משה דיין לסגן נשיא ארה"ב: נעלבתי מכם. שרון: לא ניסוג מיו"ש, תאבדו את המזה"ת
אותם פחדים, אותם איומים, אותן קלישאות. במסמכים שנחשפים 35 שנה להסכם השלום עם מצרים עסקו רבות במשבר עם ארה"ב ובעניין הפלסטיני: "שכנות כן, שלום כן, אבל אדמות! פיסת ארץ כזו שבה תלויים כל חיי ילדינו!" רתח בגין, אחרי שמחלתו נחשפה בטלוויזיה: "אחד הדברים המכוערים בעולם"
הביטחון מול הטרור הפלסטיני, נסיגה משטחי הגדה המערבית, חשדנות מסוכנת, ממשל אמריקני שנתפס בארץ כלוקה בעיוורון, סכנת פיצוץ. כל זה מתאים לתיאור המצב המדיני בימינו, אבל זה גם בדיוק מה שהיה לפני 35 שנה, בימי המשא ומתן לשלום בין ישראל למצרים. ארכיון המדינה חושף היום (ד') מסמכים היסטוריים ומזכרים סודיים מהתקופה המדינית הדרמטית.
המסמכים נחשפים:
השלום ב-79': 'מדינה פלסטינית - סכנה לעולם' /
המגעים שלפני
בגין לסאדאת: דבר עם החבר שלך, פרס /
12 יום בקמפ דיוויד
חלק נכבד מהחומרים עוסק בסוגיה הפלסטינית. נשיא מצרים אנואר סאדאת, כמנהיג האומה הערבית, עמד בפני לחצים גדולים מצד מדינות ערב, לפתור גם את בעיית השטחים. הנושא הוביל למשבר, עד למציאת הנוסחה שאפשרה לדלג מעל המוקש העצום - ולהשאירו לדורות הבאים.
"עלינו לעשות שלום עם הערבים, לא איתכם"
ב-2 ביולי 1978 נועד שר החוץ משה דיין בירושלים עם סגן נשיא ארה"ב וולטר מונדייל. היחסים בין ישראל לארה"ב היו מתוחים כי בניגוד לציפיות לאחר ביקורו של סאדאת בישראל, לא הושגה התקדמות ממשית. האמריקנים לחצו את ישראל לסגת, סאדאת תבע נסיגה גם בגדה המערבית.
הלחץ האמריקני לנסיגה, טען דיין, מסבך את המו"מ. "אין זה מתפקידי לבקר את הנשיא ואם ירצה ראש הממשלה יעשה זאת", השיב דיין, "אין פירוש הדבר שאני לא מודאג ולעתים מרגיש נעלב ממה שנאמר בבית הלבן. עלינו לעשות שלום לא עם ארה"ב אלא עם הערבים, ואינכם מסייעים לכך במידה רבה. הרבה נובע מחמת מדיניותכם המוטעית".
סוגיית הגדה, טען דיין, היא מנוף סחיטה על ישראל. "תחושתי שסאדאת חש שאינו יכול לעשות שלום נפרד הן לגבי סיני והן לגבי הגדה המערבית, אלא אם כן יצליח להכניס את חוסיין. סאדאת לא יחתום על הסכם שלום וימשוך אותנו ויסחט ויגרום לכם לסחוט אותנו וכשתיפתר בעיה אחת, יעלה אחרת. ונהיה במשך כל הזמן בצד הלא נכון".
סגן הנשיא מונדייל השיב: "דעתנו היא שיהא אשר יהא התהליך בגדה המערבית, צריך להיות קשר עם ירדן".
דיין מתח ביקורת על הסגנון האמריקני, המבקש, לטענתו, להכתיב לישראל כיצד לפעול. "אתם מנסחים את התשובה ואומרים לנו היכן לחתום. אנחנו מחפשים דרך להמשיך במו"מ, ויש לנו בצד אחד סאדאת אך גם ישנו ראש הממשלה בגין". השאלה העיקרית, אמר דיין, היא אם יסכים סאדאת לחתום על הסכם גם בנוגע ליהודה ושומרון או לפחות בעזה, או ימתין עד שירדן תצטרף.
67? חס וחלילה
בתום הפגישה עם דיין הוזמן מונדייל לישיבת הקבינט בירושלים. סגן הנשיא הזמין את שר החוץ הישראלי למפגש פסגה בלונדון, שם צפויה מצרים להגיש את תוכנית השלום שלה. הדיון כאילו לקוח מהמו"מ המתנהל היום. הטיעונים אותם הטיעונים, החרדות אותן החרדות, אפילו הקלישאות זהות. "אני אומר כאן מסביב לשולחן את מה שאנחנו שומעים מהצד השני", אמר דיין, "תנו את יהודה ושומרון לירדן, תנו לנו את רצועת עזה, ורק אז ננהל מו"מ. הוציאו את אנשיכם משם, ורק אז ננהל מו"מ".
יגאל הורוביץ, שר התיירות והמסחר, נטל את רשות הדיבור: "אני יודע מלחמה מהי. במלחמה האחרונה איבדתי אחיינית ואחיין ושני בניי נלחמו בה. על כן אני מוכרח לומר לך, אדוני, שלמרות שייתכן ונאכזב את ארה"ב ושאר העולם, אסור לנו לשוב לקווי 67' ואנחנו מוכנים לקחת את הסיכון, גם אם תהיה מלחמה, לא נחזיר שוב את השטח 30-20 ק"מ מתל אביב. מלחמת יום כיפור תהיה משחק ילדים בהשוואה למה שיהיה לנו אם נחזור, חלילה וחס, לאותם הקווים".
"עמדתנו תמיד הייתה ששלום הוא אינטרס ישראלי", השיב מונדייל. "אלו הם מנהיגיך שתמיד אמרו שניצחונות בשדה הקרב הם תמיד זמניים. מעולם לא תבענו נסיגה מלאה לקווי 67', ברור שהקווים הללו נתונים למו"מ ושיהיו מקובלים עליכם, מעולם לא ניהלנו מגעים עם אש"ף, הם מחוץ לתמונה. לא יהיו מגעים כל עוד לא יכירו בקיומה של ישראל ויקבלו את 242. למען האמת, אנחנו מתנגדים למדינה פלסטינית עצמאית, אנו לא רוצים בכך. אנו רוצים חיבור כלשהו באמצעות המגעים עם ירדן".
"אל תדחקו את ישראל לפינה"
שר החקלאות אריאל שרון פצח במתקפה נגד הממשל: "מוזר בעיניי להיות שייך למדינה היחידה בעולם שעדיין צריכה להצדיק את עצם קיומה ואת זכותה לביטחון", אמר למונדייל. "הטרור הפלסטיני לא החל אחרי מלחמת העצמאות ב-48', היו לנו מאות על גבי מאות של נפגעים בשנות ה-30. בשנת 29', בשנת 21', בשנת 1920".
בימינו שר הביטחון משה יעלון מבקר את ההתנהלות האמריקנית באוקראינה, אז טען שרון שבקמבודיה ובלבנון הוכח שאין לסמוך על ערבויות ביטחוניות אמריקניות. "הערבויות שקיבלנו בשנת 57' כשנסוגונו מסיני, לא עזרו לנו ב-1967".
"נולדתי חקלאי", סיכם שרון את דבריו, למרות ששירתי שנים רבות בצבא והשלמתי תואר במשפטים. אומר זאת כך, אדוני הנשיא: אם אתה שואל אותי האם זה אפשרי מבחינת ישראל לסגת מהגדה המערבית? התשובה היא לא. לא בהווה ולא בעתיד, אף ממשלה לא תוכל לעשות זאת. אך אם אתה שואל אותנו האם נוכל לעשות מאמץ כדי לא להתערב בחייהם של התושבים המקומיים, התשובה היא חיובית. אני חושש מסיטואציה שבה ישראל תידחק לפינה ותהיה נתונה ללחצים, זה לא יוביל לשלום, אלא לצערי למלחמה נוספת. אנחנו ננצח שוב, אך נפסיד חיי אדם ואני חושש שאמריקה תאבד את אחיזתה במזרח התיכון".
ב-4 ביולי 1978 העביר שגריר ישראל בארה"ב שמחה דיניץ לשר החוץ דיין מברק סודי ביותר ובו עדכון מהפגישה עם סגן הנשיא. "מונדייל אמר לי באופן אישי וסודי ביותר שדעתו היא שצריכה להיות נוכחות צבאית ישראלית בגדה המערבית ועזה לזמן לא מוגבל, מפני שהוא מקבל את הנימוק הישראלי שאף אחד לא יכול להבטיח את ביטחונה של ישראל אלא ישראל עצמה". דיניץ מסר כי מונדייל התרשם בביקורו בישראל מהרצון העז לשלום של ההנהגה. רק דבר אחד פגם בביקור. "הדבר היחיד שפגע בו היה דברי אריאל שרון, כאילו הוא בא בשליחות הממשל האמריקני להפיל את ראש הממשלה או כאילו זו כוונת הממשל".
"כוונתנו לחיות שם ביחד"
ב-17 ביולי 1978 נועדו מזכיר המדינה האמריקני סיירוס ואנס ושר החוץ דיין בטירת לידס שבאנגליה, ודיברו על הגדה המערבית. הצעה לתוכנית מעבר של חמש שנים עלתה לשולחן. "איננו רוצים לשלוט בערבים, אבל רוצים להישאר, לקנות קרקע", אמר דיין. "אין סיכוי להביא לידי כך שישראל תיסוג מיו"ש ועזה, אפילו יהיו הסדרי ביטחון מתאימים. המקסימום שתהיה לא ריבונות ושעניין זה יוחלט בו לאחר חמש שנים".
ואנס העריך שהמצרים יהיו מוכנים להגיע להסכם על יהודה ושומרון ורצועת עזה, גם בלי ירדן. אבל המצרים רוצים לדעת עכשיו – מה יהיה אחרי חמש שנים. "הנוסחה היחידה למציאת פתרון היא שהן ישראל והן מצרים יסכימו שזו שאלה פתוחה ושהאופציות פתוחות, לרבות הריבונות", אמר דיין. "התקופה של חמש שנים היא ארוכה, הבה נחליט כיצד לחיות ביחד, כיצד לפתור בעיית ירושלים, בעיית הפליטים. אם הם ידרשו התחייבות לנסיגה - אין דרך קדימה. כוונתנו לחיות שם ביחד".
"אתה איש צבא, מר דיין"
אחר הצהריים נפגשו בטירת לידס משלחות ישראל, ארה"ב ומצרים. המצרים הביעו תקווה שישראל תשנה עמדתה. דיין מבקש להבין אם המצרים מוכנים לפשרות ושינוים קלים בגבולות 67'. לדברי שר החוץ המצרי איברהים כאמל, אם יושגו אמצעי ביטחון מתאימים, לא יהיה צורך בשינוי גבול. "אתה איש צבא", אמר לדיין, "ואתה יודע שבתקופה זו טריטוריה לא מסייעת לביטחון. ואנו מאמינים שבעיה זו, אם תעוררו אותה, תהיה מקור לחוסר יציבות. בעוד שאם אנחנו מסכימים על אמצעי ביטחון מבלי להתפשר על טריטוריה, עם גבולות בטוחים - נפתור הבעיה".
מה באשר למקומות הקדושים, שאל דיין. "אמרנו שהם זכאים למשטר מיוחד, ובהצעתכם כללתם את ירושלים, נסכים שבעיית ירושלים תידון בנפרד או האם עמדתכם היא שלא תתנו שום יחס?". שר החוץ המצרי השיב: "הנסיגה צריכה לכלול את מזרח ירושלים, אך להבטיח חופש גישה, לא חלוקה. אדון דיין, אני יודע שיש לכם מקומות קדושים, לנו המוסלמים יש גם וכן גם לנוצרים. למה תהיה שם מונופוליזציה שלכם? זה יהיה כור היתוך. לא יהיה שום דבר כמו ברלין".
משבר
שישה ימים אחר כך התכנסה הממשלה לישיבתה השבועית. עוד לפני העדכון המדיני, ביקש דיין לדון במה שהוא רואה כדבר חמור ביותר - התייחסות צינית של מגיש תוכנית הטלוויזיה "עלי כותרת", יעקב אגמון, למצבו הבריאותי הרופף של בגין. "מה זה? זה צריך לקרות בטלוויזיה הממלכתית?" לדברי דיין, השמועות על בגין עשו כנפיים והגיעו עד לארה"ב.
על כך אמר בגין: "היום אני יכול לגלות לכם שהייתה לי מחלה שנקראת דלקת קרום הלב, ועתה מנצלים זאת אנשים שאין להם מצפון ממש. לשחק במחלת אדם זה אחד הדברים המכוערים ביותר שייתכנו בעולם. עכשיו אני בריא וחזק, אבל גסות הרוח לנצל אדם על ידי היותו חולה - לא ראיתי עוד דבר כזה. ראיתי תחרות פוליטית ומלחמה על שלטון, אכזרית, אבל אי פעם אמרנו מילה כזו על בן גוריון ועל הגב' מאיר ואשכול המנוח?"
דיין חזר לנושא המדיני ושיגר פצצה: היחסים עם ארה"ב עומדים בפני משבר. "זה דבר רציני ביותר, ואם לא אגיד זאת במלוא גילוי הלב ואתם לא תתנו לזה תשומת לב כולל המסקנות הכרוכות, נכה על לבנו. בנושא זה של מו"מ לשלום עם מצרים במשבר או ערב משבר שעשוי להיות משבר חמור עם ארצות הברית". עמדת ארה"ב, לתפיסתו של דיין, היא שכדי להתקדם לכיוון הסדר, על ישראל להסכים לסגת מהשטחים.
"שיחקנו שח עם עצמנו"
הן הערבים והן ארה"ב, טען דיין, דוחים כל אפשרות של פשרה טריטוריאלית משמעותית. השינויים שהם מציעים סמנטיים בלבד. באשר לסוגיית הפליטים, הסביר שר החוץ, המצרים סבורים ש"יש להם זכות מלאה לשוב למקום מושבם הקודם - אלה שמקום מושבם הוא ישראל - לישראל, ואלה שמקום מושבם הוא הגדה או עזה - לגדה או לעזה או לקבל פיצוי נאות.
בגין חלק עם עמיתיו את התסכול מעמדת ארה"ב. "הבריטים אמרו ב-1922 שיש קשר היסטורי בין היהודים לפלשתינה, ויש קשר היסטורי. אבל אנחנו מופיעים כנוקשים שעה שסאדאת מדבר על 'אדמות קדושות' של 12 מיליון קמ"ר! ואני שאלתי להשכלתי כמה יש ביהודה ושומרון ועזה, ואמרו לי 3,000-4,000 קמ"ר, איזה אחוז זה? אז השחצנות הזו, והעמדת הפנים הערבית של הצ'ודק הזה (כינוי ברוסית לסאדאת - ר"מ), תסלחו לי על הביטויים האלה. שכנות כן, שלום כן, אבל אדמות! פיסת ארץ כזו שבה תלויים כל חיי ילדינו!".
בגין דחה את הטענות כי הובטחה למצרים נסיגה מלאה מסיני כתנאי מוקדם, והבטיח שיישובים ישראליים יישארו בסיני במקרה של הסכם כזה. "אף גרגר של חול אחד של סיני סאדאת לא קיבל ולא יקבל אם לא יהיה חוזה שלום בינינו, ויהיה חוזה שלום שמבוסס על הדברים הביטחוניים העיקריים שהצענו, כלומר יהיה פירוז, הישובים שלנו יישארו על כנם, גם למטה. גם סביב שארם א-שייח ולא רק למעלה בצפון, והם יוגנו על ידי כוח עברי. מה שאנחנו מציעים למצרים זו ריבונות מוגבלת". סאדאת, אמר בגין, דחה הצעה זאת על הסף. "הודיע לשר הביטחון שאם הוא יזכיר לו עוד פעם את היישובים הישראלים הוא יילחם בו עד סוף הדורות".
"למען הפרסטיג'ה של נשיא ארה"ב"
המו"מ בין ישראל ומצרים נקלע למשבר. מצרים הודיעה כי המשלחת הצבאית הישראלית תוחזר מקהיר, סאדאת - כך נודע משיחות עם גורמים במועצה לביטחון לאומי האמריקני - כועס ומאוכזב לא רק מישראל, כי אם גם מארה"ב. בוושינגטון לא ידעו לצפות את מהלכיו. החשש הוא כי סאדאת "מתכונן לתפנית חדה יותר מאשר הפסקה זמנית וטקטית של המו"מ", עדכן ציר ישראל בוושינגטון, חנן בר-און את הממונים בארץ.
ארה"ב חששה מפיצוץ המו"מ, והפעילה לחץ על הצדדים להתפשר. אחרי מסע דילוגים ממושך, הצליחו האמריקנים להביא את שני הצדדים לשולחן. הם הבינו היטב כי פתרון הסכסוך תלוי בשני אנשים: אנואר סאדאת ומנחם בגין. כדי להגיע להסכם, הדרג הבכיר ביותר צריך להיפגש ולקבל החלטות. ב-3 באוגוסט 1978 שיגר קרטר הזמנה לשניים. למרות חילוקי הדעות, נכתב, יש תשתית להסכם.
ב-9 באוגוסט נועדו בירושלים נציגים אמריקנים עם ראש הממשלה והשרים, ועדכנו כי סאדאת קיבל את ההזמנה בהתלהבות גדולה. "המזכיר חש שסאדאת רוצה להשיג הסכם שלום ומוכן ללכת לשיחות בקמפ דיוויד ברצינות רבה וברצון טוב, אמר כי הוא מוכן לפתוח דף חדש".
"סאדאת חלקלק ורחוק מלהיות מלאך"
ב-3 לאוגוסט, רגע לפני יציאת המשלחת לקמפ דיוויד, נועד שגריר ישראל בארה"ב שמחה דיניץ עם סגן הנשיא מונדייל, שהעריך כי "רק סאדאת יכול להכריע ולקבוע דברים בשביל מצרים. כל השאר נעדרי סמכות או נעדרי גישה חיובית מספקת להגיע להסדר". עם זאת, ציין דיניץ, "כאשר ביקרתי כמה מעמדותיו ומהלכיו של סאדאת, אמר לי מונדייל שאין אצלם כל אשליות שסאדאת הוא חלקלק ורחוק מלהיות מלאך", אך האמריקנים באמת מאמינים שהוא זקוק לשלום.
באשר לגדה המערבית, "אין הוא (סגן הנשיא) מאמין שסאדאת ירצה או יהיה מוסמך להיכנס לפרטי הסדר בגדה. מה שיעמוד לסיכום היא אותה מערכת עקרונות שיאפשרו לו להצביע בפני העולם הערבי שהוא הניח היסוד למו"מ בגדה המערבית ובעזה".
כעבור יממה נועד שר החוץ דיין עם שרון לדיון על יו"ש. ברירת המחדל מבחינת שרון היא אוטונומיה פלסטינית. "אם צעד של ויתור בכיוון הקו עצמו לאוכלוסיה המקומית, או ירדן, בעיניי יש פה עניין בין ספק ביצוע לבין ודאות. כל מתן היתר לכניסה לירדנים יגיע לעובדות. נטייתי, אם לכיוון ויתור, לכיוון נושא של הגדרה עצמית. הגברת אי תלות האוכלוסייה וקשירתה אלינו עדיפה על כניסה ירדנית לשטח".
הפלסטינים, אמר דיין, רוצים מדינה. עם תעודות זהות ודרכונים. בעיית הפליטים היא הבעיה המרכזית. "יש בעיה של פליטים בחוץ, השאלה קרדינלית", משיב דיין. "רוצים סטטוס של מדינה. אין פליטים, אלא פלסטינים יושבים במבצר לא במגמה להשמידנו אלא להיות כשאר המדינות". ואם ירדן תיכנס לשטח? שאל שרון. "ירדן היום פלסטינית, ואז כל היאסר ערפאתים במחנות הפליטים יקבלו אזרחות ירדנית", הזהיר דיין. "ירדן נתנה למיליון פליטים אזרחות ירדנית, בגדה אף אחד לא רוצה לומר. לא רוצים להיות אזרחים של יאסר ערפאת".
"אלוהים וההיסטוריה עושים שדברים משתנים"
רגע לפני תחילת השיחות התכנסה המשלחת הישראלית לדיון בהשתתפות ראש המוסד יצחק חופי. השגריר דיניץ הציג את ההכנות האמריקניות לוועידה והציפיות מישראל בנוגע לנסיגה ביו"ש ועזה, כדי להקל על סאדאת להתקדם. "הם רוצים הגדרה שתענה על הצורך של סאדאת להראות לעולם הערבי שישנה התחייבות לנסיגה ביו"ש".
על כך השיב בגין: "איננו יכולים לתת התחייבות כזו בשום תנאי, כל הבניין שבנינו במאמץ ובקורבנות גדולים היה מתמוטט מבחינת האינטרס שלנו אילו נתנו התחייבות כזו". בגין מציע נוסחה שבה תאמר ישראל שבעיית הריבונות תוכרע בתוך חמש שנים. בתחילה יונהג בשטח ממשל צבאי, בתקופה השנייה יבוטל הממשל "ואז מקור הסמכות יהיה ההסכם". בכל מקרה התעקש בגין על נוכחות צבאית ומתנגד להסרת יישובים, כמו גם המשך רכישת קרקעות פרטיות ביו"ש ועזה.
דיין הציע לקיים דיון נרחב בנושא בקמפ דיווד, שם יהיה זמן לדבריו להרהור בחומר ובמידע נוסף ורחוק מהעיתונאים שינסו לשמוע ולפרסם. "אך נהיה חשופים בפני האמריקנים", מזהיר ראש המוסד חופי. "אני חושש שאפילו ימציאו כאן דברים", אמר דיין.
לסיכום מציע דיין לבגין שיציג בפתיחת הוועידה את המתרחש באיראן (ערב המהפכה) ובלבנון (מלחמת האזרחים), כדוגמה לכך שהסכם שלום איננו ערובה מוחלטת לביטחון ועל ישראל לדאוג לעצמה. "סאדאת וקרטר אומרים שהדבר החשוב ביותר כאמצעי ביטחון לישראל הוא עצם השלום, יותר מעמדה וישוב כלשהו. אלוהים וההיסטוריה עושים שדברים משתנים. תראו מה שקורה באיראן. אם בתקופה מסוימת יש מצב שנוח לנו, אין ערובה שיתמיד. שלא יטיפו לנו קרם ורוד סביב סביב, לך ספר לשאח כשיברח לשוויצריה עם כספיו".
המסמכים הנדירים מוצגים לראשונה גם באפליקציה מיוחדת של ארכיון המדינה לאייפד ולטאבלטים
לפנייה לכתב/ת 
