נשבר להם / על אוהדי מכבי ת"א בכדורסל
המנויים של הצהובים התרגלו לחגיגות ב-99 אחוז מהמשחקים בנוקיה. התבוסה לירושלים הכניסה אותם להלם והעירה אותם למציאות חדשה. קבוצה שלא לוקחת אחריות ומאשימה את השיטה בכישלונות, לא מסוגלת לתקן את הליקויים
שלוש הערות על תרבות ספורט:
מדובר בבני עשרים פלוס, שמגיל צעיר הבינו שיש להם הסכם עם המועדון: הם קונים מינוי, חולצה וצעיף, וזה הופך אותם לווינרים. עד עכשיו ההבטחות קוימו במלואן. האוהדים מגיעים כל משחק לנוקיה, והקבוצה שלהם מרסקת קבוצות כמו ראשל"צ, חיפה או נתניה. מה הם אמורים לחשוב כאשר על המסך הענק מופיעה שאלת טריוויה: "מה ההפרש הגבוה ביותר שמכבי ת"א ניצחה את היריבה?" האם יש בכלל אופציה להפסד? השאלה היא רק ההפרש, ועל פי כל כללי הטקס, רגע ההשפלה מגיע במהלך הרבע הרביעי, כשהאוהדים בנוקיה שרים לקבוצה היריבה "יאללה הביתה". אז החבר'ה הולכים לאכול משהו והביתה.
אני מציע לאוהדי מכבי ת"א, גם לאלו שעזבו והלכו הביתה כשראו שאין סיכוי מול ירושלים, ובעיקר למפגינים, להחליף דיסקט. כי לוח המשחקים לתקופה הקרובה הוא כדלקמן: ריאל מדריד בבית, מכבי חיפה ברוממה, באיירן מינכן בחוץ, הפועל ת"א בהדר־יוסף, צסק"א בבית, הפועל ירושלים במלחה ומכבי חיפה בבית. אחרי זה סדרת הצלבה מול מילאנו או... ברצלונה.
תרבות ספורט 1: בתום משחק ההפסד של מכבי תל אביב ל הפועל ירושלים בנוקיה, נשארתי לכתוב את הטור שלי, שמעתי צרחות וניגשתי לראות מה קורה. שמעון מזרחי יכול לטעון עד מחר שאותם אוהדים הגיעו לעודד את השחקנים. אני עמדתי כמה מטרים מאחוריהם, הם היו בטירוף. ניסו לפרוץ בכוח ונעצרו רק בזכות התערבות של מאבטחים. גיא פניני ניסה להרגיע, בקושי נתנו לו לדבר. אותם מאבטחים אמרו לי שמעולם הם לא נתקלו בהתנהגות כזאת של אוהדי מכבי נגד הקבוצה שלהם. יש ביניהם הסכם ג'נטלמני על כללי התנהגות, שהופר.
זה מה שקרה ב־99 אחוז מהמשחקים, עד שביום ראשון הגיעו להיכל אנשים באדום, הביסו את מכבי ת"א ועוד העזו לשיר להם את "יאללה הביתה". מישהו היה חייב לתת את הדין על המחדל. האוהדים רצו לחדרי ההלבשה לצרוח על מפרי ההסכם, שברוב חוצפתם לא הגיעו באותו ערב לעבודה. ביזו את "המועדון", שזה בעצם הם.
אוהדי מכבי ת"א. ממש לא באו לעודד את השחקנים(צילום: עוז מועלם)
הכל מתחיל מחוסר הבנה של מהות הספורט, כי כאשר קורית תקלה ומאי שם צצה חולון או גלבוע/גליל ולוקחת אליפות עם תקציב של שקל תשעים, זו "גניבה". למרות שהמשחק נערך במגרש הביתי של מכבי ת"א, שהתקציב שלה הוא פי 10 או 20 מחולון וגליל, זו אליפות עם כוכבית. הרי הטובים אמורים לנצח תמיד, ואם זה לא קורה – השיטה אשמה.
כל הספורט מבוסס על זה שהקבוצה הפחות טובה מנצחת לפעמים. אם הקבוצה הכי חזקה זוכה אוטומטית באליפות, לא צריך לשחק. שתשלח כל קבוצה את התקציב וההרכב לאיגוד הכדורסל או ליורוליג, ויקבעו מי האלופה. קבוצה שנהנית מכל העולמות ומאשימה את כולם בהפסדים שלה, לא יכולה לקחת אחריות לכישלונות וללמוד מהם.
הדבר האחרון שחסר למכבי ת"א אחרי שני הפסדים רצופים זה הפגנות בחדר ההלבשה.
תרבות ספורט 2: ז'ליקו אוברדוביץ' הוא אגדה מהלכת באתונה. האיש הביא לפנאתינייקוס כל תואר אפשרי ומזוהה יותר מכל אחד אחר עם המועדון היווני, חזר בשבוע שעבר לאתונה כמאמן פנרבחצ'ה/אולקר. 15,000 אוהדים יוונים עשו לאוברדוביץ' כבוד ושרו "המלך חזר".
ערן זהבי בדרבי. לא לעולם מיץ' גולדהאר(צילום: ראובן שוורץ)
גם ערן זהבי חזר, לבלומפילד. אני לא יודע מה גרוע יותר, השנאה של היוונים לטורקים, או של אוהדי הפועל למכבי ת"א. עובדה שאוברדוביץ' חזר לאתונה כמו גיבור, ואילו זהבי הפך לאויב מספר 1 של האוהדים שלו לשעבר. נראה לכם שאוברדוביץ' היה שולף "אקדחים" מול אוהדי פנאתינייקוס, ואולקר היו מדפיסים חולצות "פיו פיו"? אילו זהבי היה מנהל את הקריירה שלו נכון, הוא היה עולה לדרבי כש-13 אלף איש איש מריעים לו, גם צהובים וגם אדומים. כי מה בסך הכל הוא עשה להפועל? כלום. נסע לשחק בחו"ל, חזר לישראל, הפועל לא רצתה אותו, גם לא היה להם כסף לשלם לו, הלך למכבי. אני מניח שהיו אוהדי הפועל שלא סלחו לזהבי וקינטרו אותו. זו לא סיבה לדרוך על כולם כשהם ברגע הכי קשה, והאליל שלהם לשעבר מבקיע נגדם.
מתי שחקנים ילמדו לא לירוק לבאר ששתו ממנה. הגלגל מסתובב, השנים הרעות מסתיימות ושנים טובות מתחילות, עד שהגלגל שוב מסתובב. לא לעולם חיים רמון ולא לעולם מיץ' גולדהאר.
תרבות ספורט 3. עדיין לא התאוששתי מהקלאסיקו, ולא בגלל ריבוי השערים. על מסי צריך לכתוב טור בחרוזים, אבל התרשמתי גם מריאל שנותרו ב־10 שחקנים והמשיכו לתקוף ככל שיכלו. אצלנו קבוצה שמאבדת שחקן יורדת לבונקר, כאילו משחקים 11 נגד 5.
ליונל מסי. לכתוב עליו טור בחרוזים(צילום: EPA)
הקלאסיקו נראה כאילו 22 שחקנים ושני מאמנים התאימו את עצמם לגודל המעמד, ומעבר להשגת הנקודות שחשובות לזכייה באליפות ספרד, הם הבינו שאי־אפשר לעמוד במגרש ולגנוב גול, גם כי מיליוני אנשים צופים בהם, ומצפים להצגת כדורגל שתשמש השראה לשחקנים ואוהדים בכל העולם.
כל הכבוד לאולימפיאקוס שהגיעה לאולד טראפורד עם יתרון 0:2, שיחקה פתוח, והייתה קרובה לקחת את כל הקופה מול יונייטד. הכדורגל היווני מתחבר אצלי באסוציאציה לבונקר, אפילו כשהם זכו באליפות אירופה לנבחרות ב־2004.
בסופו של משחק אולימפיאקוס הפסידה ליום גדול של ואן פרסי, אבל שימשה דוגמה לקבוצות שעולות למשחק חוץ. המסר: תן את כל מה שיש לך, ואם זה לא יספיק כדי לעבור שלב, תגיע לסוף המשחק עם חולצה רטובה ודמעות בעיניים, ותקבל מחיאות כפיים מכל אירופה. זה ספורט.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
צפו: הכתבת הגרמניה מקבלת כדור בראש במהלך דיווח
צפו: השער העצמי הכי הזוי שראיתם
צפו: מה אפשר לעשות עם צלחת פריזבי במגרש כדורסל
צפו: מה קורה במשחק כשהכדור עובר לשוער בין הרגליים
לפנייה לכתב/ת 
אוהדי מכבי תל אביב
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
