא יבחלו בשום אמצעי, כולל טרור, כדי להפיל את השליט ולרשת את מקומו.
אלא שניסיון ההתנקשות במלך הפרסי סוכל עוד בשלב התכנון, בזכות מודיעין שסיפק שר משרי המלך, הלא הוא מרדכי היהודי: "וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי. וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ, וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ" (שם, כ"ב-כ"ג).
מרדכי מבקש להגן על אהובתו?
לאחר שנודע למרדכי על המזימה, ניתנו בידיו חייו של המלך - וגם חייה של אסתר; מי שלפי פשט הדברים
פרשנות
עלייתה ונפילתה של אסתר המלכה
יונה ארזי ורוחמה וייס
אסתר הייתה חברה בקהילה יהודית מתבוללת, והגיעה ללא כל כפייה או גזירות דת אל הרמונו של אחשוורוש. אבל חז"ל מבקשים להפוך את אסתר ל"אחת משלנו", ומנסים להקל על מבוכתם: מדוע שכבה אסתר עם אחשוורוש, ולא בחרה למות על "קידוש השם"?
הייתה רק קרובת משפחה מאומצת (ב', ח'), הייתה לפי חז"ל גם אשתו האהובה (מגילה יג, ע"א). לא קשה לדמיין את צערם של מרדכי ואסתר בשעה שהאחרונה נחטפה לארמונו של המלך האנס.
אוזן רגישה, הכרויה לכל תו ותו במנגינה של כתבי הקודש, שומעת את צליל הכאב שבתיאורו של מרדכי הסובב על שערי ההרמון, כארי שלביאתו בסוגר: "וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ" (ב', י"א).
מרדכי יכול היה לשתוק, אולי להיעלם מהשטח לכמה ימים עד שההתנקשות תצא לפועל, ובכך לחלץ את בת ביתו מבית הבושת המלכותי. אף על פי כן בחר מרדכי להעביר את המידע הלאה, ולא לשתוק. מדוע?
אני מתקשה לקבל את הטענה שהוא העדיף את חיי המלך האנס על פני חייה של קרובתו הנאנסת; גם את הטענה שביטול ההתנקשות נעשה כדי לשמור על בטחונה של אסתר יש לדחות, על אף שהתנקשות במלך הייתה גוררת בוודאי גם את הדחתה של אסתר - ואולי אפילו את הוצאתה להורג במהלך המהומות שלאחריה.
אך ברור ששלומה האישי של אסתר לא היה הערך הראשון במעלה אצל מרדכי, שעוד יכניס את אסתר לסכנת נפשות פעם ועוד פעם לטובת ביטול גזירת המן. מהי, אפוא, הסיבה להסגרת המתנקשים? שאלה חמורה זו הדהדה כבר בחלל בית המדרש של האמוראים, ונענתה: "דוד ומרדכי ניתן להם רמז וחשו... מרדכי: 'ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים' – אמר: אפשר לצדקת זאת שתינשא לערל? אלא שעתיד דבר גדול שיארע על ישראל, ועתידים להינצל על ידיה".
הקרבה אישית. מאוד
המאורע העגום שפקד את מרדכי ואסתר, לא הניח לו. כיצד באה תקלה כה גדולה לבת ביתו? שאלה כואבת זו שבה ועִינתה אותו יום אחר יום באופן אובססיבי, עד שנפתרה; מרדכי בחר להעניק פרשנות היסטוריוסופית בקנה מידה לאומי למאורע הפרטי שלו. הוא הבין שהאל משתמש בו ובאסתר אשר בבית המלך, כקרקע עולם לזרעי הגאולה מצרה עתידית עלומה.
אסתר, כך האמין מרדכי, הייתה סוכן רדום בעורף האויב, ליתר דיוק: בחיקו ובמיטתו. אפשר לראות בכך מעין נחמה עצמית, בריחה ממציאות של חוסר אונים לזרועות העתיד האוטופי, אלא שהמציאות טופחת בחוזקה על פני החושב כך. אכן, אסתר היא זו שעצרה את הצרה, בגופה ממש. אלא שכל זמן שאותה סכנה קיומית אפשרית עוד לא התממשה, לא היה כל טעם בהצלתה של "האישה שלנו בשושן" מבית המלך.
סיכול ההתנקשות היה, אפוא, מעשה של הקרבת הטובה האישית, לטובת צרכי הכלל. דמה של בת משפחת מרדכי לא היה סמוק יותר מדמם של אחרים, עלומי שם ופנים.
בימים שבהם טובת הפרט וזכויותיו הן שיקול מרכזי בחברה הישראלית, חשוב לזכור את הלקח שמלמד אותנו מרדכי היהודי: לעתים על המנהיג מוטלת החובה לסכן את חייהם של יחידים בעומק שטחו של האויב כדי למנוע סכנה, אפילו היא אפשרית ומשוערת, מכלל הציבור.
לפנייה לכתב/ת 
אסתר, מלכה אנוסה
כריכת ספר
הרב אליהו גליל
צילום רפרודוקציה: אליהו גליל
מומלצים
