ומה עם אהוד ברק?

מערכת המשפט היא הממונה על הצדק במדינה. כלל ראשון הוא שכדי לייצר צדק צריכים להיות תנאים שוויוניים. בהיעדר שוויון, נוצר עיוות המשבש את עשיית הצדק. זה המצב עם הקלטות של פרשת הרפז. מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, טעה כאשר עם היוודע לו שבלשכת שר הביטחון לשעבר אהוד ברק הושמדו/התקלקלו/אבדו הקלטות - הוא לא פסל גם את הקלטות של לשכת הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי מלשמש כל מקור של עדות.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

אל תדירו את החרדיות מהאקדמיה / יעקב בן-שמש

רדו מהגג שלי / שאדי סידר

יאמרו המתנגדים לטיעון שוויוני זה: הרי כל רוצח, אנס או גנב יכול לטעון שעד שלא תתפסו את כל הפושעים, יהיה זה עיוות דין שתטפלו דווקא במקרה שלי. במקרה של פרשת הרפז, הטיעון כמובן אבסורדי. התביעה לשוויוניות בפני החוק נוכח מצב הקלטות סבירה והגיונית. במצב הנוכחי, צודק דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו שהמשיל זאת לחוקרים ולשופטים הפועלים רק בצד אחד של המגרש. מבקר המדינה הקודם העניק אפוא פרס למשמידי הוכחות וראיות, תהא הסיבה אשר תהא.

לפיכך, הגם שהמרצע כבר החל לצאת מהשק, אין זה מאוחר עדיין שהיועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, שכידוע התנגדו ממושכות להמשך החקירה, יעצרו אותה בעודה באיבה. הא-סימטריה שנוצרה בראיות משבשת את היכולת להוצאת הצדק לאור.

צידוק עקיף נוסף להסרת הנושא מסדר היום הוא התנהלותו האישית המשפטית הבעייתית של ברק בעבר. נראה שכושרו לחמוק מכל נשיאה באחריות על שגיאותיו ומחדליו גורמת אי-נחת אפילו לאוהדיו. היציאה ה"נקייה" מפרשת צאלים אצל מבקרת המדינה דאז, ההתחמקות מפרשת העמותות בבחירות במפלגת העבודה ולראשות הממשלה, הסטת כל האחריות על מחדלי אירועי שנת 2000 של הרג 13 אזרחים ישראלים ערבים על השר לביטחון פנים דאז, למרות שברק היה ראש הממשלה שאמור לשאת באחריות העליונה.

יש חשיבות רבה להטיל זרקור על דפוס פעולה זה, שמונע אפילו מהמערכות המשפטיות להוציא את הצדק המלא לאור. זהו דפוס פעולה פחדני וחתרני, שצריך לכרסם ולהציק לחברה המשפטית והאזרחית. וכאשר בחברה האזרחית דמוקרטית מדובר, אין להתעלם מהעובדה שלברק אחריות - כמו למספר מנהיגים פוליטיים בכירים אחרים - לתרבות הציניות, המניפולציה והניכור שפשתה בחברה שלנו. מי שמגייס אנשים למטרותיו, ולאחר מכן משליך אותם בציניות ככלי שאין בו חפץ, מי שאומנתו היא המידור וההטעיה, מי שההישרדות הפוליטית היוותה נר לרגליו והציבור מאס ומואס בשיטותיו ובשיטות מרעיו, אל לו לשים עצמו כתמרור של צדק ואור.

מכל הטעמים הללו, משפטיים, ציבוריים וערכיים כאחד, ייטיבו לעשות פרקליט המדינה והיועץ המשפטי בהצגת הכשלים שהיו בפרשה, ויימנעו מלהעבירם למישור הפלילי של צד אחד בלבד, בהיעדר ראיות נגדיות - שהושמדו או נעלמו. מתן פרס לאחראים להתחמקות ממיצוי האמת יפגע פגיעה קשה במרקם הצדק והחברה בישראל.

ד"ר ענת מאור, לשעבר ח"כ מטעם מרצ

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il