בלי יועצות שינה: תחזירו את ההורות לעצמכם

הטור הזה הוא אצבע מאשימה אחת ארוכה. לא להורים, אלא בעיקר לנו, טכנאי ההורות וכותבי העצות ומומחי הבעיות ויועצי הפתרונות. ההורים? הם פחות אשמים. הם הקשיבו לנו. דווקא הקשיבו יפה, הפנימו, יישמו - והפכו אומללים וחרדים יותר.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

הכתבות האחרונות של גיל ונטורה בערוץ הורים :

מיילי סיירוס, רדי מהבת שלי!

להישאר ביחד בשביל הילדים: טוב או רע?

7 שינויים שיהפכו אתכם להורים מאושרים יותר

מתוך כוונות טהורות או דולריות, הרגנו לאט לאט את אחת המילים הכי חשובות והכי אפורות בהורות ובילדות גם יחד: תהליך. אולי לא רצינו שכך יקרה, אבל כל סרטון הדרכה, כל טקסט, כל פרסומת לחיתולים מקרו-ביוטיים, כל פינת ייעוץ, כל רשימת טיפים וכל סט של כללי עשה ואל תעשה, הזריקו לורידים של עם ישראל את האשליה שיש הורות "נכונה", וחמור מכך ,שההורות הזו היא הורות "פשוטה", ברורה, גלויה וניתנת לסיכום בחמש נקודות/צעדים ברורים.

תביא לי הורות באינסטנט

תהליך. בואו נתיידד עם המילה האפורה הזו. תהליך זה משהו שלוקח לו זמן להתרחש. תהליך זה משהו שלוקח זמן להבין אותו. מסקנה הגיונית - תהליך פסיכולוגי זה משהו שנמצא רוב הזמן מתחת לרדאר שלך. אתה לא מבחין בו, גם אם האנטנות שלך סופר-רגישות.

ילדים גדלים. זה תהליך. הם לומדים להפנים שיש גבולות, וגם זה תהליך. הם רוכשים קריאה, ומה אתם יודעים? אפילו זה תהליך. הם קולטים שהמבוגרים הם אלה שמשתלם לציית להם, אפילו שהם לא מושלמים, וגם התובנה הזו חודרת לאט, בהדרגה. תהליך, תהליך, תהליך.

אבל פה מגיעות שנות האלפיים, מגיעה חברת הצריכה, מתקוממים שמעון פייסבוק וסמי ווטסאפ, ואומרים - לא מתאים לנו. תהליך זה עמום, לא ודאי, הסתברותי והכי נורא - ארוך ומשעמם. אנחנו רוצים את זה מהיר, עכשווי וברור. תן לי את זה בפוסט, בסטטוס, במבצעים, בכדורים, בסדנאות, במתכונים, בתהילת ריאליטי. קצר לי את הדרך. תביא לי אותה באינסטנט.

הילד לא נרדם? יועצת שינה. הילד לא מקשיב? אבחון. הילד מסוכסך עם החברים? יאללה, טיפול רגשי. הילד מדבר אלינו לא יפה? קדימה לאבי הטחול (או לתואם הקליני שלו). ההורים שלו לא רואים עין בעין? חבל על העצבנות, אחת ושתיים לרבנות.

ואיך לעזאזל אני מסביר עכשיו בצורה מושכת ורייטינגית שיש לילד הזה ולהורים שלו חיים, ולא רשימה של פואנטות? תהליכי התפתחות הם מוצר כל כך לא סקסי, כל כך איטי ואפור, וכל כך קל לפספס אותם עם מבחני תוצאה מופרכים, עד שאין לי מושג איך למכור לכם את הקונספט הבא: הדברים הכי חשובים לילד שלכם הם בסיסיים, אתם עושים אותם ממילא, והניסיון לעצור אותם ולהמיר אותם בפתרונות בזק יוביל כנראה ליותר נזק מתועלת.

מי באמת צריך יועצת שינה?

ננסה דוגמה. בעיר בינונית בגוש דן, בבלוק סטנדרטי, דלת ליד דלת, גרות שתי משפחות, לשתיהן יש ילדות בנות שלוש וחצי. צילי וגילי (שמות בדויים, כמובן. אף מפגר במילניום השני לא יקרא ככה לצאצאים שלו). עכשיו ככה: צילי וגילי לא רוצות ללכת לישון. לא חובבות מיטה קלאסיות. דרמות בסלון וסרטים בחדר הילדים. קימות בלילה, והורים טרוטי עיניים ומחורפנים קלות בטמפרטורת החדר.

ביום ראשון אמא של צילי פונה לייעוץ. בייעוץ ממליצים לה על שיטה. השיטה עוזרת במידה מסויימת. בתוך יומיים הילדה נרדמת רק אחרי סרט קצרצר. אמא של צילי שמחה. אמא של צילי חשה הקלה.

אמא של גילי? היא כבר סיפור אחר. היא לא הולכת לייעוצים ולא שואלת אף אחד. היא עושה את מה שנראה לה טבעי - היא פשוט מתעקשת עם הילדה. היא אומרת לה זה מה יש. לפעמים בנועם הליכות ולפעמים בקריזה. היא לא שוברת את הראש על איכות הטכניקה שלה. היא רק משוכנעת בדבר אחד: הלילה הוא הזמן הקדוש שלה ושל בעלה. היא לא עומדת לסגת מזה.

בטווח הקצר, ברור שאמא של צילי (הזאתי שפנתה לייעוץ) מנצחת בנוק-אאוט. הבית שלה שקט, הילדה ישנה. אמה מה? החיים לא עוצרים בטווח הקצר. אחרי יום שלישי יגיע יום רביעי, וחמישי, ומחקרים מראים שגם שישי ושבת מחכים בתור. אמא של צילי לוקחת פסק זמן עד התקלה הנקודתית הבאה. שני מסרים שקטים וקטלניים מתנחלים בנפשה: הראשון, היא לא הצליחה להסתדר לבד. השני, יש פתרון אחד נכון, והיא לא עלתה עליו.

אמא של גילי אולי תאכל יותר קש, אבל גילי, כמו כל ילדה נורמלית, תבין בסוף ש"זה מה יש", ומה שחשוב פי מאה - היא תפנים שהבסיס ההורי שלה אולי מעצבן לעתים, אבל איתן. היא תמשיך את ילדותה בידיעה שהידיים על ההגה בטוחות בדרכן, ולא חוששות להתעמת.

הדוגמה הזו, כמו כל טקסט מגויס, היא אולי פשטנית ולא הוגנת, אבל כמו שהתבכיינתי ארבע פסקאות אחורה - קשה נורא לתפוס שהתפתחות של ילד מתרחשת דקה אחר דקה, 24 שעות ביממה, ברגעים אפורים

וברגעים דרמטיים כאחד. כל יום שעובר מביא איתו התקדמויות קטנות וסמויות בחשיבה המופשטת של הילד, בתפיסתו את המבנה והרציונל של יחסים בין אישיים, בדימוי העצמי שלו וביכולתו להתמודד עם רגשות. הדברים שבאמת ינצחו את המלחמה, מבחינת ההורים, הם אותם אלמנטים שנמצאים שם כל הזמן: חום, גבולות, איכות הדימוי העצמי של ההורים עצמם וכמובן - מה לעשות? - טיב היחסים הזוגיים שלהם.

כשאנחנו מנסים להגיע מהר מהר, לקצר את אשר אי אפשר לקצר, אנחנו פשוט מיישמים את שיטת "כוכב נולד" לחיים המשפחתיים. בפשטות, אני לא חושב שזה עובד ככה. מעטים מאוד היוצרים המשמעותיים שצמחו מתוך זבלוני הריאליטי - ומעטות הן המשפחות המאושרות שבנו את אושרן תחת פיקוחו הצמוד של המומחה. הורות, חברים ומאסטר-שפים יקרים, זה קודם כל משהו שמבשלים בבית. בתיאבון לכולם.

גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה, מרצה ומדריך בפיתוח מיומנויות של חשיבה יצירתית וחשיבה פסיכולוגית . הוא אף פעם לא נגמל מההערצה שלו לביטלס