הנוסע המתמיד

בשנתיים שחלפו מאז אימן לאחרונה קבוצת כדורגל, אברם גרנט בנה לעצמו חיים חדשים. הוא הפך למרצה מבוקש מארה"ב ועד סין, משמש כפרשן בטלוויזיה האנגלית ומעורב בעסקים שמגיעים עד קמבודיה. למרות שהוא חי בלונדון, דמותו עדיין מרחפת מעל הכדורגל הישראלי. הוא מתגעגע לבגדי האימון, אבל יסתדר טוב מאוד עם חליפה ועניבה

צנציפר, קופרפורסם: 26.03.14 , 08:57

זה קורה לו כמעט תמיד. בכל הרצאה או פאנל, בכל פורום בארץ או בחו"ל, אברם גרנט צריך לענות על השאלה "מי השחקן האהוב עליך?" גרנט מגיע מוכן. "דידייה דרוגבה", הוא שולף את התשובה בזריזות, אבל לא מסתפק בזה. "האמת שדרוגבה בדיוק סימס לי הבוקר", הוא יוסיף. או שאולי יגיד במכוון: "בדיוק אתמול דיברתי איתו".

עוד ב-ynet ספורט:

גם לפני כחודש, כשביקר באוניברסיטת ייל היוקרתית, דרוגבה בדיוק שלח לו הודעת טקסט, וגרנט הקפיד לשתף את הסטודנטים המרותקים, שהיו שלו תוך רגע קצר. "גרנט גרם לנו לרצות לדעת עוד ועוד", סיפר אחד מהם לאתר האוניברסיטה, "הוא דיבר על דרוגבה ועל אנלקה, על צ'לסי ועל למפארד. מר גרנט היה פשוט מקסים, יופי של מרצה".

העולם מונח לרגליו(איור: אופיר בגון)

מרצה, לא מאמן. כך כינה הסטודנט את גרנט. והאמת, כמעט שנתיים מאז הדריך קבוצה בפעם האחרונה, גרנט עוסק הרבה יותר בהרצאות ברחבי העולם מאשר בתדרוכים טקטיים בחדר ההלבשה. זו המומחיות החדשה שלו. רק החלקה והחמצת פנדל של ג'ון טרי הפרידו בינו לבין זכייה בליגת האלופות, אבל הדמות הטרגית שירדה בין טיפות הגשם מיציע הכבוד באצטדיון במוסקבה כבר נמצאת היום במקום אחר לגמרי.

מאז עזב את פרטיזן בלגרד במאי 2012, גרנט לא העביר אימון אחד, אבל שמו עדיין מרחף מעל הכדורגל הישראלי. אנחנו שומעים עליו הרבה. הוא נשאר בסביבה, תמיד בקרבת הכדורגל. ובכל זאת, אחד האנשים המעניינים שהצמיח הכדורגל שלנו, המאמן שהגיע הכי רחוק, ובהפרש גדול, הופך להיות יותר ויותר חידה עבור הציבור.

גרנט, בן 59, היה רוצה לחזור לאמן (עוד נגיע לזה), אבל בינתיים לא משעמם לו. הוא משמש יועץ מנטלי בשכר בארגונים עסקיים, וגם כיועץ אסטרטגי, בין השאר באוניברסיטת ת"א. בנוסף, מי שאימן את צ'לסי, ווסטהאם ופורטסמות', מפרשן היום את הקבוצות האלו. גרנט הוא פרשן רשת סקיי, בעיקר במשחקי צ'לסי, וביום האחרון בחלון ההעברות של ינואר היה הפרשן בתוכנית שעסקה בהעברות בפרמייר־ליג. גרנט גם חבר פאנל של רשת BBC בטלוויזיה וברדיו. בשבת האחרונה, למשל, במשחק בין צ'לסי לארסנל, היה פרשן המשחק וגם ישב באולפן עם שמות גדולים כמו איאן רייט וסטיב מקמנמן.

מאמן, או מרצה? גרנט בימיו בפרטיזן בלגרד(צילום: רויטרס)

זה לא הכל. לגרנט יש תיק עסקים נרחב, בארץ ובחו"ל. הוא קרוב מאוד לחבר ילדות שלו, איש העסקים קובי מימון, והשניים משתפים פעולה בעסקים – נדל"ן, חברות סטארט־אפ, ואפילו מיזמי טבע וענייני ממשל בקמבודיה.

ספילברג, פרגוסון ואני

ועדיין, העיסוק המרכזי של גרנט הוא ההרצאות. אף שאין לו סוכנים או חברה קבועה שמייצגים אותו, הוא מרצה מבוקש. לא חשוב אם מדובר בילדים בבית ספר באפריקה, במהנדסים אסיאתים או בפועלים במקסיקו – כולם אוהבים כדורגל וכולם רוצים לשמוע סיפורים ממי שכמעט הניף את גביע האלופות.

גרנט לא מרבה להרצות בישראל. הוא אמנם הופיע לאחרונה באוניברסיטת בר־אילן ודיבר בפני יחידות סודיות בצה"ל ומנהלים בכירים בגוגל, אבל רוב עבודתו בחו"ל. הנה דוגמה טרייה: בשבוע שעבר המריא גרנט למזרח הרחוק, לסדרת הרצאות בהונג־קונג, בסין ובסינגפור. לאחר מכן ימשיך לרואנדה שבאפריקה ויחבור לבמאי המפורסם סטיבן ספילברג, שמקדם פרויקט מודעות ל"שואת רואנדה". גרנט וספילברג נפגשו לראשונה לפני מספר שבועות בבניין האו"ם בניו־יורק, ביום השואה הבינלאומי. גרנט סיפר על אביו ניצול השואה, וספילברג הזמין אותו להשתתף בפרויקט ולדבר על עברו המשפחתי.

השחקן האהוב עליו. דידיידה דרוגבה(צילום: רויטרס)

סיפוריו האישיים של גרנט, ההקבלה בין עולם הכדורגל לבין החיים האמיתיים, הופכים את הרצאותיו למעניינות ומבוקשות. נושא ההרצאה, בדרך כלל, הוא "תפקוד וקבלת החלטות בלחץ". גרנט מרבה לדבר על הפן המנטלי בכדורגל, ונותן דוגמאות חיוביות הקשורות בעיקר לפרנק למפארד. הוא מזכיר גם את ישראל, ומספר איך לפני משחק גדול שהעניק אליפות למכבי חיפה הוא הפסיד 4:0 לקריית־גת הקטנה. היכולת לשכוח את ההפסד הנוראי ולהתעלות בשבוע שאחרי היא המסר המרכזי. "אם אתה רוצה לעשות כסף, אתה צריך לחשוב על כסף כל היום וכל הלילה", מכריז גרנט באופן קבוע בהרצאות. "לכן, אם אתה רוצה לזכות באליפות, אתה צריך לחשוב על אליפות כל היום וכל הלילה".

כמו האנקדוטה על ה־SMS מדרוגבה, גרנט מנדב סיפורים מרתקים מחדר ההלבשה ושובה את הקהל. באחת ההרצאות, כשנשאל על יחסי בעלים־מאמן בכדורגל, גרנט ניווט את התשובה למקום אחר. "על זה בדיוק דיברתי פעם עם אלכס פרגוסון", סיפר, "אמרתי לו שאם היה מתחיל לאמן היום, כבר היו מפטרים אותו, כי לבעלי הבית אין היום סבלנות". פעמים רבות מתחיל גרנט סיפור במילים "זה סוד, אל תספרו לאף אחד", אבל נותן פיסת מידע שחיפוש זריז באינטרנט יגלה שכבר פורסמה בעבר בתקשורת האנגלית.

מסייר ברחבי העולם. גרנט בטורניר ווימבלדון(צילום: גטי אימג'ס)

גרנט הופיע בפני אנשי צבא בסינגפור, שלוש פעמים באוניברסיטת שנחאי בסין, בבתי הספר ובמכללות היוקרתיים ביותר באנגליה ובארה"ב. הוא טס המון, מדלג ממקום למקום. על כל הרצאה כזו, מסבירים מומחים בתחום, הוא מקבל שכר שנע בין כמה אלפים לעשרות אלפי דולרים. כל מי ששמע את הרצאותיו ושוחח איתנו, סיפר שהוקסם. "הוא נולד לזה", אמרו כמה מהם. ולמרות שלחבריו מסביר גרנט כי אינו מעוניין להפוך את ההרצאות למקצוע קבוע, זה כרגע עיסוקו העיקרי.

לפעמים הוא לבד, כפי שראינו בנסיעה לבלגיה לפני מספר חודשים: הולך בודד בסמטאות ליאז', מכסה עצמו במעיל דובון ובכובע כדי לשרוד את הקור הבלגי, זמן קצר אחרי משחק העונה בין סטנדארד ליאז' של גיא לוזון לקלאב ברוז' של ליאור רפאלוב. באותו בוקר הרצה בפני מדענים באוניברסיטת ז'נבה, המשיך למשחק בליאז', ונפגש עם גיא לוזון לארוחת ערב. למחרת בבוקר כבר יצא לאמסטרדם, משם עבר לברצלונה וסיים את המסע בדירתו בלונדון, העיר שבה הפך לשם שגור בפי כל אוהד כדורגל, במדינה שבה הוא רוצה לחזור לאמן.

האשראם של אברם

כשהוא לא מסתובב בעולם, לונדון היא ביתו של גרנט. שם הוא מבלה לבדו את רוב ימות השנה, הרחק מרעייתו צופית ושני ילדיהם. הריחוק לא קל, אבל ההחלטה לבסס את חייו בלונדון נובעת משיקולים מקצועיים וכלכליים, מאחר שרוב הפעילות התעסוקתית של גרנט בחו"ל. הוא מתגורר לא רחוק מאמסטל קורט במרכז העיר, והילדים קופצים לבקר לא מעט. השבוע, למשל, הגיעה בתו למשחק של צ'לסי נגד ארסנל.

האשראם של גרנט עוד קיים?(צילום: אורן אהרוני)

כשגרנט מגיע לישראל, כדי להיות קרוב לילדים, יש כמה דברים שעליהם הוא לא מוותר: הליכה יומית של 50 דקות עם החברים, ישיבה בפורום חברי הילדות מפתח־תקווה, והכדורגל של יום שישי. החברים מספרים על אחד שמתקשה להפסיד, שצורח ומעיף כדורים אם צריך. החבורה של גרנט שיחקה בראש־העין, אבל לאחרונה עברה לקיבוץ עינת. גרנט גם מקפיד לשחק כדורסל פעם בשבוע ולעסוק בפעילות ספורטיבית נוספת, ולאחרונה השיל לא מעט קילוגרמים מיותרים.

גרנט הוא חיית אירועי ספורט, לא רק כדורגל. הוא מסתובב בעולם, לא מעט עם הבן דניאל, ומבקר בתחרויות המרכזיות. גרנט יכול לראות כמעט הכל – אתלטיקה, כדורסל, הוקי קרח (רק לא גולף) – ומנצל את ההזדמנות כדי להתמנגל עם מפורסמים. פה מתחבר עם אנשים בלייקרס, שם מבקר בבאיירן מינכן. לא מעט אנשי ספורט אמריקאים התחברו לגרנט בשנים האחרונות. למאמן הכדורסל האגדי פיל ג'קסון, למשל, הוא קורא חבר.

הקשר עם פיני זהבי, סוכן העל שהכניס אותו לשוק האנגלי, דעך מעט, אבל גרנט עדיין שומר על יחסים חמים עם הבעלים של צ'לסי, רומן אברמוביץ'. "היינו חברים עוד בהתחלה, לפני שאימנתי באנגליה", מספר גרנט בהרצאותיו, "כשהפכתי למאמן צ'לסי הפסקנו להיות חברים, ואני חושב שזה היה דבר מצוין. עכשיו אנחנו שוב חברים".

היחסים דעכו, אבל היחס עדיין חם. פיני זהבי(צילום: עוז מועלם)

רבים תוהים על הקשר בין אברמוביץ' לגרנט. לא מעט אנשי כדורגל באנגליה מעידים כי הבעלים של צ'לסי סומך על גרנט בענייני כדורגל, ושבזכותו עבד במקומות נוספים באנגליה, כמו פורטסמות' ו־ווסטהאם. מנג'ר פורטסמות' לשעבר, הארי רדנאפ, כתב באוטוביוגרפיה שלו כי הבעלים סשה גאידמק (בנו של ארקדי) אילץ אותו לצרף את גרנט לצוות המקצועי כטובה לאברמוביץ', מאחר שהוא חבר טוב מאוד של גרנט. לפני כשבועיים הגיע אברמוביץ' לישראל והשתתף בחגיגת יום הולדת של אחד מחבריו. גרנט היה חלק מהמשלחת שליוותה את המולטי־מיליארדר, והצטרף אליו לביקור בירושלים.

לגרנט יש עדיין חברים טובים בישראל. ה"כוורת" שלו, ביטוי שהתרגלנו לשמוע שנים רבות, עמוסה במקורבים שמתייעצים איתו. הקרבה הגדולה ביותר היא למשפחת לוזון – אבי ועמוס שאיתם גדל בפ"ת. אנשי כדורגל נוספים שנחשבים מקורבים לגרנט, ויש מי שיכנה אותם "תלמידיו", הם רן בן־שמעון, אייל לחמן, פרדי דוד ומרקו בלבול, שהיה עוזר שלו ונחשב לצמוד אליו ביותר מבין המאמנים. ועדיין, בניגוד לנהוג לחשוב, גרנט לא נמצא בקשר שוטף עם כל מקורביו הישראלים.

יש המכנים את המעגל סביבו "האשראם של אברם" – אנשים המעריצים אותו ואת אישיותו. רובם – אנשי תקשורת, מאמנים זוטרים, אנשי עסקים ופונקציונרים בכדורגל הישראלי – נכנסו למועדון הזה כבר אחרי הפגישה הראשונה או השנייה איתו. "יש לו קסם כזה", מספר על גרנט אחד מאנשי המקצוע המוכרים בישראל. "גם אם אתה לא אדם עם מעמד, הוא ייתן לך חיוך ויזרוק איזה פרט מידע שייתן לך להרגיש טוב. כמעט כל מי שפוגש את אברם בפעם הראשונה פנים מול פנים מקבל את התחושה שאברם הוא מהחבר'ה הטובים, שאפשר לדבר איתו בגובה העיניים".

בניגוד למה שרבים חשבו, גרנט לא החליף את גוטמן בנבחרת(צילום: ראובן שוורץ)

בכיר לשעבר בהתאחדות לכדורגל מוסיף: "הקסם שיש לאברם הוא אחת הסיבות לכך שהוא תמיד נמצא בכותרות, בפן החיובי אבל גם השלילי. כל אחד יכול להתאהב תוך שנייה באברם ולחשוב שהם חברים טובים, אבל בשלב מסוים, אם אין לך עמדת כוח, הקשר יתרופף ואנשים נפגעים".

"עמדת כוח" הוא צמד מילים חשוב מאוד בהקשר הזה. גרנט תמיד ידע להתחבר לדמויות חזקות (ספורטיבית, ובעיקר כלכלית) כמו מאיר שמיר, רובי שפירא ז"ל, יעקב שחר, לב לבייב או רומן אברמוביץ'. "בעבר גרנט היה מתחבר לכל בעל ממון", אומר מקורב למאמן, "הוא היה מקסים אותו. היום זה כבר לא אותו דבר. אפשר לומר שהקסם אבד".

מפת הקשרים של גרנט מתעצמת גם בזכות קשרים טובים עם עיתונאים וספורטאים מובילים בענפים שונים. הוא מקורב מאוד לאנשי תקשורת שונים, וכמעט כל אחד יכול להרגיש בנוח לשלוח לו הודעה בווטסאפ ולשאול איפה בעולם הוא מבלה היום. באחד מימי ההולדת שלו נערכה לכבודו מסיבת הפתעה שאירגנו כמה מאנשי התקשורת הבכירים בארץ, שאיתם שומר גרנט על קשר ישיר.

גרנט גם נוהג ליצור קשר עם ספורטאים שנמצאים בשיא שלהם. גם אם אין ביניהם היכרות מוקדמת, הוא מסוגל להרים טלפון ולהזמין את הצד השני לקפה. כך היה עם אנדי רם, שחר פאר ואריק זאבי. בכל מקרה, כמו במקרה כוורת המאמנים שלו, הקשרים האלה רופפים יותר מבעבר.

לא ברור איך, אבל גם אליהם שמו נקשר. נבחרת גאנה(צילום: AFP)

המועמד הנצחי

אותם חברים, או מקורבים, הם אלה שפעמים רבות מגיבים לתקשורת כששמו של גרנט עולה כמועמד לאימון קבוצה כזו או אחרת. כולנו מכירים את המועמדויות האלה, שהפכו אצל חלק מהציבור לבדיחה. כיום, פרסומים על האפשרות שיאמן במקום חדש לא תמיד זוכים להתייחסות רצינית. הרשתות החברתיות מפוצצות בבדיחות על גרנט "המועמד", ובשלב מסוים אף נפתחה קבוצת פייסבוק תחת השם "דברים שאברם גרנט מועמד להחליף".

הנה רשימה חלקית של מקומות שגרנט היה מועמד אליהם, לפי פרסומים שונים בארץ ובעולם, מאז עזב את משרתו בפרטיזן בלגרד: מאלמו, מכבי חיפה, טוונטה, דינמו זאגרב, נבחרת ישראל, נבחרת גאנה (כמנהל מקצועי), נבחרת פולין, פ.צ סידני, נבחרת תאילנד, נבחרת בולגריה, קלוז'. חלק מהפרסומים היו נכונים (למשל, מאלמו), אבל לפעמים הם רחוקים מהמציאות, כמו במקרה של נבחרת גאנה, שראשיה מיהרו להוציא הכחשה.

ולחשוב כמה קרוב הוא היה להיות אלוף אירופה. ג'ון טרי וגרנט בגמר 2008(צילום: AFP)

חבריו של גרנט מספרים כי לפעמים קבוצות מעלות את שמו בכוונה, כי הוא עדיין נחשב מועמד אטרקטיבי, וכי הוא אינו מדליף את הפרטים האלו לתקשורת. מצד שני, עיתונאים זרים ששוחחו עם גרנט בעבר מספרים שגרנט אף פעם לא הכחיש מועמדות כזו, גם אם אחר כך התברר שהיא אינה נכונה. מה אכפת לו להישאר בכותרות?

שמו של גרנט עדיין חזק ומעניין באנגליה, שם אימן שלוש קבוצות שונות, ובמזרח הרחוק, שם הפרמייר־ליג חזקה יותר מכל. הוא עורך, למשל, פגישות עסקים עם בכירים בכדורגל התאילנדי. באנגליה עצמה גרנט עדיין שייך לארגון המאמנים, שדרכו הוא ממשיך לקבל הזמנות לאירועים שונים המשאירים אותו במרכז במת הכדורגל במדינה.

עם זאת, מאז ירד ליגה עם ווסטהאם לפני שלוש שנים, הקריירה של גרנט והתדמית שלו ספגו מכה קשה. "אחרי שירד ליגה עם פורטסמות' היו שראו בגרנט גיבור", מספר אחד הפרשנים הבכירים באנגליה. "עם בעלים בעייתיים, בלי כסף, ואחרי ששיחררו לו שחקנים מבלי שידע מה קורה, גרנט ופורטסמות' נלחמו עד הסוף וזה נתן לו הרבה כבוד. העונה עם ווסטהאם הרסה הכל".

הנוסע המתמיד. אברהם גרנט(צילום: ראובן שוורץ)

וכך, מאז מאי 2011, לפני כמעט שלוש שנים, גרנט אימן רק קבוצה אחת, פרטיזן בלגרד, ולתקופה קצרה של פחות מחצי שנה. הוא מקבל הצעות, גם כאלה שלא שומעים עליהן, אבל ברוב המקרים מדובר בקבוצות קטנות יחסית או בכאלה שגרנט לא רואה בהן אתגר. הוא יודע שכבר לא יקבל קבוצה גדולה באירופה, וכנראה גם לא בפרמייר־ליג, אבל משתוקק לחזור לאמן.

"אברם הוא אחד שאוהב את המגרש, הוא ממש לא איש של משרד", מספר אחד מחבריו. "מגרה אותו לחזור לדשא, אבל הוא לא לחוץ בזמן, כי יש לו את הפריבילגיה הכלכלית לחכות לבחירה הנכונה". מקורביו אומרים כי הוא אינו פוסל חזרה לתפקיד מנהל מקצועי, התפקיד המקורי שלו בצ'לסי בזמן שז'וזה מוריניו היה מאמן הקבוצה.

לפני ההודעה על המשך דרכו של אלי גוטמן כמאמן הנבחרת, עלתה האפשרות שגרנט יחזור לתפקיד שמילא בעבר. גורמים מסוימים בכדורגל הישראלי לחצו, אבל גרנט עצמו לא התלהב. הוא אמנם הבין שיש סיכוי טוב יותר להצלחה בנבחרת, בזכות הגדלת מספר המשתתפות ביורו, אבל הוא תמיד היה אדם שידע לקרוא את המפה. גרנט יודע שמצב הליגה לא מזהיר ושחלק גדול מהלגיונרים לא משחקים, ואלו חלק מהסיבות שבגללן לא ניסה לקדם את המהלך בעצמו.

הוא באנגליה, המשפחה נשארה בארץ(צילום: מור שאולי)

גרנט, אומרים מקורביו, התמכר לחיים הטובים. מסתובב ברחבי העולם, חי חיים נעימים ללא לחצים מוגזמים. לישראל, ובטח לאימון בישראל, יהיה לו קשה לחזור. ועדיין, יש לו תוכנית: גרנט רוצה להקים אקדמיה למאמנים בישראל ומתכוון להשקיע הרבה בנושא, כדי שיוכל להוציא את התוכנית לפועל בעוד כשנתיים.

אבל בינתיים, צריך לראות אם גרנט יחזור לאמן. ככל שהזמן עובר, ככל שהמרחק משנות הפרסום באנגליה גדל, כך סיכוייו לקבל קבוצה בעלת שם הולכים ופוחתים. גרנט, לפחות כרגע, מתרחק ממה שתמיד היה – מאמן כדורגל. מצד שני, ממש לא משעמם לו.

ynet ספורט ברשתות החברתיות:

צפו: הכתבת הגרמניה מקבלת כדור בראש במהלך דיווח