"באימא שלי, זה משה דיין! נפל עליו הר!"

"בחיי האימא שלי! זה לא צחוק! זה משה דיין ! שר הביטחון נפל עליו הר". השבוע לפני 46 שנים, זמן קצר אחרי ששני בני אדם נהרגו בפיגוע בגבול ירדן וכמה ימים לפני שצה"ל יצא למבצע כראמה נגד מחבלים בעברו השני של הירדן, יצא שר הביטחון משה דיין לחפירות באזור. במהלך החפירות התמוטט קיר ודיין נקבר באדמה. איכר חילץ את דיין מהעפר, ובנו יצא לכביש כדי להזעיק עזרה. כעבור כמה שעות התלוצץ דיין עם רופאיו בבית החולים.

לכל כתבות השבוע לפני

עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו

ב-20 במרס 1968 סמוך לשעה 10:00 טיפסה מכונית לארק לבנה במעלה שביל עפר תלול המוביל את פסגתו של תל כורכר בגבול חולון-אזור. המכונית עצרה ליד ביתו של האיכר גרשון בירנבוים, שלא התרגש למראהו של שר הביטחון. דיין הגיע למקום כמה פעמים בעבר.

השר הנערץ, פחות משנה אחרי מלחמת ששת הימים, היה לבוש בחאקי דהוי ומסמורטט, תואר ב"ידיעות אחרונות", וחולצתו הייתה קרועה. אחריו גלש במדרון ידידו אריה, צעיר שהחזיק בידו את חפירה. רב-אלוף במיל' דיין וידידו בילו במקום כמה שעות בחיפושים אחר כדי חרס. בשעה 14:00, כשכדור החמה כבר זז מטבור הרקיע והחל עושה דרכו לפאת מערב, נכתב אז, התמוטט פתאום קיר החמר וקבר תחתיו את אחד האנשים המפורסמים ביותר בעולם. דמותו של רב-אלוף דיין עם רטיית העין השחורה שלו, שהפכה בעולם סמל לעוז רוח ושאר תכונות של אדם כל-יכול, נעלמה מתחת למפולת.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

עד הראייה למפולת היה מנחם בן ה-16, בנו של האיכר. "הייתי עומד קרוב מאוד למקום שבו דיין חפר. הייתי עסוק בלגרש את הילדים שבאו לראות אותו והפריעו. פתאום שמעתי מין רעש כזה של משהו נופל והילדים התחילו לצעוק. ראיתי שחתיכה גדולה מהקיר נפלה ודיין נעלם". הבן סיפר כי רץ להביא דלי עם מים, שממנו שתה סוס, ושני אתי חפירה.

אביו, שהגיע במהירות למקום, המשיך: "שמעתי את הצעקות של בני. ראיתי את הערימה של אדמת החמרה האדומה והסתערתי עליה כמו משוגע. התחלתי לחפור בידיים מהר מהר ואחרי כמה שניות, בעומק קל, מצאתי את הכתף שלו. המשכתי לנקות את האדמה מסביב לכתף עד שניקיתי לגמרי את הפנים שלו, שהיו מלאים שריטות. הוצאתי את היד שלו מהאדמה ומיששתי את הדופק וזה עוד קצת דפק. 'הוא חי. הוא חי', צרחתי כמו מטורף. הבן שלי לקח את הדלי עם המים שהסוס שתה ממנו ושפך לו את המים על הפנים. אז תיכף דיין פתח את העין שלו והתחיל להניד ככה בשקט, בלי כוח".

"עכשיו חשבו שאני המשוגע"

באותו זמן נסע מכונאי הרכב שמעון סמוכה בסוסיתא שלו. "ראיתי על הכביש עומד בחור צעיר ומנופף לי עם היד כמו משוגע", הוא שיחזר. "חשבתי שזה סתם איזה פסיכי שרוצה טרמפ ואני מיהרתי לעבודה. כשראיתי שהצעיר ממשיך לקפץ עצרתי. שאלתי מה קרה והוא אמר 'משה דיין נקבר במפולת'. עכשיו הייתי בטוח שזה מטורף, איזה משה דיין. איזה מפולת".

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

באותו זמן עצרו שני ילדים אמבולנס. כשהחובשים הגיעו הם ראו את דיין מוטל על הארץ ומסביבו האיכר בירנבוים וכמה פועלי בניין שעברו לא רחוק משם. "ראיתי את התחבושת השחורה על העין. זה היה דיין. מאה אחוז", סיפר אחד החובשים. "הוא ראה את האמבולנס ואמר 'אלך ברגל' - ורצה לקום. אבל לא נתנו לו. השכבנו אותו על אלונקה ופתאום בא האמבולנס האחר מחולון".

שר הביטחון הובא לבית החולים תל השומר במצב קשה. הוא הוכנס ישר לחדר הניתוח. בתחילה חששו הרופאים מפגיעות חמורות. הם שמעו כי המפולת כיסתה את כל גופו של דיין. אולם כל החששות נתבדו במהלך הבדיקות. הכיחלון שפקד אותו עקב הקושי בנשימה נעלם בהדרגה תוך זמן קצר. מנהל בית החולים, ד"ר חיים שיבא, הוזעק כדי לטפל בדיין. "צילומי הרנטגן וכן הטיפול המיידי בפצוע - השיגו את המטרה", עדכן המנהל, שהיום נקרא המרכז הרפואי על שמו.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

שש שעות לאחר שהובא לבית החולים ושעתיים אחרי פרסום דבר האסון ברדיו, מצבו של דיין השתפר מאוד. "אנשים אינם מבינים מדוע אבי מתעסק בחפירות ארכיאולוגיות", צוטטה אז בתו יעל ב"ידיעות אחרונות". "הם לא מבינים שזוהי המנוחה הנפשית שלו. לכל אדם דרך משלו כדי להשתחרר ממתח נפשי. הוא איננו מעשן, איננו שותה, הרי הוא מוכרח לעשות משהו להתפרק מהמתח שבו הוא חי".

ביקש טרנזיסטור

בהמשך אותו יום הגיעו בזה אחר זה אל בית החולים ראש הממשלה לוי אשכול, שר העבודה יגאל אלון, שר האוצר פנחס ספיר וגם הרמטכ"ל חיים בר-לב, האלוף עזר ויצמן, שמעון פרס ועוד אישים רבים אחרים מצמרת המדינה. רעייתו רות דיין עדכנה: "הוא בסדר. הוא בהכרה מלאה. הוא אפילו מתלוצץ, אבל הוא סובל מכאבים".

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

מרגע שחזר להכרתו, ביקש שר הביטחון לדעת מה קרה לידידו הצעיר. הוא נרגע רק כאשר דווח לו כי אריה נפטר מכל העניין בפצעים קלים בלבד, כלשון הדיווח מאז. בשעות הערב המאוחרות ביקש דיין שיביאו לו טרנזיסטור, כדי לשמוע חדשות. "אני רוצה לדעת מה קורה בעולם", הוא אמר בחיוך רפה. דיין גם התלוצץ עם רופאיו: "עקרונית אני מרגיש טוב, אבל כרגע לא טוב".

בשעות הבוקר פרסם בית החולים תל השומר הודעה: "לילה שקט עבר על שר הביטחון. מצבו מוסיף להשתפר והוא מתעניין בכל הנעשה סביבו". נמסר שדיין סובל משברים בשלוש צלעות ובאחת מחוליות עמוד השדרה. ד"ר שיבא עדכן שוב: "מצבו של שר הביטחון מניח את הדעת. אין כל מקום לדאגה".

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

בינתיים יצא צה"ל למבצע כראמה נגד מחבלים בשטח ירדן. אלופי צה"ל שביקרו את דיין סיפרו לאחר מכן כי כשהוא עומד לפני קבלת החלטה גורלית, הוא נוהג לצאת לחפירות ארכיאולוגיות. האלוף רחבעם זאבי הוסיף כי גם ערב מבצע סיני יצא דיין לחפור במשך כמה שעות.

כשבירדן היכו חיילי צה"ל בטרוריסטים ובמועצת הביטחון ניסחו את הגינוי נגד ישראל, חל שיפור נוסף במצבו של דיין. עשרות מברקים ומכתבים המביעים איחולי החלמה הגיעו אל שר הביטחון. כמה פעמים ביום הגיע שליח מיוחד מדואר רמת גן לבית החולים, בידו מטען חדש של מברקים. כן הגיעו אליו זר פרחים רבים מידידים ומאנשי ציבור שונים.

צה"ל סיים בינתיים את המבצע, אך המחבלים המשיכו להפגיז את טירת צבי וכפר רופין. בתל השומר הועבר שר הביטחון לאחד מביתני האשפוז הרגילים. באותו ביתן הושלמו הסידורים להקמת לשכה לשר, כדי שיוכל למלא את תפקידו כרגיל.

הראיון שלא שודר

הפתח טען שלא הייתה זו תאונה, אלא ניסיון התנקשות. בהודעה ששודרה בכלי תקשורת ערבים נאמר: "דיין נפגע במארב שהוכן לו בדרך בין חולון לאזור. בעת ההתנקשות בו, שבוצעה בדרך צרה, התהפכה המכונית שבה נסע לתוך תעלה. כל לוחמינו שהציבו את המארב חזרו בשלום לבסיסיהם".

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

פחות משבוע לאחר הפציעה, התראיין דיין ל"קול ישראל" ושיבח את הצוות הרפואי בתל השומר. על מבצע כראמה הוא אמר: "פעולת צה"ל ביום ה' שעבר הייתה בלתי נמנעת. אין לנו ברירה אלא להשיב מלחמה אם איננו רוצים שנהיה להפקר ואם אין אנו חפצים להפקיר יישובים וילדים ולהפסיד את העמדות הצבאיות והפוליטיות שהשגנו במלחמת ששת הימים".

ואולם הראיון לעיתונאי גדעון לב-ארי נפסל לשידור ולא מטעמי צנזורה. התברר כי קולו של דיין עדיין צרוד ומשום כך הוחלט שלא לשדרו. דובר משרד הביטחון הפיץ את תוכן הראיון בין העיתונאים. לב-ארי אמר אז בחיוך: "מילא, לפחות הייתה לי הנאה אישית לראות את דיין בריא ובמצב רוח מרומם".

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

דיין שוחרר בחודש אפריל מבית החולים. פרידתו של שר הביטחון ממיטתו, ב-10 לחודש, תוכננה בשאיות, כמו מבצע צבאי ממש. השיטה הייתה איגוף מאחור תוך ניצול כישרון ההטעיה. מאז שעות הבוקר ארבו לו צלמי העיתונות בפתח בית החולים. במרוצת היום הצטרפו אליהם קהל מעריצים ואפילו תיירים מפָּרָס, נכתב ב"ידיעות אחרונות". כולם ביקשו ללחוץ את ידו של הגנרל המפורסם ולאחל לו רפואה שלמה.

כולם המתינו ליד מכונית השרד שלו, אבל דיין חמק מבעד ליציאה הצדדית,

 ישב בתא הנהג של טנדר צבאי והפליג לדרכו, כמעט באין רואים. כמעט. נער צנום צעק לפתע: "ראיתי אותו. בחיי. הוא יצא משם". מיד החל מרדף של צלמים בעקבותיו של דיין. בסופו של דבר הגיע הטנדר הצבאי לביתו של דיין בצהלה.

הם הבחינו כיצד דיין, לבוש בבגדי חאקי, יוצא בתנועות איטיות ומאומצות במקצת מתוך הטנדר. הוא חייך. פניו היו טובות, אולם הוא צעד לאטו, נשען על שני הגברים שתמכו בו בזרועותיהם, עד אשר נבלע בפתח ביתו.

כמה ימים לאחר מכן הותר לפרסום ראיון עם דיין, למרות הצרידות של שר הביטחון. הוא סיפר כי יידרשו לו שלושה חודשים כדי לחזור לעבודה מלאה, זאת לאחר שהרופאים "יורידו את האוכף מגבי". דיין התכוון לחגורת הגב שהותקנה לו.