מסי גדול יותר ממראדונה / טור

למרות שעדיין לא הניף גביע עולם, ליונל מסי הוא לטעמי כבר עכשיו הכדורגלן הגדול בהיסטוריה. בשאלה העולה בתדירות מסי או מראדונה, אני בוחר בפרעוש. ולא שכחתי את פלה על שלוש זכיותיו בגביע העולם, הראוי גם כן להיכנס ליישורת הסופית של המועמדים לתואר הגדול מכולם.

עוד על הקלאסיקו הנדיר:

• 3:4 מדהים לברצלונה על ריאל מדריד
• מרטינו: "חשבו שאנחנו מתים"
• בארסה עדיין המלכה / טור
• עיתוני ספרד: "קלאסיקו מהחלומות, למוזיאון"
  

קודם כל, שיהיה ברור: מדובר בבחירה בין שחקנים שדרגת הציון של כל אחד מהם היא לא פחות מ-"10". כל אחד אגדה בחייו. ולכן, גם אם מסי הוא טעמי האישי, כל בחירה אחרת של מראדונה או פלה לגיטימית בהחלט.

שני הענקים הארגנטינאים יחדיו(צילום: גטי אימג'ס)

בשנים האחרונות למדתי להמתין בדריכות לשידור כמעט כל אחד ממשחקיו בטלוויזיה. הופעותיו הם בגדר הצגות של שחקן כל-יכול הממציא את עצמו בכל פעם מחדש. בלמעלה מ-50 השנים שבהן אני צופה בכדורגל, יצא לי לראות בגודל טבעי גם את מראדונה (את פלה ראיתי בגודלו האמיתי רק בביקורו בארץ, כך שזה לא ממש נחשב), אך מעולם לא ראיתי שחקן כה מושלם כמו מסי.

מסי ומראדונה הם שחקנים מהירים מאוד בעלי שליטה אבסולוטית בכדור. על מראדונה נהוג היה לומר כי הוא "דיבר" אל הכדור, וזו הגדרה לא מוגזמת. גם מסי מדבר ומתכתב עם הכדור אבל היתרון שלו הוא ביכולת קבלת ההחלטות תוך חלקיקי שנייה, החלטות אשר לעיתים מתגלות כגאוניות וכאלו המפרקות הגנות, ממש כמו הבישול לאינייסטה בשער הראשון אמש. לעיתים נדמה כי למסי יש "שלוש עיניים", הראייה המרחבית שלו עולה אף על זו של מראדונה.

מסי. חשוד בעין נוספת (צילום: AFP)

מסי ומראדונה הם מנהיגים אך בצורה שונה. מראדונה היה רודן בנבחרת ארגנטינה, מסי לעומת זאת פשוט מקבל כבוד מחבריו. הוצאה של כל אחד מהם מהנבחרת, משולה להוצאה של חצי קבוצה.  

במונדיאל 1986 הזדמן לי לראיין את חורחה ולדאנו שנחשב אז למספר 2 בנבחרת ארגנטינה. ולדאנו לא התבייש להגיד שהוא וחבריו לקבוצה למעשה משרתים את מראדונה על כר הדשא: "החלטנו שהחודש הזה, כולנו מוותרים על האגו שלנו ומשחקים עבור מראדונה, כדי שיביא לנו את הגביע". והוא אמנם הביא.

נבחרת ארגנטינה במונדיאל 1986. כולם עבדו בשביל דייגו(צילום: GettyImages)

בברצלונה, מסי מהווה את הדבק בקבוצה. אפשר לראות אותו בכל מקום בהגרש, אפילו בהגנה, דבר שאגב היה מקובל גם אצל מראדונה. זהו אחד ההבדלים הבולטים בין השניים, מראדונה נהג להשתלט על המשחק בעוד מסי איננו כופה את עצמו על האחרים.

אחד היתרונות הבולטים של מסי הוא בתפוקה - כשהוא עוד לא בן 27, הוא הספיק כבר לשבור כמעט כל שיא אפשרי ולספק מספרים מפלצתיים כמו 60 שערים בעונה. בנוסף, למרות ששניהם אינם גבוהים, מסי נוגח טוב יותר בזכות התזמון המושלם שלו.

מסי. מספק תפוקה, ועוד איזו תפוקה(צילום: רויטרס)

שניהם חתומים על רגעים פנומנליים. מראדונה זכה בתואר "שער המאה" על הסלאלום המפורסם מול נבחרת אנגליה ברבע גמר המונדיאל במכסיקו דקות ספורות לאחר שהבקיע את שער "יד האלוהים". מסי עצמו כבר הספיק לחקות את דייגו כשבקטגוריה הזו זכור במיוחד השער שלו מול חטאפה.

יתרון נוסף של מסי הוא באופי הכדורגל כיום. שיטות האימון העכשוויות יוצרות שחקנים מהירים וחזקים יותר. ייתכן שלו מראדונה היה משחק בתקופה הנוכחית הוא היה עושה עוד צעד קדימה.

במשחק אחד הוא כבש גם את השער היפה ביותר וגם את השער השערורייתי ביותר(צילום: GettyImages)

וכמובן ישנו גליון ההתנהגות. בעוד מסי נותר טהור (ואל תזכירו לי את ענייני המיסים), מראדונה התאפיין בהתנהגות שכונתית לאורך כל הקריירה ולאחריה. הוא שיקר עם "יד האלוהים", נהג לצרוך קוקאין, התמכר לחומרים אסורים והפגין מעורבות פוליטית לטובתו של שליט קובה, פידל קסטרו. ההתנהגות של הילד הטוב מסי מביאה כבוד יותר לענף הכדורגל. 

גאון אבל שערורייתי(צילום: GettyImages)