נדחתה תביעה של מטופל גזזת שחלה בסרטן

עולה מעיראק עבר הקרנות בשנות ה-50, וכעבור שנים התגלה גידול במוחו. הוא טען שהמדינה לא יידעה אותו על הסיכונים, אבל נדחה בגלל התיישנות

מערכת PsakDinפורסם: 23.03.14 , 21:43

במסגרת הנוהל שהנהיגה המדינה בשנות ה-50 עבר ילד בן 7 שעלה מעיראק טיפולי הקרנות נגד מחלת הגזזת. שנים לאחר מכן הוא חלה בסרטן ותבע את המדינה בטענה שלא יידעה אותו על אודות הסיכונים שלהם נחשף. מדוע נדחתה התביעה?

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

במהלך העלייה ההמונית בשנות ה-50 יזמה המדינה מבצע לביעור גזזת בקרב ילדי עולים מצפון אפריקה ואסיה, שבמסגרתו נשלחו לטיפולי הקרנות. לאורך השנים חלו רבים מהם בסרטן וב-2006 התקבל פסק דין בעניין סימה ראובן, שהכיר בחובת המדינה ליידע ולהתריע בפני מוקרני הגזזת על הקשר שבין הטיפולים שעברו לבין הסיכון המוגבר לחלות. ב-2009 ערערה המדינה על קביעה זו, אך נדחתה.

התובע במקרה זה עבר את הטיפול ב-1951, וב-1996 התגלה גידול במוחו. הוא עבר ניתוח להסרתו והקרנות, אלא שגידולים נוספים התגלו בגופו גם שנים לאחר מכן.

את תביעתו הוא הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים ב-2009 וטען שהמדינה הפרה את חובתה ליידע אותו, ובשל כך נגרמו לו נזקים רבים. לטענתו, לו ידע שהוא משתייך לקבוצת סיכון היה דואג לבריאותו ביתר שאת, מבצע בדיקות תקופתיות וממליץ לילדיו להיבדק. לדבריו, הפעם הראשונה שבה נודע לו על קשר בין הטיפולים בילדותו לגידולים בגופו הייתה כאשר המנתח שטיפל בו ציין זאת בפניו.

המדינה ביקשה לדחות את התביעה על הסף בטענה להתיישנות, שכן חלפו יותר משבע שנים מאז נודע לתובע על הסיכון ועד שהגיש את התביעה. בנוסף היא טענה שכבר ב-1989 העלה התובע את עניין הגזזת בפני רופא מקופת החולים שלו, ולכן נשלח לבדיקות שונות שיצאו תקינות.

התובע היה מודע לסיכונים

השופט ארנון דראל קבע כי גם אם המדינה הפרה את חובתה, לא הייתה לכך שום משמעות במקרה זה, שכן רופא המשפחה של התובע ידע על הסיכונים והביא את הדבר לידיעתו. לדברי השופט, הרופא נקט בדיקות שלטעמו היו מחייבות, ופעולותיו שוללות את הקשר שבין הפרת החובה על ידי המדינה לבין מצבו הבריאותי של התובע.

בנוסף הסכים השופט כי התובע ידע על הסיכון כבר ב-1989, ולכל הפחות ב-1996, כאשר שוחח על כך עם הרופא המנתח שלו. משכך, בעת הגשת התביעה ב-2009 כבר חלפה תקופת ההתיישנות. התביעה נדחתה כאמור, אולם בשל מצבו הרפואי של התובע נמנע השופט מלהטיל עליו הוצאות.

לפי עו"ד עודד בולדו, העוסק ברשלנות רפואית, בעוד שניתן לעיתים להבחין בגמישות מסוימת מצד בתי המשפט בעת ניהול תביעות מסוג זה, הרי שבתחום השמירה על עקרון ההתיישנות מהמועד שבו היה לתובע קצה חוט המצביע על קיומה של רשלנות, מפגינים בתי המשפט קו אחיד וברור המציב מחסום דיוני בפני תביעות שעבר זמנן.