לאסור, להרחיק, לסגור: האלימות השתלטה על הכדורגל
האגרוף שנשלח לעבר השופט פיראס שלעאטה, צריך להיות האחרון. את התוקף יש לכלוא על פי הדין הפלילי, את הליגה יש לבטל. ולמה גם המגזר הערבי צריך לשאול את עצמו שאלות קשות? ובנוסף: ההישג האמיתי של קריית שמונה, מסר לאוהדי ארסנל ושובה של הליגה הטובה בעולם. סיכום השבת
ציון 1 - האלימות מחלחלת - בעיה כללית, בעיה מקומית
שוב זה קרה. שוב התנקזה לה התחלואה המכוערת והכואבת ביותר בתרבות הישראלית, אל תוך הכדורגל. שוב האלימות הרסה כל צידוק לקיום המשחק הזה, הפעם כששחקן הפועל תרשחיא בליגה ג' (גליל עליון) שלח אגרוף לעברו של השופט פיראס שלעאטה וגרם לאשפוזו.
שתי פעולות צריכות להינקט כעת: 1. שנתיים מאסר בפועל לתוקף. לא הרחקה בבית הדין ולא השעיה מהמשחק. שימוש בדין הפלילי, ולא בתקנון ההתאחדות. ככתוב בסעיף 378 לחוק העונשין - "המכה אדם, נוגע בו או מפעיל על גופו כוח...הרי זו תקיפה.... (המשך ב-379) התוקף שלא כדין - מאסר שנתיים". הגיע הזמן לענישה ברורה, תקיפה וחסרת פשרות באלימות בכלל, ובוודאי זו שמתרחשת בכדורגל.
2. סגירת הליגה. ההתאחדות כבר ניסתה לבטל מחזור אחד של משחקים בליגות הנמוכות, במיוחד בזו של ליגה ג' מחוז גליל עליון. אפילו היה כנס בו מדברים על האלימות. אבל זה לא עזר.
אבל הגיע הזמן גם לשים את הבעיה הרחבה יותר על השולחן - בעיית האלימות בכדורגל במגזר הערבי. אין כאן שום עניין גזעני ושום דחף לפגוע באוכלוסייה כזו או אחרת, רק מבט סטטיסטי על כמות ואופי האירועים בחודשים האחרונים. שופט מוכה בתרשיחא, כמעט פוגרום בבאקה אל גארביה, ידויי אבנים על ידי אוהדי כפר קאסם במגרש בקריית גת, אוהדי דליית אל כרמל תוקפים את אוהדי בית שאן, עימות חריף של אוהדי נצרת והשלכת אבן שפגעה בילד. וכל זה רק מדגם חלקי משלושת החודשים האחרונים.
אז שוב, אין כאן שום עניין גזעני. זו לא כוונתנו. הבעיה קיימת בחומרה עצומה גם במגזרים אחרים, בכל הליגות ובכל הגילאים. האלימות פושטת בחברה שלנו, בבתי הספר וגם אצל ההורים. אבל גם בשיח בתוך המגזר הערבי, מתחילים להבין שהגבולות מתחילים להיחצות והקו האדום נמצא הרחק מאחור.
כדורגל הוא כמעט נקודת הממשק היחידה בין האוכלוסייה הערבית ליהודית בחיי היום יום. לא חסרים היהודים שהפעם היחידה שפגשו ערבים פנים מול פנים וניהלו איתם דו שיח, הייתה במגרש כדורגל. ביציע שלהם או ממולם. לכן אלה גם הפנים הכי בולטות של החברה הערבית שנשקפות החוצה מחלון הראווה. והיא משקפת מציאות מאוד ספציפית, שלא בטוח עד כמה נכונה.
ציון 2 - משביתי שמחות בע"מ - לוח המשחקים
ביום שני האחרון ליגת העל הגיעה לשיאה העונה. אולי השיא הכי משמעותי מאז השער של ערן זהבי באצטדיון טדי ב-2010. משחק כדורגל נפלא הסתיים ב-2:3 דרמטי וכולם, החל מהשכנה שלכם ועד לאמא שלכם - דיברו על מה שהתחולל בדרבי התל אביבי בכדורגל.
ואז הגיעה השבת של אתמול. בין אגרוף אחד בליגה ג' ליום ענק באנגליה, שער של יוסי בניון והתכוננות ספרדית לקלאסיקו, ההתאחדות לכדורגל העמידה לקרב האבוד על תשומת הלב הציבורית שני משחקים. שניים בלבד. אחד ב-19:00, אחד ב-21:00. זהו, זה הכל.
הסיבה? שיטת המשחקים היוצרת יותר מפגשים בפלייאוף העליון מהתחתון. אוקיי, מקובל. אבל למה לא לעשות את משחקי ההשלמה בסוף? מדוע לעצור את רצף הדרמות והעניין בליגה, ולפעול הפוך? סיכוי יותר גדול שמחזור אחרון של שני משחקים בהם הייתה יריבות על אירופה, מיקום או מי יודע, אפילו אליפות, היו קצת יותר מושכים את העין. לפחות קיבלנו שיעור בשיווק. איך לא לשווק, כמובן.
ציון 3 - ארסנל - אלף, ודי
קטונתי מלומר דבר מה לארסן ונגר. קטונתי מלהעביר ביקורת על אחד המנג'רים הגדולים בכל הזמנים. זה שהצעיד את ארסנל במשך 17 שנה לשלוש אליפויות, ארבעה גביעים וגמר צ'מפיונס. קטונתי בכלל מלהישיר מבט בעיניו של מי שאחראי לארסנל של 03/04 - כנראה הקבוצה המלהיבה והטובה ביותר מאז הקמת הפרמייר-ליג.
אבל כן אפשר לומר דבר מה לאוהדי ארסנל (שגם מולם קטונתי), בייחוד לאחר ה-6:0 לצ'לסי אתמול: הגיע הזמן לשחרר. זה הזמן לומר שלום. הגיעה השעה להבהיר לארסן ונגר שטוב לכם יותר בלעדיו. שעם כל מה שעשה, זו השעה להיפרד. להיות בדיוק כמו האסקימוסים, לשים את הסבא האהוב על הקרחון ולתת לו להפליג אל הים הגדול.
מאזן איום ונורא מול שלוש הראשונות העונה בליגה של ארבע נקודות בלבד בחמישה משחקים ומאזן מעליב של 17:6 בשערים. תשע שנים ללא תואר. חוסר יכולת, בתפיסה ובסגנון, להתמודד באמת עם הגדולות של אנגליה או של היבשת. לא להבין שהתקפה בלבד אולי מביאה אוהדים (המנויים הכי יקרים באירופה באצטדיון האמירויות) וניצחונות, אבל לא תארים.
1,000 משחקים עברו מאז הגיע הצרפתי לארסנל. כעת על האוהדים להמתין עד לסיום העונה, לקוות לגביע בחודש במאי ואז - לדרוש שינוי. לא כל אחד הוא אלכס פרגוסון.
ציון 4 - קריית שמונה - הצלחת רבת שנים
אז כן, הייתה טעות שופט וה-0:1 של ק"ש על מכבי חיפה מרגיז לא מעט אנשים. בצדק. אבל צריך גם להסתכל התמונה הרחבה - ההישג הבלתי נתפס של ברק בכר, איזי שרצקי וק"ש. הישג גדול יותר אפילו מהאליפות לפני שנתיים - היכולת להיות בצמרת שלוש שנים רצופות.
| קבוצה | 11/12 | 12/13 | 13/14 | מצטבר |
| מכבי ת"א | 55 | 80 | 66 | 201 |
| קריית שמונה | 73 | 53 | 47 | 173 |
| מכבי חיפה | 58 | 67 | 44 | 169 |
| הפועל ת"א | 59 | 58 | 39 | 156 |
| בית"ר ירושלים | 50 | 39 | 30 | 119 |
אם לוקחים את שקלול העונה הנוכחית יחד עם שתי העונות הקודמות, מבינים את גודל ההצלחה של ק"ש: 173 נקודות, מקום שני רק ל-201 המצטברות של מכבי ת"א במקום הראשון ולפני ה-169 של מכבי חיפה. הפועל ת"א רביעית עם 156 והצלע הרביעית ב-"ארבע הגדולות של הכדורגל הישראלי", הלא היא בית"ר ירושלים, נמצאת בכלל מאחור.
יש לא מעט השגות לגבי דרך הניהול של איזי שרצקי, אבל עם התוצאות הללו איש לא יתווכח. העקביות, הדרך, ההתמדה והניווט הנכון של ברק בכר, מחוללים פלאים בצפון. להביא אוהדים למגרש? זה כבר בלתי אפשרי.
ציון 5 - אנגליה, התגעגענו
היה זה עונג שבת של ממש. רק להישען אחורה על הספה, כשבחוץ מזג אוויר חלומי, ולהתמוגג מיום ענק של כדורגל. ה-0:6 של מוריניו על ונגר, ה-0:5 הנוסף העונה של סיטי, ה-3:6 של ליברפול ועוד הופעה של החלוץ אולי הכי לוהט בעולם (סוארס), וכמובן - השער של וויין רוני, שעשה א-לה דייויד בקהאם מ-1995.
גם בספרד יש שביעיות ושישיות של ברצלונה או ריאל מדריד, בגרמניה יש את הכדורגל המדהים של באיירן מינכן, אבל אין על הליגה האנגלית. לא של העונה. קצת קשה להסביר למה זה בדיוק. אולי זו איכות הצילום והסיקור, אולי האוהדים במגרשים, אולי האצטדיונים. או אולי העובדה שגם משחק "לא מעניין" כביכול על הנייר, כמו בין אברטון לסוונזי, הופך לדו קרב מרתק שמסתיים ב-2:3. ואולי זו פשוט הנוסטלגיה. מסתבר שזו הליגה הטובה בעולם. כאילו שלא ידענו את זה.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
צפו: כל התמונות ממרתון ירושלים 2014
צפו: מה אפשר לעשות עם צלחת פריזבי במגרש כדורסל
צפו: שחקן קולע 4 שלשות ב-23 שניות
צפו: מה קורה במשחק כשהכדור עובר לשוער בין הרגליים
