מעורטלות: הצד האפל של החשפניות בישראל
תביעה לזכויות פנסיוניות, שהגישה צעירה שרקדה במועדון במרכז, מאפשרת הצצה נדירה לעולם המסויט של העוסקות בתחום: מדמי הניקיון, דרך הפרשת הסכומים הגבוהה לבעלים ועד לקנסות. החיים בעירום נחשפים
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
שם התובעת נאסר בפרסום, כך גם שם המועדון הנתבע. עם זאת, פסק הדין מציג לפרטי פרטים את אופי העבודה במועדוני החשפנות, שיטות ההעסקה של החשפניות במועדונים הללו והשטח האפור שבו מתנהלים המועדונים בכל הקשור להסדרי ההעסקה והתשלומים. בתחום הזה, מתברר, זכויות עובדים אינן דבר שנהוג להעניק, כך גם הדיווח לרשויות המס. פסיקת בית המשפט הנוכחית מבקשת עתה לחייב את מועדוני החשפנות לקיים את מלוא הוראות משפט העבודה ולהעניק לחשפניות תנאים וזכויות כעובדות מן המניין.
התביעה של מיכל (שם בדוי) החשפנית לשעבר נגד מעסיקיה - מנהלי מועדון חשפנות במרכז הארץ - הוגשה לפני כשלוש שנים וכללה גם סעיפים של הטרדה מינית וקיום יחסי מין תוך ניצול מרות, וכן שימוש בתמונות עירום באתר האינטרנט של המועדון תוך פגיעה בפרטיות. במהלך המשפט חזרה בה מיכל מהתביעה על הטרדה מינית. בנושא השימוש בתמונות, דחה בית המשפט את טענותיה. השופטת לא חסכה ביקורת מהחשפנית על עדותה "המתגלגלת", כלשונה בנושא התמונות וההטרדה. ועם זאת, למרות הביקורת, פסקה בנושא יחסי העובד-מעביד כי החשפנית זכאית לפיצויים.
החלק העוסק ביחסי העבודה מרתק ושופך אור על התנהלות מועדוני החשפנות בישראל. לטענת המתלוננת, היא עבדה כחשפנית מאוגוסט 2009 ועד נובמבר 2010. בין הצדדים התעוררה מחלוקת סביב החוזה, אך גם החשפנית וגם המועדון לא הציגו חוזה בפני בית המשפט. לטענת המועדון, החוזה היה סטנדרטי והושלך לפח לאחר שהתובעת עזבה את מקום עבודתה. בכל תקופת ההעסקה, טענה החשפנית, לא שילם המועדון שכר ולא העניק לה זכויות.
כראיה להיותה עובדת מן המניין, סיפרה מיכל כי אחד הנהלים החשובים במקום הוא איסור עבודה במקום אחר וכי המועדון מרוויח מהעסקתן של הרקדניות באמצעות גביית 100 שקלים מכל לקוח, בעבור כניסה וכוס משקה ראשון. לדבריה, היא הופיעה על במה עם עזרים שרכשה מהמועדון, לרבות ביגוד, את המוסיקה ניגן תקליטן של המועדון, נקבעו ישיבות וחזרות שאליהן חויבה להגיע, והיא הועסקה שישה ימים בשבוע במשרה מלאה מבלי לקבל שכר אלא רק תשרים מהקהל, ומבלי לקבל זכויות סוציאליות.
לא מספיק לרקוד על עמוד
בעלי מועדון החשפנות, מצדם, טענו בבית המשפט כי החשפניות אינן עובדות במקום, אלא רק משכירות את שירותי החדרים. לטענתם, בהסכם הסטנדרטי הנחתם עם החשפניות אין שעות שקבועות מראש, אין כללי משמעת מה מותר ומה אסור, אלא רק רמת הסדר שמתאים למקום. "אם מתאים לה, היא יכולה לבוא לרקוד, ואם לא מתאים לא תרקוד". החשפנית, טענו אנשי המועדון, "בסך הכול מתארחת במקום, ולכן אם ברצונה להציג את עצמה וגופה, המקום מעניק לה את הבמה. אם היא מעוניינת לרדת מהבמה לברכי הלקוחות, היא הולכת, ומי שלא מעוניינת לא הולכת. בישיבה השבועית, ביום חמישי, שואלים לשלומן של הבנות ואם יש בעיה, ואם מישהי לא תעבוד לפני הנהלים ייאמר לה לא להגיע".
בנוגע לתשלום טען המועדון כי רוב הכסף שמקבלת החשפנית מועבר לה בתמורה לריקוד עם הקהל. אם תרקוד על עמוד על הבמה ולא תרד לקהל, "כנראה לא תצא עם כסף. אבל אין אף אחת שיכולה לרקוד 7-6 שעות על עמוד". לטענת המועדון, "הלקוח משלם 100 שקלים לכניסה ולמשקה ראשון, הופעה על במה נמשכת כשלוש-ארבע דקות (באורך שיר), אין יומן עבודה אלא סידור עבודה וכל חשפנית מוזמנת ביום חמישי לרשום מתי נוח לה להגיע. עוד טען המועדון, כדי להוכיח את עצמאותן המקצועית של החשפניות, כי הן בוחרות בעצמן את השיר, הבחורות החדשות מקבלות שיעור של כוריאוגרפית מטעם המקום. חשפנית ותיקה היא שמסייעת לחדשות, ומנחה אותן מה ואיך לעבוד. המועדון משלם לאקו"ם עבור המוסיקה".
"300 שקלים לחדר פרטי"
בשל המחלוקת ולאור העובדה כי לא הוצג חוזה בפני בית המשפט, נקראה למתן עדות חשפנית נוספת במקום. ש' סיפרה כי הכירה היטב את התובעת שישבה לידה כמעט מדי יום ושעות העבודה של השתיים חפפו. לדבריה, לקוח יכול לזרוק לחשפנית 20 שקלים כשהיא רוקדת, ויכול שלא. הלקוח משלם כשהחשפנית רוקדת על ברכיו והוא נוגע בה - כך מתרחש 90% מהזמן על הספות במועדון. "יש בנות שעושות חדר פרטי", סיפרה ש', ואז גובה החשפנית מהלקוח 300 שקלים, 100 שקלים מתוכם היא מפרישה למועדון עבור החדר השכור.
בכל שבוע, טענה העדה, משלמות החשפניות דמי ניקיון למנקה מהטיפים שקיבלו, ומקבלות הנחה על שתייה ואוכל. מי שלא עבדה בצהריים נדרשה להגיע לישיבת צוות, המנהלת קבעה שעות וימים לכל אחת, והסידור היה נרשם ביומן. "מי שלא הגיעה ליום שלה, איחרה/לא מתלבשת כמו שצריך/לא סיימה בחדר פרטי, משלמת קנס והולכת הביתה". בכל יום חמישי, סיפרה, הגיעה תופרת למקום והחשפניות קנו את התלבושות באופן אישי. "ביום העצמאות היה בגד קולקטיבי לכל הבנות שנשאר אצלן". מנהלת המקום, סיפרה העדה, "הייתה מזמינה את הבנות לחזרות ואת המוסיקה ניגן תקליטן של המקום לפי בחירת המנהלת. החשפניות יכולות להביא את המוסיקה שלהן והמנהלת היא שהחליטה אם היא מאשרת. סוגי המופעים נקבעו על ידי ההנהלה".
שופטת בית הדין לעבודה, שרה מאירי, קבעה בפסק הדין כי השתכנעה שמדובר ביחסי עבודה לכל דבר, ופסקה פיצויים לחשפנית. "עיקר הדבר לטעמנו הוא שהתובעת השתלבה בעיסוקה בלבת עיסוקה של הנתבעת", נכתב בפסק הדין. "בנסיבות אלו, ומשלא קיבלה שכר עבודה מחד, ומאידך ברי כי לא הגישה חשבונית לנתבעת ומשברי כי היה עליה להתאים עיסוקה לדרישות הנתבעת והמנהלים מטעמה (באופי העיסוק, במיקום, בזמן, בתלבושת, באופן הריקוד על הבמה, בשימוש בחדר הפרטי, בתשלום לריקוד בחדר הפרטי), והגם שעסקינן בתקופת עבודה לא ארוכה, ממכלול הנסיבות שתוארו קובעים אנו כי עסקינן ביחסי עובד-מעביד בין
התובעת לנתבעת, כהלכות הנהוגות בבית דין לעבודה". גובה הפיצויים: 50,898 שקלים."זהו מקרה ראשון בארץ, שבו בית משפט קובע כי ישנם יחסי עובד-מעביד בין מועדון חשפנות לחשפנית", אמר בתגובה פרקליטה של החשפנית, עו"ד גיא אופיר. "פסיקה זו מבין הראשונות, קדמה לישראל פסיקה תקדימית של בית המשפט בניו יורק. יש לקוות כי בעקבות פסק דין זה, חשפניות נוספות יאזרו אומץ, ידרשו את זכויתיהן כעובדות, ונוהג השוק ישתנה בעקבות שינוי המגמה".
לדברי עו"ד אופיר, משמעות החלת משפט העבודה אינה מצטמצמת לחובת תשלום שכר מינימום, "אלא מוטלת על המעסיק החובה לקיים את מלוא הוראות משפט העבודה, לרבות קיום חוק מניעת הטרדה מינית, ותשלום מלוא הזכויות הסוציאליות לעובדת החשפנית. ואם למישהו לא ברור, אז כן, גם לחשפנית יש את הזכות שלא יגעו בה בצורה מבזה, או בצורה שאינה מקובלת עליה".
לפנייה לכתב/ת 
