אל תדירו את החרדיות מהאקדמיה

לפני עשר שנים נכנסתי, בלב חרד, ללמד בפעם הראשונה את מסלול הגברים החרדים בפקולטה למשפטים של הקריה האקדמית אונו. הקורס שאותו הייתי אמור ללמד היה משפט חוקתי, קורס יסוד של שנה א' במשפטים שעוסק בין היתר בזכויות האדם, בערכי הדמוקרטיה, בעקרון השוויון ובאיסור הפליה מחמת מין, לאום, מוצא עדתי, או נטייה מינית.

"ידעתי" כמובן שמדובר בחבורה של פנאטים שמרנים, והכנתי עצמי למאבקים פוליטיים ואידיאולוגיים מרים. ואכן, הוויכוחים לא איחרו להגיע. אך עמם גם ההבנה שחלחלה בי בהדרגה ובאיטיות, שלצד הוויכוח, מתפתח גם דיאלוג: היכרות הדדית, היפתחות סקרנית. כן, שוב היכתה בי ההכרה הבנאלית אך תמיד מפתיעה - כאשר אנו מצליחים להציץ מעבר לתוויות, לחרדות, לדעות הקדומות, אנחנו שבים ומגלים שכולנו בני אדם.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

כלכלנים, אתם מפספסים בענק / שחר כהן

מאז ועד היום לימדתי מאות רבות של תלמידים ותלמידות בקמפוס החרדי. פגשתי עולם ומלואו, לימדתי ולמדתי, השפעתי והושפעתי. פגשתי מבריקים ובינוניים, חדשניות ושמרניות, תומכי ש"ס יוצאי מרוקו וכאלה שהגיעו מברוקלין. אבל בכולם פיעמה הרוח החקרנית, הסקרנית, שנפתחת, לפעמים בחשש, לעולם ידע חדש. נתקלתי באותו האֶרוס המתמיד בכל המקומות והזמנים - התשוקה לדעת ולהבין, נשמת אפה של האקדמיה, מאפלטון ועד ימינו.

מתנגדי הקמפוסים החרדיים - המסגרות האקדמיות שבהן נהוגה הפרדה בין נשים לגברים - מתיימרים לדבר בשם כבוד האדם והשוויון, הנאורות והליברליזם. אבל אפשר לתהות: מה כל כך נאור בהתנגדות לתופעה המרגשת של אלפי נשים חרדיות וגברים חרדים המרחיבים ומעשירים את ידיעותיהם ואת השכלתם, משפרים את מצבם הכלכלי, ומפתחים את אישיותם ואת יכולותיהם? מבחינת מתנגדי ההפרדה, כל זה כנראה לא מספיק חשוב. לא חשובה גם העובדה שהרוב המוחלט של תלמידים אלה לא היו מגיעים ללמוד לולא ההפרדה. מה שחשוב הם עקרונות מופשטים כמו עקרון השוויון, בגירסה עיוורת במיוחד לשונות תרבותית ולצרכי המציאות, ומקרים אנקדוטליים כמו דלת נפרדת, או שלט מקומם.

מניסיון אישי אני מבקש להעיד: מאחורי הדיבורים הסנסציוניים על "משטר ההפרדה" ו"משטור הגוף והדעת", משל מדובר היה במחנה כפייה לחינוך מחדש בקוריאה הצפונית, מתקיימת לה הוויה אקדמית מלאה: הרצאות ותרגילים, ויכוחים ודיונים, עבודות ומבחנים, ספרייה וקפיטריה - וכן, הכול בימי לימוד נפרדים לנשים ולגברים. ההפרדה מאפשרת לסטודנטים להתרכז בלימודים ללא המתח המיני שהוא חלק מהלימודים בחברה מעורבת, על כל הנגזר מכך - במיוחד בחברה החרדית, שבה האיסורים הכרוכים במיניות רבים וקפדניים במיוחד.

מי שהמתח המיני אינו בעייתי עבורו, ואולי אף להיפך - יכול כמובן להירשם ללימודים בקמפוס הכללי. ההפרדה אינה נכפית על אף אחד. אבל כאמור, רוב רובם של החרדים, גברים ונשים, מעדיפים את המסלולים הנפרדים. זה אורח החיים שלהם, אלה אמונותיהם. הם אינם מבקשים לכפות את אורחותיהם על אחרים, אלא לאפשר להם הרחיב את השכלתם מבלי להתפשר על ערכיהם ועקרונותיהם.

מתנגדי ההפרדה מדברים, לכאורה, בשם זכותן של הנשים החרדיות לשוויון. אך שוב, אפשר לתהות: מה שוויוני בהדרת ציבור שלם, גברים ונשים, מהמוסדות האקדמיים? מה שוויוני בבעלות הפטרונית על ההשכלה הגבוהה? וכיצד בדיוק תשרת סגירת המסלולים הנפרדים את הנשים? הרי התוצאה תהיה שאלפי נשים חרדיות תישארנה בביתן, במקום לרכוש השכלה גבוהה ולפתח עצמאות כלכלית. אז מה יועילו חכמות בתקנתן?

במהלך החודשים האחרונים הנחיתי קבוצת סטודנטיות חרדיות בפרויקט מחקר שבחן את סוגיית ההפרדה המגדרית באקדמיה, והופתעתי לגלות עד כמה התמיכה בהפרדה נחרצת, נלהבת ומגובה בנימוקים משכנעים, דווקא מצד הנשים, וכולן דעתניות, עצמאיות, ומבריקות. מדוע חושבים המרצים הליברלים באוניברסיטת תל אביב שהם יודעים טוב יותר מהנשים החרדיות מה נחוץ להן?

ההפרדה משרתת אפוא את צרכי הציבור החרדי, גברים ונשים, והיא מוצעת כאפשרות, לא כחובה. מי שיחפש בקמפוס נשים כנועות ומדוכאות, יתאכזב מרות. "הדרת נשים", "משטר ההפרדה", "אכיפת משמעת" - אלה סיסמאות נבובות, קריאות קרב. מאחוריהן רוחשת מציאות של חיי קמפוס עשירים ותוססים, מציאות מרחיבת דעת ולב. והמגמה עולה וגואה, לתועלת החרדים והחברה הישראלית כולה. כן ירבו.

ד"ר יעקב בן-שמש, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il