משקל נטו
אחרי שנכשל בבדיקת סמים ומדליית הארד נשללה ממנו, אנטולי מושיק חוזר לאליפות אירופה בהרמת משקולות שתיערך לראשונה בישראל, בה תשתתף גם רעייתו מרינה אוכמן. מושיק: "מתחרט על מה שהיה. הכל מאחוריי"
הכל התחיל בקיץ 2006, בקייב שבאוקראינה. מרינה אוכמן לקחה אז חלק במחנה אימונים עם הנבחרת המקומית, כהכנה לאליפות העולם בהרמת משקולות, אליפות בה נקבעה רשימת הספורטאים למשחקים האולימפיים בבייג'ינג 2008.
באותו המלון בו השתכנה אוכמן, התארח גם אנטולי מושיק, שנחשב בזמנו לאחד המשקולנים הבכירים באוקראינה. בין דחיקה להנפה וארוחה בחדר האוכל אחרי יום אימונים ארוך, הצטלבו המבטים של השניים שהלכו והתקרבו. באוקטובר 2009 האהבה הפכה לרשמית. אוכמן ומושיק נישאו, ארזו מזוודות והחליטו להשתקע בארץ הקודש.
עד לקבלת האזרחות ב-2010, מושיק בן ה־32, שסיים שמיני באולימפיאדת אתונה, הספיק להשתתף באליפות ישראל והגיע לתוצאות שלא נראו בארץ עד אז. אבל רגע השיא שלו הגיע שנה לאחר מכן.
באפריל 2011, מושיק לקח חלק באליפות אירופה שנערכה בקאזאן שברוסיה, ושבר את הבצורת בענף הרמת המשקולות הישראלי. אחרי 15 שנה בלי מדליה כחול־לבן, המשקולן האוקראיני סיים שלישי בסגנון ההנפה באליפות וקטף את הארד – וכל זה בהופעתו הבינלאומית הראשונה כנציג ישראל.
אבל חגיגות המדליה של אנטולי מושיק הגיעו לקיצן מהר מאוד. כחודשיים אחרי הזכייה, המשקולן התבשר כי הבדיקה שעבר לשימוש בחומרים אסורים נמצאה חיובית. בבדיקת הבקבוקון הראשון – בדיקת הסמים מתבצעת בשתי מבחנות – היחס ההורמונלי לא תאם את המדד שנקבע על ידי הארגון הבינלאומי.
כשלושה חודשים מאוחר יותר המצב החמיר. התוצאות החיוביות בבדיקת הסמים קיבלו ביסוס גם אחרי פתיחת הבקבוקון השני. הממצאים היו חריגים. מושיק נענש והושעה אוטומטית מפעילות למשך ארבע שנים. בנוסף נשללה ממנו מדליית הארד בה זכה באליפות אירופה שנערכה ברוסיה.
השנים חלפו, מושיק המשיך להתאמן בהרמת משקולות ובין לבין עבד לפרנסתו. לזוג נולד ילד, ונראה שהשניים מתחילים הכל מחדש. בתחילת השנה, מושיק קיבל את הבשורה המשמחת – עונשו קוצץ בחצי והוא קיבל את האישור המיוחל שמאפשר לו לחזור ולהניף משקולות גם בתחרויות. במקביל, רעייתו מרינה אוכמן (32) הגבירה את קצב האימונים. הכל לקראת הופעתם ב־6 באפריל באליפות אירופה שתיערך לראשונה כאן בת"א באולם "תיכונט".
אנטולי העדיף לשמור על שתיקה מאז שהתפוצצה פרשת הסמים האסורים. בינתיים הוא גם הספיק ללמוד לדבר עברית. עכשיו, רגע לפני אליפות אירופה בישראל, הוא מדבר על הפרשה המביכה ומסתכל קדימה.
בוא נחזור לאליפות אירופה ברוסיה. היית על גג העולם ואז נפלת.
"היו הרבה בלגנים אחרי האליפות הזאת, ואני מתחרט על כל מה שהיה. הייתי בתקופה טובה ופתאום הכל נעצר. היו הרבה תביעות והכי גרוע שלקחו לי את המדליה. אני ממש לא יודע מה קרה שם, לפני הבדיקה הכל היה בסדר. אין לי הסבר למה הטסטוסטרון היה גבוה – פי 2.5 יותר מהמותר. עד היום אני לא יודע למה, עשיתי הרבה בדיקות אחרי זה. הכל היה בסדר. עכשיו הכל מאחוריי. אני מתחיל מחדש".
איך העברת את תקופת העונש?
"עבדתי 12 שעות ביום, אני מדריך בחדר כושר. למדתי וגם קיבלתי מלגת לימודים ממפעל הפיס, בנוסף אני גם מתנדב. יש לי את דוד, הילד שלי, שאני לא רואה הרבה. אבל כשאני בבית אני איתו. הוא כבר בן 11 חודשים ואני משתדל לבלות איתו כמה שיותר.
עכשיו אני גם נמצא הרבה בוינגייט בגלל האימונים. לא בבית מיום ראשון עד יום חמישי. אנחנו עובדים קשה לקראת אליפות אירופה, יש עוד קצת זמן והעלנו הילוך באימונים. יש פה תנאים שלא הייתי רגיל אליהם: בריכה, סאונה, מכון כושר גדול ואוכל טוב".
האליפות לראשונה מתקיימת בישראל, איך ההרגשה והאם הלחץ גדול יותר?
"בארץ זה טוב, אבל יש באמת הרבה לחץ. זה קורה הפעם בבית והרבה יראו את התחרות. האחריות יותר גדולה, אנחנו רוצים להשיג תוצאות טובות. מצד שני, המוטיבציה הרבה יותר גדולה בגלל שהאליפות אצלנו. זה הכל בראש, ואני כבר הייתי באירועים גדולים. יודע איך להתמודד עם זה".
תביא לנו מדליה?
"כולם רוצים מדליה. אבל אני לא התאמנתי כמו שצריך כמעט שלוש שנים. בנוסף יש לי גם בעיה עם המרפק ועברתי ניתוח. זה יהיה קשה, אני חוזר לעצמי בהדרגה. צריך לזכור שאני כבר לא צעיר. אבל למרות הכל אני שואף להיות בשישייה הראשונה. אם אצליח באליפות הזאת, אעלה למשקל 94, ואתחיל כבר לחשוב על אליפות העולם בשנה הבאה".
ומה עם אולימפיאדת ריו 2106?
"זה כבר נראה לי יותר מדי רחוק. יש לי עוד הרבה דברים לעבור עד לשם, אבל אני רוצה עוד תחרויות ועוד מדליות".
אגב, גם אתה וגם אשתך מרינה משתתפים באליפות. מי ישמור על הילד?
"המשפחה שלי מאוקראינה באה לעזור. אני מקווה שיגיע הרבה קהל לתחרות בת"א, אני מתכונן להביא הרבה חברים שיעודדו. אני לא חושב שיש מקרה בעולם בענף המשקולות שגם הבעל וגם האשה מתחרים באותה האליפות. מרינה עולה להתחרות יום לפני התחרות שלי. מה שבטוח, בקהל יישב המעודד הכי חשוב – הילד שלנו".
לפנייה לכתב/ת 
