מלחמות הפרטיזנים / טור
מדהים כמה מכבי ת"א הפכה להיות תלויה בסופו. איתו על המגרש, הכל שטף, אבל הכל החל להידרדר אחרי שהוא נפצע למרות שפרטיזן לא שיחקה כדורסל גאוני. נשאר רק לקנא בקבוצה עם קהל שדוחף את הקבוצה שלו, אוהד ילדים שגדלו ביערות הסמוכים ויהיה גאה במורשת שלו. זה עדיף על הסיוע האמריקאי
העיר בלגרד הופכת להיות למשמעותית יותר ויותר בהיסטוריית הכדורסל של מכבי תל-אביב. שם התחילו ימי הזוהר והתהילה, באולם פיוניר הקטן ב-77, עם הקבוצה המקורית והאותנטית שעליה גדל כל ענף הכדורסל בישראל. ב-2010, בארנה הגדולה בבלגרד, התרסקה קבוצת הכוכבים הזחוחה של פיני גרשון מול חבורת ילדים סרבים והפסידה סדרת הצלבה שהייתה אמורה להיות בכיס שלה.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
צפו: מה אפשר לעשות עם צלחת פריזבי במגרש כדורסל
צפו: שחקן קולע 4 שלשות ב-23 שניות
צפו: מה קורה במשחק כשהכדור עובר לשוער בין הרגליים
ואתמול (ה'), הדולה וויושביץ' שהיה שם גם לפני ארבע שנים, שוב סיבך את מכבי תל-אביב ושלח אותה להביט אחורה במקום קדימה, במשחק אותו הייתה חייבת לנצח, אבל עשתה את כל הטעויות האפשריות כדי להיכשל במשימה. אבל חייבים להודות, זה קרה בעיקר בגלל שסופו נפצע.
אם סופו היה נוכח במגרש רק עוד 5 דקות, מכבי הייתה מנצחת בקלילות. מדהים עד כמה היא הפכה להיות תלויה בו. בשלוש הדקות בהן שיחק ברבע הראשון, הוא עשה מדד של 15 נקודות וקלע 10 אישיות שבנו למכבי את
הביטחון והיתרון עד לרבע האחרון. המשחק שטף, מכבי נראתה מוכנה לכל הגנה וכל התרחשות, ואפילו הלחץ על כל המגרש עבד מצויין אחרי עונשין, בעיקר כי סופו עשה 6-6 מהקו ואיפשר היערכות, חטף שני כדורים, כידרר והוביל מתפרצות, ומסר אסיסטים בקלילות של גארד. פשוט משובב נפש.
השחקן השני בחשיבותו הוא גיא פניני, שהופך בהדרגה להיות פוינט פורוורד – בעיקר עקב חולשתם של הרכזים. יוגב והיקמן אחראים על חמשת המהלכים הראשונים והעקרים בכל התקפה, רק להזיז את ההגנה. ואז פניני מקבל את הכדור ומחליט על המהלך שייצר את הסל – חדירה והוצאה, מסירה פנימה לסופו, או זורק שלשה בעצמו. כמעט הכל עובר דרכו. (במאמר מוסגר - ראוי לעשות הפרדת שיחות לגביו בעניין הזימון לנבחרת. על היכולת המקצועית אין עוררין, ועל התנהגות והתנהלות יש. רק לא לערבב)
ייתכן שהפתיחה החלקה והטובה יצרה ביטחון יתר והנחה שהעסק סגור. המשחק הלך לכיוון של משחק ידידותי, והמדד העיקרי לכך היה מספר לחיצות הידיים והחיבוקים בין שחקנים יריבים אחרי עבירה. משהו נעים מדי עבר על מכבי, והוא קצת הרדים אותה. רק ז'יז'יץ' הקרואטי הביא לסרבים את הנרבים ועשה קצת בלאגן, כמו שצריך. זו גם הייתה הפעם הראשונה אחרי תקופה ארוכה שמכבי הייתה עם סגל מלא (חוץ משון ג'יימס שחסרונו מורגש מאוד במשחקים כאלה), והרוטציה הארוכה והקצת סוציאלית של בלאט הייתה בעוכריו בסיום.
אז מה קרה שם בסוף? שילוב של היעדרו של האיש הגדול בדקות ההכרעה, שגיאות של טירונים בהוצאת הכדור ואיבודים סיטוניים (17) במצבים פשוטים, השארתם של יוגב וגיא על הספסל לפרק זמן ארוך מדי, והדובדבן העבש על העוגה התפלה – 5 החטאות העונשין של היקמן, שלא רק שהיו חסרות על לוח התוצאות, אלא גם מנעו ממכבי ללחוץ ולהשיג סלים קלים, כי כיום היא לוחצת רק אחרי סל בעונשין. מכבי העדיפה להפגיז שלשות ולא הלכה מספיק לקו, ושוב, הכל הידרדר מהפציעה של סופו.
לא שהסרבים שיחקו כדורסל גאוני. מספיק היה המבט שתקע וויושביץ' לטפיץ' על שמסר דווקא למוסלי בהתקפה המכריעה ואיפשר למכבי לשלוח אותו לקו. מוסלי סיים עם מדד איכות 15, אבל בדקות שהיה על המגרש פרטיזן הפסידה ב-15 – פער של מינוס 30! חשבתם שזה שיא כל הזמנים? תראו את טיוס. מדד איכות 18, הגבוה במכבי, אבל כשהיה על המגרש מכבי הפסידה ב-20! פער של מינוס 38! מדהים כמה מכבי נחלשת בלי סופו, אפילו כשטיוס משחק טוב. אשר יגורתי הגיע, ומחזק את האסטרטגיה של מכבי: רק לא ברצלונה. המשחק במינכן הופך להיות משחק העונה. ריאל וצסק"א יהיו בונוס נחמד.
נשאר רק לקנא בקבוצה עם קהל כזה ששר ורוקד משעה לפני המשחק עד שעה אחריו, שדוחף את הקבוצה שלו לחזרה ולא ממתין לה שתענג אותו. ושיכול לאהוד ילדים מקומיים שגדלו ביערות הסמוכים, עם חיזוק צרפתי מצויין שעשה את ההבדל. נכון, הם לא יקחו אליפות יורוליג, אבל ייצרו שחקנים ל-NBA, יהיו גאים במורשת שלהם, וישחקו באליפות העולם לנבחרות, בזמן שבשדרות יהודית יגרסו את המכתבים המביכים לפיב"א ותמלילי השיחות בהן הצענו להחליף את אוקראינה בטורניר הזה. זו שאלה של ערכים, וכל אחד מוזמן לבחור איך נראים חיי הספורט שלו. אני באופן אישי מעדיף להילחם עם הפרטיזנים, מאשר לחכות לסיוע האווירי האמריקאי.
לפנייה לכתב/ת 
