'בייבי בום': איך הריאליטי פוגע ביולדת ובתינוק
כיצד השתתפות בתוכנית הריאליטי "בייבי בום" משפיעה על מהלך הלידה, והאם היא מעוררת ציפיות בריאות בקרב נשים שעדיין לא ילדו? ומי יגן על זכויות הפרט של התינוקות, שלא בחרו לבוא לעולם מול המצלמות? תהיות נוקבות בסוגיה ששוכחים לדון בה במקום לצפות בטלוויזיה
הרגע שבו יוצא התינוק מרחם אמו יישאר לעולם אחד הפלאים הגדולים ביותר. הוא מרגש ומטלטל עד דמעות, בין שמדובר בתינוק שלנו או בתינוק הנולד בדוקו ריאליטי כמו "בייבי בום".
בתוכניות ריאליטי לידה, תוך כדי המחזה הכמעט-מהפנט, ההתרגשות והדמעות, קשה אולי לחשוב מה ההשלכות של ההשתתפות בסדרה על גיבורת המחזה, האישה היולדת, או איך הצפייה בתוכנית משפיעה על הנשים הצופות בה - במיוחד אלה שעדיין לא התנסו בחוויית הלידה. ומה לגבי התינוק עצמו, שהתחיל את השנייה הראשונה בחייו כגיבור ריאליטי?
עוד על הריון ולידה :
- רוצה ללדת תינוק בריא? הוויטמינים שמומלץ לך לקחת
- נוטלת פראצטמול בהריון? הילד בסיכון ל-ADHD
- בלי אפידורל: כך תפחיתי כאבים בלידה
הלידות נעשות ארוכות יותר
ד"ר מישל אודנט עבד במחלקת יולדות בבית החולים פיטיוורס בצרפת יותר מ-20 שנה, הוא הקים בלונדון מרכז למחקר רפואי וכתב שמונה ספרים על הריון ולידה. ד"ר אודנט אינו חלק מהזרם המרכזי של "תעשיית הלידה" בבתי החולים. הוא מאמין שכיוון שלידה היא תהליך טבעי, אין צורך להתייחס אליה כאל מחלה או לטפל בה בגישות רפואיות שמתאימות לטיפול במחלות.
האופן שבו הוא מסביר את מה שקורה לאישה בתהליך הלידה מעורר מחשבה על ההשפעות של תוכניות ריאליטי לידה: לפי ד"ר אודנט, יש סביבה אופטימלית שבה תהליך הלידה מתרחש במיטבו. בסביבה האופטימלית האישה היולדת צריכה להרגיש בטוחה ומוגנת לגמרי, ורק במצב זה של רגיעה מוחלטת הגוף מפריש "קוקטייל" של הורמונים העוזרים לתהליך הלידה.
ההורמון המרכזי בתהליך הזה הוא אוקסיטוצין, שמכווץ את הרחם וכך מקדם את לידת התינוק ואת פליטת השליה לאחר הלידה. הוא גם עוזר ליצירת הקשר המיוחד והראשוני בין התינוק לאם. ההורמון הזה מופרש אצל גברים ונשים בזמן האורגזמה, לכן הוא מכונה גם "הורמון האהבה".
כשהאישה מרגישה מתח כלשהו, אפילו קל ביותר, הגוף מפריש אדרנלין שעוצר את הפרשת האוקסיטוצין. לפי ד"ר אודנט, בני אדם ככלל ובמקרה הזה היולדת אינם יכולים להיות רגועים כשהם יודעים שמתבוננים בהם. לדבריו, מחקרים רבים מוכיחים שאנחנו מתנהגים ומרגישים אחרת כשאנחנו יודעים שצופים בנו - אנו נכנסים לסוג של כוננות פנימית שאינה מאפשרת לנו להירגע.
לכן, הוא טוען, אפילו כשרופא או מיילדת נמצאים בחדר, רצוי שיהיו ככל האפשר בלתי נראים ובלתי נשמעים. במילים אחרות - יולדת זקוקה לפרטיות ולשקט. לפי אודנט, אחת הסיבות לכך שלידות הפכו במשך השנים לארוכות יותר ויותר וכן נרשמה עלייה בניתוחים קיסריים היא הסביבה שאינה מאפשרת ליולדת להיכנס לרגיעה מלאה.
אם כך, מה לגבי מצלמות שמתעדות כל פרט בתהליך הלידה? האם הנשים שמשתתפות באמת שוכחות שמצלמים אותן? האם הן יודעות מה המחיר שהן משלמות על ההשתתפות בתוכנית הריאליטי?
מפלס החרדה עולה
אפשר היה לחשוב שצפייה בריאליטי כזה תעזור לנשים שעדיין לא חוו לידה ללמוד מה קורה באמת במצב הזה, ולכאלה שכבר ילדו להתמודד טוב יותר בפעם הבאה. יש כאן כר נרחב למחקר, אך אחד בלבד נעשה לגבי "בייבי בום".
"נשים שצופות בסדרה מפחדות יותר מהלידה", טוענת לורן רינק במחקר שערכה ב-2012 באוניברסיטת מישיגן ובהדרכת פרופ' אמילי פאלק. במחקר בדקה רינק כיצד משפיעה הצפייה בפורמט המקורי על נשים בקולג' שעדיין לא חוו לידה. האפיזודות שהראו סיבוכים בלידה עוררו בהן יותר פחד, בעיקר כשהן לוו במוזיקה דרמטית ובתמונות של הבעל הפוסע הלוך ושוב בעצבים מרוטים.
המחקר הזה מקבל חיזוק מסקר ארצי שנערך בארצות הברית ב-2006, בקרב שליש מהנשים שצפו בתוכניות שונות של ריאליטי לידה ועדיין לא חוו לידה. על פי תוצאות הסקר, מפלס החרדה מהלידה עלה בקרב אותן נשים.
אף שרוב הנשים שצפו בסדרה חשבו שבטלוויזיה התמקדו כמובן ברגעים הדרמטיים, הן בכל זאת הודו שהשתמשו בסדרה כמקור מידע על המתרחש בלידה. התוצאות האלה חשובות, לפי רינק, כיוון שבסדרה יש דגש רב על מודל אחד של לידה, שלפיו רוב הנשים לוקחות אפידורל, רובן יולדות בשכיבה על הגב ורובן אינן רואות את הלידה כתהליך טבעי שגופן יכול להוביל.
רינק מסבירה כי התוכנית מתמקדת בצוות הרפואי שמתרוצץ סביב היולדת ובטכנולוגיה הנמצאת בכוננות מתמדת לעזור ליולדת בנקודות שבהן הגוף שלה כביכול נכשל בביצוע התפקיד הכי טבעי בעולם. כתוצאה מכך, נתפסת הלידה כמשהו שדומה יותר למחלה הדורש מעקב רפואי צמוד והתערבות רפואית.
רוב הנשים שהשתתפו במחקר אמרו שיבחרו ללדת באופן דומה לזה שראו בתוכנית. זה כוחו של הריאליטי.
בשם התינוק
מכל המדינות שבהן הוקרנה הסדרה בפורמט "בייבי בום" - בהן צרפת, אנגליה וארצות הברית - בגרמניה עצרו את הקרנת הסדרה בטענה של פגיעה בזכויות הפרט. שבוע לאחר שהציבו 30 מצלמות בחדרי הלידה בבית החולים רידריכסהיין במזרח ברלין, הורה שר הבריאות מאריו צ׳איה להפסיק מיד את צילומי הסדרה.
"אפילו אם האימהות ומשפחותיהן הביעו הסכמה רשמית לצילומים, התינוק שיתבגר ייחשף לצילומים האלה בשלב מאוחר יותר בחייו", הוא אמר. לדעתו, אי אפשר לדעת כיצד ישפיעו הצילומים האלה על חייו כאשר הוא ידע שכניסתו לעולם והפרטים האינטימיים ביותר של התנהגות הוריו בסיטואציה רוויית המתח הזאת תהיה נגישה לנצח לכל אחד שירצה לצפות בה.
בארץ עדיין הנושא לא עלה, אבל אפשר להסיק משהו לגביו מהדיון שהתקיים בוועדה לזכויות הילד בכנסת בסוף השנה שעברה ועסק בהשתתפות ילדים בתוכניות ריאליטי. המועצה לשלום הילד שלחה מכתב שבו היא מביעה עמדה נחרצת שאסור לילדים, באופן גורף, להשתתף בתוכניות ריאליטי.
הפסיכולוגית הראשית של משרד החינוך, חווה פרידמן, טענה באותה ישיבה שזאת גם עמדת משרד החינוך, כיוון שאין כלים לבדוק לא רק איך הילד עצמו ירגיש אחרי התוכנית, אלא גם איך יתמודד עם מה שיכתבו עליו אחר כך ברשתות החברתיות.
אז מה לגבי תינוקות שלא יכולים עדיין להביע את דעתם? אולי כדאי להקדיש דיון גם לסוגיה הזאת.
כתבה זו התפרסמה בגיליון מרץ של מגזין אפוק טיימס
לפנייה לכתב/ת 
