מה תעשה כשתהיה גדול? כסף - והרבה!

הפוסט הזה נתקע לי חודשיים בצינור היצירתי וסירב לצאת בגלל הסיבה הכי מטומטמת: לא הצלחתי לחשוב על פתיחה מתוחכמת לנושא. הבוקר התמרד הצד השפוי שלי כנגד המחדל ונזף בי: ונטורה, דבר פשוט. דבר מהבטן. הנה אני מתחיל.

הורים, אני חושב שחשוב שתדברו איתם על קריירה ועל קריירות. אני חושב שזאת נקודת מפגש משפחתית טובה עד מצויינת, גם אם יש לך ילד ביסודי וגם אם יש לך ילד מתבגר. עכשיו תעשו מקום למשפט הכי חשוב: תרבות הצריכה ממלאת את הראש של המתבגרים שלנו במבול של שטויות אודות בחירה נאותה של מקצוע ומסלול לימודים. חלק מנהר החרטא הזה סתם מעצבן, וחלקו מכיל קונספציות שהן אשכרה מזיקות.

<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים>>

הכתבות האחרונות של גיל ונטורה בערוץ הורים :

בלי יועצות שינה: תחזירו את ההורות לעצמכם

מיילי סיירוס, רדי מהבת שלי!

להישאר ביחד בשביל הילדים: טוב או רע?

7 שינויים שיהפכו אתכם להורים מאושרים יותר

ואני לא חושב שיש עוד נושא תעסוקתי שבו המוח נרדם ומסמם את עצמו בכזו מהירות כמו הקשר בין קריירות וכסף (כסף שווה אמצעי חליפין נפוץ. פותח על ידי הסינים לפני הרבה מאוד זמן. נוהג לרשרש). בכל שנייה שאתם לא מדברים איתם על קריירה וכסף, כל אימת שאתם לא חולקים איתם מעדנות את נסיונכם בתחום, מישהו אחר משתלט על המוח הרעב והפנוי שלהם, ומלעיט אותם בקלישאות שיוצרות עבדים אומללים, ולא בני אדם ששולטים בגורלם. הגזמתי? ניפגש בסוף הכתבה. הספירה לאחור מתחילה עכשיו.

לימודים פרקטיים? סתם בולשיט

קחו למשל את מיתוס "הלימודים הפרקטיים" או בניסוח החלופי "התואר שמכין אותך לשוק העבודה". נשים לרגע בצד את הקריזה המפעפעת בי כל אימת שאני שומע מקבץ פרסומות חרטא בנושא, ונדבר על מוחו הבתולי של המתבגר שלכם. אט אט מתנחל לו מסר מעוות ומזיק בראשו - הלימודים שלך חייבים להיות פרקטיים. פרקטיים שווה עבודה שווה משכורת טובה שווה הרבה כסף שווה חיים ורודים (להכפיל בשתיים ולא לשכוח להעביר אגפים).

המלצות עם בסיס מחקרי איתן יותר כגון "תתמקד במשהו שאתה אוהב" או "כדאי שתתעמק בתחום שאתה חזק בו ממילא" - הס מלהזכיר. אל תפריעו לנו עם השטויות הפסיכולוגיות הללו בשיחת המבוגרים. אנחנו מדברים עכשיו על כסף, וכסף זה עניין רציני.

אז מכיוון שאני בטוח שלנעול מראש את מסלול הלימודים שלך אך ורק על מקצוע "מכניס" היא אחת הדרכים הבטוחות ביותר לגמור תפרן, הייתי רוצה לספק לך, ילד שלי, כמה תובנות אלטרנטיביות על הקשר שבין לימודים, השכלה גבוהה וכסף. ראשית כל, הייתי רוצה להבהיר: אין לי שום דבר נגד כסף. היו לי פה ושם מערכות יחסים משמעותיות עם כסף ואני בהחלט בעדו.

רק חשוב לי, ילד יקר שתפנים שתי נקודות קומון סנס בסיסיות. ראשית, החיבור הקתולי שמוכרים לך בין תחום הלימודים והאפשרויות לעתיד כלכלי מתוק הוא חיבור פיקטיבי ברובו. שנית, הנטייה להתעלם מהרצונות ותחומי העניין הטהורים שלך מהווה בחירה שתבזבז לך קילומטרים ארוכים של דולרים. תיזהר, באמא שלך, תיזהר. שב בנוח על הספה, ילד שלי. אנחנו עומדים לפרט.

תחום העיסוק שלך לא אחראי על ההכנסה הכספית שלך. אתה אחראי עליה. בתוך קהילת מעצבי האתרים, למשל, ישנם אנשים שמוציאים את לחמם בקושי מר, ויש כאלה ששמש הפלוס זורחת בחשבונם. זה לא קשור בשיט למיומנות שבה הם מרפרפים על פני העכבר. אותו כלל תופס גם לקהילת המהנדסים, המורים, אנשי המכירות והרוצחים השכירים.

ההכנסה הכספית שלך תהיה קשורה הרבה יותר ליכולת שלך לקשור קשרים בין אישיים, לזהות הזדמנויות טובות ולהמשיך לחפור ולקדוח עד שתמצא הזדמנויות כאלה, להתמיד בביצוע המטלה (כל מטלה). עוד מאפייני אישיות שיפנקו את חשבון הבנק שלך? בבקשה: להפסיק להסתמך על ישועה מבחוץ, להשתמש ברגשות כמקור מידע ותו לא, להניח לאגו ולהיות ענייני, ותמיד תמיד תמיד לנסות להיות יצירתי.

מקפצת הממון הטובה ביותר היא זו שעדיין לא חשבו עליה. אתה יודע מה, מתבגר מתוק שלי? כל הרשימה המפנקת הנ"ל יכולה להימצא במידה שווה גם בתוככי קרדיולוגית, גם במוחה של גננת, אפילו אצל... פוליטיקאית, זמרת וכוכבת ריאליטי. נסכם את הנקודה בחזרה על המנטרה הפותחת: המקצוע שלך לא אחראי על ההכנסה הכספית שלך. אתה אחראי עליה

מה תעשה כשתהיה גדול? מה שאתה אוהב

וכעת לנקודה השנייה: אל תתעלם מהרצונות והחלומות האישיים שלך כשאתה בא לבחור מסלול לימודים. במלים אחרות, נגנב לך השכל, ילד? ללכת על תחום לימודים שאתה לא ממש אוהב?

אני יודע שכל המבוגרים מדברים איתך גדולות ונפוחות על כלכלה ושוק העבודה ומציאות משתנה ומי הזיז את הגבינה של אחותך, אבל תרשה לי לתרום את הזווית של הפסיכולוגיה לישיבת ההנהלה התוך-נפשית הזו. פסיכולוגיה, בניגוד לדעה הרווחת, לא קשורה רק ל"בוא נדבר על זה". פסיכולוגיה עוסקת בעיקר במציאת חוקיות בנפש ובהתנהגות האנושית. חוקיות, נערי, חוקיות.

אז הנה חוקיות מעניינת שמצאנו ונראה שהיא אפילו קשורה קצת לשאלת "מה אעשה כשאהיה גדול" שאתה מתחבט בה - אנשים שעושים לאורך זמן דברים שהם לא כל כך אוהבים מתפקדים חרא. או שהביצוע שלהם לקוי, או שהדימוי העצמי שלהם יורד, או שהכשירות הקוגניטיבית שלהם הופכת פחות גמישה (התכוונתי לומר שמתייבש להם המוח, נערי, אבל תודה שהניסוח הקודם נשמע מקצועי לאללה).

אז מה קורה לילדים רעים שבוחרים מקצוע שהם לא אוהבים רק כי הגדולים אמרו?

הם מתפכחים אחרי כמה שנים אבודות בחוג לכלכלה/מחשבים/רפואה ומחליפים תחום (ומפסידים כסף), הם הופכים מתוסכלים ועצובים והולכים לפסיכולוג או מאמן או קורא בקלפי טאקי (ומפסידים כסף) או שהם פונים לערוצי פיצוי אחרים לסתום את החסך כגון מכוניות, שופינג, בילויים, וסטוצים (ומפסידים המון המון כסף). מה אתה אומר אחי על הפרדוקס המודרני הזה? רצים מהר אחרי הכסף - והכסף רק מתרחק. עוד שתי תובנות כאלה ואני מוציא ספר הדרכה רוחנית.

ילדה שלי חכמה, ילד שלי מקסים, תחלישו בבקשה את הווליום של המחשב. תקשיבו לעצמכם, גם אם אתם לא שומעים בהתחלה שום דבר. הדרך להיות איש גדול, עם מקצוע של גדולים ופאסון של גדולים עדיין עוברת דרך השאלות הפשוטות: ממה אני נהנה? במה אני טוב? מה חשוב לי?

לא בטוח שאתם יכולים לשלוף עכשיו תשובה לשאלות האלה, אבל בואו תתחילו. לאט. אין לחץ. אני בינתיים אלך למטבח. נארגן לנו משהו לאכול.

גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה, מרצה ומדריך בפיתוח מיומנויות של חשיבה יצירתית וחשיבה פסיכולוגית . הוא אף פעם לא נגמל מההערצה שלו לביטלס