אנאלפביתים: דור שלם של סורים נעדר מבי"ס
בלי ספסלים, לוח, מחברות וספרי לימוד, לומדים פליטים סורים באוהלים מאולתרים הרחק מביתם. והם עוד ברי מזל בהשוואה ל-2.8 מיליון ילדים סורים בגיל בית ספר שלא זוכים לחינוך ב-3 שנות מלחמת אזרחים עקובה מדם
עוד חדשות בעולם :
אוקראינה לא מוותרת: לא ניסוג מקרים
פסק הלכה איסלאמי: לא ל"אכול כפי יכולתך"
עדות במלדיביים: "ראינו את המטוס המלזי"
תלתלים, שחורים: אפריקה חוזרת למקורזל
במקום אין ספסלים ולא לוח. אין ספרי לימוד ולא מחברות. רק גיליונות נייר וכמה עפרונות ועפרונות צבעוניים שבהם משתמשות שתי נשים צעירות, גם הן פליטות, כדי ללמד ילדים כמו אנאס כיצד לקרוא ולכתוב, לספור ולצייר, לשיר שירים ולדקלם שירים.
אף שהוא חי בתנאים לא קלים והרחק מביתו, אנאס עוד נחשב לאחד האנשים ברי המזל בסכסוך הסורי המתמשך שבשבת האחרונה "חגג" את שנתו השלישית. קרוב למחצית מהילדים הסורים בגיל בית ספר - 2.8 מיליון ילדים - לא זוכים לחינוך בגלל האלימות הקשה בארצם וההרס הגדול. כך על פי נתונים שפרסמה באחרונה קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים (UNICEF). המספרים עשויים להיות גדולים בהרבה ומנציחים את הטרגדיה הגדולה של מדינה שבעברה הלא כל כך רחוק השלימו כמעט כל תלמידיה את לימודיהם בבית הספר.
"ההורים מתחננים שאקבל את ילדיהם לבית ספרי"
"הם מגיעים מדי יום, ההורים העצובים האלה, מתחננים בפניי שאקבל את ילדיהם לבית ספר", אמר עטאף סייף עבד א-סאמאד, מנהלת בית ספר ציבורי בביירות שבו לומדים זה לצד זה תלמידים סורים ולבנונים.
"הם איבדו הכול בסוריה וכל מה שיש להם בלבנון זה לדאוג לעתיד של הילדים שלהם".
יותר משני מיליון ילדים מאלה שצריכים להיות עכשיו בבית ספר חיים בסוריה. כיתות לימוד במדינה הופגזו, הפכו למקלטים או למגורי חיילים. גורמים בארגון יוניס"ף בז'נבה אמרו כי 300 אלף ילדים סורים נוספים שנמצאים בלבנון לא לומדים בבית ספר ביחד עם 93 אלף ילדים בירדן, 78 אלף בטורקיה, 26 אלף בעיראק ו-4,000 במצרים.
תת-תזונה, מחלות ומחסור בהשכלה
הסכסוך האלים גרם לסבל גדול בכל המגזרים בחברה הסורית, אולם השפעתו על הילדים חמורה במיוחד. תת-תזונה ומחלות מעכבים את התפתחותם; אי הליכתם לבית הספר פוגעת בחינוך שלהם והטראומה המדממת של המלחמה צורבת בהם צלקות פסיכולוגיות עמוקות.
בשעה שסיום הלחימה בסוריה לא נראה באופק, הפליטים הסורים פועלים יותר ויותר להשיג לילדיהם את החינוך הבסיסי ביותר. הם מפצירים במנהלי בתי ספר להכניס את ילדיהם לבתי הספר הציבוריים בלבנון שממילא צפופים יתר על המידה, שולחים אותם לכיתות מאולתרות באוהלים וללמוד עם שייחים במסגדים.
באוהל הלימוד יש צעצועים ובובות בדמות חיות עבור הילדים הקטנים ביחד עם כמה ספרי אנגלית. "זה לא ממש בית ספר, בעיקר סוג של בידור". שתי המורות הנאדי ודלאל מלמדות ילדים בגילים 5 עד 15. בסיוע של ארגון הצדקה הבינלאומי "להציל את הילדים", מנסות המורות להראות לילדים קמצוץ ממה שהיה יכול להיות להם אילולא פרצה המלחמה והפכה את חייהם מקצה לקצה. "אנחנו נותנות להם בסיס, אותיות ומספרים", אמרה הנאדי בת ה-23. "אנחנו מנסות בעיקר להכניס שמחה לחיים שלהם. הם ראו יותר מדי שפיכות דמים".
"אני רוצה שהם ילמדו הכול כדי שיהיה להם עתיד", אמרה נעימה מוהידין, אם סורית לשלוש ילדות ששלחה את בנותיה ללמוד בבית ספר ציבורי בביירות. "אני רוצה שהן יהפכו למישהו. מישהו חכם", אמרה מוהידין בת ה-36. היא עצמה אנאלפביתית ומזילה דמעה כשהיא נפרדת מבנותיה בכניסה לבית הספר שמעליה מתנוסס דגל לבנון.